מהר"ש חלק ג פב

עכ"פ כיון דלע"ע לא שלמו לה נקיים יש לחוש אבל ביום ז' שכבר מותרת מה"ת לטבול ולשמש נהי דבאם ראתה סותרת למפרע עכ"פ חשובה בחזקת טהרה ממש ובפרט דמפורש בש"ס זבחים די"ב דמיום ללילה שלאחריו ל"ח מחוסר זמן א"כ כיון דמה"ת מותרת לטבול ולשמש עכשיו רק חז"ל גזרו שמא תראה ותסתור עכ"פ כ"ז שלא ראתה א"צ לחוש שמא ארגשה ולאו אדעתי' כיון דעכ"פ מה"ת מותרת ובלילה תהי' מותרת אף מדרבנן עכ"פ הדבר ברור ופשוט דבכה"ג שכבר ספרה מקצת ויום ד' אין לחוש אף שסברה שהיא מראה טמאה כיון דבאמת לא הרגישה ושפיר הורה והרבה יש לדבר בזה ואכמ"ל: באעה"ח יום ו' עש"ק תר"ע ראדמישלא. הק' שמואל ענגיל חופ"ק הנ"ל. סימן מ"ז. לכבוד מחו' הרה"ג בנש"ק מו"ה פייביש היילפרין אבד"ק ברעזאן שליט"א

בדבר שבא גט מאמעריקא מאיש אחד והאיש הנ"ל כבר נשא אשה אחרת ושלח גט ויש עליו איזה פקפוקים והאיש נסע למקום שלא נודע מקומו. ותורף השאלה שם האשה נכתב חי' דוואשא ולפי דברי האשה באמת מעריסה הי' שמה חי' דוואשא וכן נכתב בהתנאים ובמענטריקא ובכתובה ובטאבליע בגריכט וגם לפעמים אם נותן אבי' קוויטעל לצדיקים כותב שני השמות אך מעולם לא נקראת רק בשם חי' לבד אף אבי' ואמה אין קורין אותה רק בשם חי' לחוד גם נכתב דהוית אנת אנתתי ויש יתור תיבה זה תורף השאלה בקצרה

והנה מחמת יתור תיבת אנת נסתפק כת"ה דהלשון אנת אנתתי משמע שלא הי' לו רק אשה זו וכאן שנודע שיש לו אשה אחרת א"כ הרואה גט זה ידמה שהמגרש הוא איש אחר שאין לו אשה אחרת

לפע"ד אין זה חשש דבשלמא אם הי' נשוי אשה אחרת עוד קודם שלקח את זו י"ל דאינו נופל בו לשון אנת אנתתי דהא משעת נישואין שלה כבר הי' לו אשה אחרת ג"כ אבל בנ"ד שבשעת שלקח אותה לא הי לו אשה אחרת א"כ שפיר שייך הלשון אנת אנתתי דזמן רב היתה היא אשתו לבדה ומצינו שיטת כ"פ דשם שהי' נקרא בו מקודם, אף שאח"כ נקרא רק בשם אחר מ"מ יש לכתוב דמתקרי על שם הראשון דהכוונה שהי' נקרא בו מקודם ואף להחולקים דלשון דמתקרי ל"ש רק אם נקרא בו עכשיו ג"כ אבל הכא דכותב דהוית משמע בזמן הקודם א"כ אף שכבר לקח אשה אחרת קודם גירושי הראשונה מ"מ כיון שזמן רב היתה אשתו זו אצלו ולא הי' לו רק אשה זו שפיר שייך לשון אנת אנתתי ועכ"פ אין לפסול הגט בשביל זה ועוד י"ל דאף שיש לו אשה אחרת מ"מ כיון דע"י שעבר בחדר"ג כופין אותו לגרש השני' שנשא באיסור א"כ מפורש בש"ס דחגיגה דף ד' דאע"פ דחציו עבד וחציו בן חורין פטור מראי' דחשוב יש לו אדון אחר מ"מ למשנה אחרונה כיון דכופין לשחרר חשוב כמשוחרר וחשוב כאילו אין לו רק אדון אחד ה"ה די"ל דהיכא דנכוף אותו לגרש חשוב כאין לו אשה אחרת ואף דבאמת אם יקדש מי אשה זו שנשא באיסור קודם גירושי בעלה אף אם יאמר לה התקדשי לי לאחר שתתגרש מ"מ יהי' חשוב דשלב"ל כמפורש בתוספת ב"ב דף ע"ט ע"ש באומר חציו ב"ח התקדש לי לאחר שאשתחרר אפ"ה רק לר"מ דס"ל אדם מקנה דשלב"ל ורק דבעי עבידן דאתי זה חשוב עבידי דאתי לפי שכופין לשחרר אבל לרבנן ל"מ דחשוב דשלב"ל ממילא גם הכא נהי דכופין לגרש אפ"ה חשוב דשלב"ל מ"מ הוכחתי בספרי ח"א סי' צ"ט דכ"ז לשי' התוס' בחגיגה שכ' דהא דחייב בראי' כיון דצד חירות אין לו רק אדון אחד וכיון דלמ"א אינו יכול מלעכבו מלעלות לרגל שפיר חייב א"כ לא נשמע הסברא דכופין לשחרר כמשוחרר דמי וממילא בעבד גמור אף אם לפעמים יהי' הדין דנכוף לשחרר ואפ"ה כ"ז שלא שחררו יופטר מראי' אבל באמת בתוספת עירוכין דף ד' משמע דהטעם דכיון דכופין לשחרר הוי כמשוחרר א"כ גם בחב"ח שקידש אלאחר שאשתחרר במקום דכופין לשחרר יועיל אף לרבנן ושוב י"ל דבמקום דכופין לגרש אם יקדשה אחר אלאחר שתתגרש מן הראשון שיחולו הקידושין דכיון שכופין לגרש ל"ח דשלב"ל וא"כ שפיר שייך לשון דהוית אנת אנתתי דגם עד עכשיו לא הי' חשוב כיש לו אשה אחרת כיון שנכוף אותו לגרשה ונהי דצריכה גט מ"מ במידי דמצוה אמרי' כל העומד כמ"ש התוס' סוטה דכ"ה ואף דעתה שמגרש אשה זו יהי' מותר לו לדור עם אשה זו שנשאה באיסור וחשוב כיש לו אשה אחרת מ"מ עכ"פ עד שעת גירושין של זו היתה הראשונה עומדת להתגרש והי' חשוב כאין לו אשה רק זו ושפיר נופל לשון אנת אנתתי וז"ב בס"ד עכ"פ לדינא אין מזיק מה שנכתב מיותר תיבת אנת

