מהר"ש חלק ג פ

דגדול שאכל כזית מוציא לגדול שאכל כדי שביעה משום שיוכל להביא א"ע לידי חיוב ד"ת אם יאכל כדי שביעה שוב מוציא אף אם עתה אינו רק דרבנן א"כ גם הקטן יוכל לבוא לידי חיוב חד דרבנן אם יאכל כדי שביעה אך אף א"נ דלא כסברא זו ורק דמי שאינו בר ערבות ל"מ מה שיוכל להיות בר חיוב ושוב קטן שאכל כזית אינו מוציא לגדול שאכל כזית אך לגבי האשה דאכלה רק כזית א"כ הוית בגדר ס' אם חשובה חד דרבנן או תרי דרבנן דשמא אינה מחוייבת בברכת הארץ מה"ת ושוב חשובה תרי דרבנן א"כ נהי דמחויב מדרבנן אינו מוציא לס' מחויב ד"ת אבל תרי דרבנן מוציא לס' תרי או חד דרבנן ובפרט שי"ל דקטן לגבי בהמ"ז ל"ח בגדר תרי דרבנן משום שיוכל לבוא לידי חיוב חד דרבנן אם יאכל כדי שביעה ונהי די"ל דלגבי גדול דהוי בבירור רק חד דרבנן לא יוכל להוציא אבל לגבי נשים הוי ס"ס להקל שמא היא ג"כ רק תרי דרבנן ושמא כיון שיוכל לבוא לידי חיוב חד דרבנן ל"ח כתרי דרבנן ושוב כיון דבכזית ליכא על האשה יותר מחיוב דרבנן שוב מועיל ס"ס מלפוטרה מלברך שנית אם כבר שמעה ברכת הארץ מקטן שהגיע לחינוך ויש לדבר ואכמ"ל בזה הרבה בעה"ח אור יום ה' תענית אסתר בעזר"ת לפ"ק קאשוי. הק' שמואל ענגיל חופ"ק הנ"ל. סימן מ"ו להרב הה"ג כש"ת מו"ה אלישע נ"י מוצד"ק בייטש

בדבר שאלתו במקוה הנובעת וקשה לשאוב כל המים בעת שרוצין לנקותה ויש עצה לעשות נקב בתחתית המקוה ולסתום עם ברזא ולסתום ולפתוח לעת הצורך וכ' כ"ת שיש בזה ב' חששות א.) מחשש זחילה אף שאינו ניכר ב.) מחמת שא"א לסתום בברזא של עץ רק כרוך עם עור ויש בזה חשש מחמת דבר המקב"ט ועי"ז רוצים לחלק גובה המקוה לשנים ע"י פלאטע ולעשות נקב כשפפה"נ באמצע הפלאטע ותחת הפלאטע ישאר לעולם מ"ס ולא יצטרכו לנקות רק המים שבחלק העליון ובשעה מועטת יבוא מים מתחת הפלאטע ויש חשש שלא ישאר למעלה מ"ס ויצטרכו להוסיף שאובין וא"נ דל"א גוד אסיק חשוב למעלה מקוה פסולה ונפסלה בשאובין זה תורף השאלה בקצרה

והנה מחמת חשש הראשון באמת בש"ע פסק להדיא כשיטת הרשב"א דבאין הזחילה ניכר אין חשש אך ידוע דעת הרא"ש דפסול אף אם אין הזחילה ניכר להדיא ורק אם נבלע בקרקע מעט לכ"ע אין חשש והנה כבר הבאתי בספרי ח"ב סימן נ"ג בהא דהביאו ראי' מש"ס נדה במקוה שנמדד ונמצא חסר דהא בלא"ה יש פסול משום זחילה בשלמא לשיטת הסוברין דבמעין בעי' מ"ס לטבילת אדם י"ל דהכא מיירי במעין ולא מיפסל מטעם זחילה אבל א"נ דבמעין אף לאדם א"צ מ"ס א"כ ע"כ דהכא מיירי במקוה ואפ"ה לא מיפסלו משום זחילה וע"כ משום דאין הזחילה ניכר ובאמת כתבתי שם די"ל דהכוונה ונמצא חסר אין הפי' שנחסר ממ"ס רק שחסר משיערו הראשון ויש בזה פסול מחמת הזחילה ומש"ה א"ש בהא דפירש"י דמיירי בכלים שטבלו בו וקשה הא בכלים ל"צ מה"ת רק רביעית והוי סד"ר ולפ"ז א"ש דיש בזה פסול ד"ת מכח זוחלין ונשמע מזה כדעת הרא"ש דגם באין הזחילה ניכר להדיא פסול ובפרט דהרא"ש ס"ל דבמעין אין שאובין פוסלין בו ול"צ מ"ס ע"כ דהכא מיירי במקוה ושוב י"ל דהפסול משום זוחלין עכ"פ להלכה בוודאי יש לחוש לכתחילה דבמקוה צריכין לחוש לכל השיטות כמ"ש מרן הק' זי"ע

והנה ע"י סתימת הברזא מכוסה בגומא דעי"ז לא יהי' עוד זוחל חושש כת"ה דהוי דבר מקב"ט הנה באמת י"ל דהא זה פשיטא דלשיטת הרשב"א דלא איכפת לן בזחילה שאינה ניכרת א"כ בוודאי מותר לסתום בדבר המקב"ט דכיון דל"צ להסתימה אין פוסל דהא באמת לשי' הרא"ש מותר לסתום הזחילה בדבר המקב"ט דל"ח בכלל הוויתו בטומאה כיון דהמים באו בטהרה רק דשיטת הר"ש דכיון דהמקוה פסולה כ"ז שלא נסתם חשוב כאלו הויית המים בא בטומאה אבל היכי דאינו פסול לא איכפת לן בדבר המקב"ט והגם דבש"ע משמע דאינו מביא שיטת הרא"ש רק בשם יש מי שמתיר אבל אם אין הזחילה ניכר א"כ ממנ"פ כשר דלשי' הרשב"א ל"ח זחילה ועיקר החשש לשיטת הרא"ש ולהרא"ש שוב מהני סתימת הזחילה אף בדבר המקב"ט ועיין בט"ז יו"ד סי' ס"ר דבאיסור שאין אסור רק לשי' ר' אפרים ל"א בו חנ"נ דהר"א ס"ל דל"א חנ"נ חוץ מבב"ח אף דאנו מחמירין שלא לאכול זה ואנו פוסקין חנ"נ בשאר איסורין מ"מ באיסור שהוא רק להר"א ל"א חנ"נ וה"ה הכא דעיקר החומרא בזחילה שאינו ניכר הוא להרא"ש ולדידי' מותר לסתום הזחילה בדהמקב"ט וז"ב ובפרט דעכ"פ חשוב ס"ס שמא באין הזחילה ניכרת ליכא פסול ושמא מותר לסתום הזחילה בדבר המקב"ט וא"כ הברזא של עץ בוודאי ל"ח דבר המקב"ט דגם בברזא של מתכות ל"ח דבר המקב"ט עיי"ש בח"ס סי' רי"ח ונהי דהכיסוי י"ל דחשוב דבר המקב"ט מ"מ ממנ"פ לשי' הרשב"א, א"צ כלל להכיסוי דבלא"ה הי' כשר ורק עיקר החשש לשי' הרא"ש ולדידי' מותר לסתום הזחילה בדבר המקב"ט ע"כ הי' מקום להכשיר ע"י סתימת ברזא של עץ מכוסה כמ"ש בשו"ת מהרש"ם שם

עתה נדבר מענין השני שחלקו המקוה ויש נקב כשפה"נ ביניהם ורק לפעמים יחסר במקוה העליונה ממ"ס וצריכים להוסיף שאובין וחושש כת"ה כיון דל"א גוד אסיק הוי כאין בעליונה מ"ס ובמקוה חסירה פוסל שאובין הנה באמת לשי' הש"ך שם בס"ק קכ"ט הטעם רק משום דאין הנזחלין מערבין ורק מי גשמי' ל"מ אבל אם המקוואות הם באין ממעין אף דבמעין ג"כ בעי מ"ס לטבילת אדם אפ"ה מהני החיבור ועיין בח"ס סי' ר"ח ואף דבאמת בש"ע משמע דאנו מחמירין דל"א גוד אסיק ואף גוד אחית ל"מ כמפורש בש"ע סעיף ס"ב. אבל בט"ז ס"ק מ"ז משמע דלענין פסול שאובין אמרי' גוד אחית א"כ שוב י"ל לשי' הרמב"ם ז"ל דקיי"ל כרבנן דאין חילוק בין גוד אחית לגוד אסיק וא"כ י"ל לענין לטבול בעליונה בשעה שאין בה מ"ס דהוי פסול ד"ת אם ל"א גוד אסיק אבל לענין אם יש בעליונה מ"ס רק שנפסלה בג"ל שאובין לענין זה בוודאי מהני החיבור שלא יפסול בשאובין אך באמת דדוקא לענין גוד אחית דר"י מתיר ובאמת הטור פוסק כר"י ומתיר באם רגליו של ראשון נוגע במים לכך שפיר י"ל דאף דהרמב"ם ז"ל מחמיר עכ"פ לענין שאובין סומכין אר"י אבל בגוד אסיק דגם לר"י ל"מ שוב י"ל דגם לענין פסול שאובין ל"מ גוד אסיק ובפרט שיש לחוש דלא ישאר למעלה אף כ"א סאין ושוב בכולו שאובין לשי' הרמ"א יש בזה פסול ד"ת ובוודאי דל"א גוד אסיק אך עכ"פ יפה הביא כת"ה דכ"ז דוקא באם הם מקוואות חלוקין לגמרי ורק שרוצין לחבר המקוואות ע"י חיבור כשפה"נ בזה אמרי' דל"א גוד