והנה כת"ה הביא מ"ש בנו"ב מה"ת סי' קי"ג דיש עצה ליתן לע"ע הגט ואח"כ ליגרור תיבת אנת וליתנו שנית לידה רק שיש ריעותא מחמת שבשעת חתימת העדים לא הי' הגט כשר והי' כגירש בע"ח פסולים וכ' כת"ה דכיון דרק מחמת חומרא צריך לתקנו ל"ח מה שיגרר אחר חתימת העדים

באמת כבר הארכתי בכמה תשובות לענין אם מהני תיקון ע"י סופר אחר באמת א"נ דבעי שליחות בכתיבה בוודאי ל"מ תיקון של סופר אחר דל"ח שליח של הבעל ואף אם יצוה לו ע"י אחר מ"מ לשי' הרמב"ן ל"מ אמרו לסופר פלוני שיכתבו דבעי שישמע קולו של הבעל ואף אם יכתוב להסופר ויכיר הסופר כתב של הבעל מ"מ לשי' כ"פ ל"מ מינוי שליחות ע"י כתב המפורש באהע"ז סימן ק"ב ועיי"ש בפרי חדש שהאריך בזה אבל להסוברים דל"ב שליחות בכתיבה רק באם נכתב שלא בציווי הבעל חשוב כנכתב של"ש א"כ אם מודיע עכ"פ ע"י כתב להסופר שמסכים לתקן הגט שוב חשוב ככותב לשמה א"כ שפיר מועיל תיקון ע"י סופר אחר בהסכמת הבעל ומחמת החשש שהעדים חתמו בפסול בזה י"ל בדבר שהתיקון הוא רק מחמת חומרא מהני גם אחר חתימת העדים אך בנ"ד לענ"ד אין צריך תיקון ול"צ גירור וז"ב

אך עיקר השאלה מחמת שכתבו שם חי' דוואשא והשם דוואשא לא נקראת בו מעולם רק הוא שם מעריסה ואך בתנאים נכתבו ב' השמות וגם בכתובה ובמענטריקע ובטאבליע בגריכט נכתבו ב' השמות אבל לא נקראת מעולם לשום אדם רק בשם חי' לחוד וגם לפעמים כשכותב אבי' קוויטעל לצדיק מזכיר את בתו בב' השמות. דבר זה הוא קשה מאוד להתיר דבשלמא אם היתה נקראת עכ"פ למקצת בני אדם בב' השמות אז ידוע מ"ש הפוסקים דאף דקיי"ל דעיקר הוא מה שרוב קורין כמו ברובא שרה ופורתא מרים דצריך להקדים שם הרוב ובהקדים שם המיעוט פסול לשי' קצת פוסקים והרבה פ' כ' דבמפרש השמות ליכא קפידא בהקדים שם הטפל וגם לשי' כ"פ הכוונה