מהר"ש חלק ג עח

את החמץ אך באמת אם הי' נמצאה מקום שנטבע ממש גוף שלם בוודאי הי' תולין שהוא הנטבע אבל במצאו רק רגל מחמירין אבל הכא דנמצא גוף שלם ול"ש אנשים שיסכנו עצמם ויבואו למקום הדליקה יש לתלות שבעלה נשרף ואף דהרשב"א ז"ל מפרש דמצאו גוף בלי יד היינו שחסר ממנו יד וגם נמצא יד ויש ספק שמא היד הוא מגוף השרוף והוא של הבעל ואפ"ה חייש רחב"א שמא השרוף הוא אחר והיד הוא מבעלה וחזינן אף דליכא שום הוכחה שהי' שם אדם אחר אפ"ה מחמירין ולפמ"ש הרשב"א ז"ל דהיכי דלא אמרה חזו גבראי שנשרף גם רבא מחמיר וא"כ יש לנו לחוש לשיטת הרשב"א אך באמת י"ל דהכא כיון שעכ"פ הי' זמן רב על העלי' הוי כאלו ראינו שכבר הי' עוד שם בעת שהתחיל לשרוף וא"כ באמת רבא מקיל בכה"ג ולשי' הרשב"א ז"ל הלכה כרבא ואף אם נחוש שמא אף בני"ד דליכא ריעותא מ"מ שמא הלכה כרחב"א מ"מ י"ל דוקא שם דעכ"פ מצאו יד לחוד א"כ שפיר יש לחוש שמא היד הוא מבעלה ומחמת כיסופא ערק ואזיל לעלמא ועפי"ז יהי' מיושב מה שהעיר הב"ח דלמ"ל לרחב"א לומר דפס יד הוא מבעלה נימא דהיד הוא מהגוף השרוף רק דבעלה אזיל לעלמא בשלימות גופו ועפי"ז ניחא דאם נימא דהיד הוא מאדם אחר א"כ אין לנו סברא במה לתלות מדוע אזיל לעלמא שוב היינו תולין כיון שבעלה וודאי הי' במקום זה שוב אין ס' מוציא מידי וודאי לכך תולין שנפל ממנו פס יד וי"ל מחמת כיסופא עריק לעלמא ומשו"ה בנפל למשאל"ס חוששין שמא הרגל של אדם אחר אף דשם ל"ש הסברא דמחמת כיסופא דשם שוב י"ל גלי אשפלוהו והוא במקום שלא יוכל לבא לביתו נשמע דאם מצא גוף שלם שרוף בלא פס יד שפיר א"ח שמא הוא אזיל לעלמא ואחר הוא שנשרף כיון שאין סברא לומר מדוע ברח מביתו כיון דלא נמצא בו מום אין לנו להחזיק ריעותא שנמצא בו מום ובשלמא אם יש כאן פס יד לפנינו אז אף שי"ל דמגוף השרוף הוא והוא משל בעלה עכ"פ כבר מוכרחת לומר שנפל ממנו היד שוב י"ל דמחמת כיסופא עריק אבל כל שאין רואין פס יד חסר א"כ אם נאמר שהשרוף הוא בעלה לא נפל ממנו היד א"כ שוב אף אם נאמר דברח מ"מ עכ"פ הי' גופו שלם ושוב ל"ש לברוח ועיין שו"ת בית שלמה שם סימן ל"ו שהאריך בסברא זו וי"ל עוד דאף לשי' הריטב"א דפי' דהי' ניכר דהפס יד ממנו ונשמע לכאורה דרק במכירין היד בסימן שהוא מבעלה אז תולין דגם הגוף הוא משל בעלה ומשמע דבלא מכירין היד לא מתירין וחוששין שמא הוא של אדם אחר היינו שגם היד גם גוף השרוף הוא מאחר אך באמת י"ל ג"כ כנ"ל דדוקא שם דעכ"פ ע"כ אם נרצה להתיר יהי' מוכרחים לומר שנפל בו היד מקודם מיתתו שוב יש לחוש שאחר שנשרף ידו מחמת כיסופא ברח ואפ"ה מתיר רבא דאמרינן דכמו דהיד הוא של הבעל ה"ה דגוף השרוף הוא מהבעל ורחב"א חושש כנ"ל אבל אם נמצא רק גוף עם ב' ידים שפיר א"ח שמא הוא אחר דלמה הי' לו לברוח וכיון דהוא הי' וודאי במקום האש ע"כ דהוא נשרף

ומ"ש הג' מיאזלאוויטץ והביא דברי האו"ז שהביא מהא דשושנים בפ"ג מטהרות דהוא משום ח"ט והעיר דשם הוא דשאבד"ל כבר העיר בזה בשו"ת בית אפרים סי' י"א וכ' דאי לאו משום חזקת טהרה הוי אזלינן בתר קורבא

עכ"פ לדינא אם נחקור עוד מר' שלמה פריש שאמר לו העכו"ם שראה את האיש שכבר הי' מת אז יש מקום להקל ואף שיש לחוש שמחמת שהי' ירא מפני האש לא דיקדק יפה ויש חשש בדדמי מ"מ כל חששא דבדדמי לשי' רוב הפוסקים אינו רק דרבנן והכא כבר יצאה מחשש איסור תורה ע"י העצמות שנמצא דאף להנו"ב דמחמיר בסי' נ"ט מ"מ כ' דלא גרע ממשאל"ס ושוב לענין חשש דרבנן ל"ת לבדדמי הגם מה שכ' דבדרבנן ל"ק בדדמי מהא דדיגלת נשמע דלשי' התוס' מי שראה הטביעה ל"מ אף חזוהו לאלתר משום חשש בדדמי אף דכבר נפל במשאל"ס אך באמת שם מיירי בלא שהה ויש איסור תורה או דליכא על הטביעה רק ע"א וא"נ דע"א בעדות אשה אינו נאמן רק מדרבנן א"כ לא יצאה עוד מאיסור ד"ת ולכך חוששין לבדדמי ויש בזה לדבר הרבה ואכמ"ל ובפרט שעכ"פ בק"ק קאמינקא ל"ש שיבואו אנשים מעיר אחרת להציל ובעיר זו לא נפקד איש ע"כ יש הוכחה שבעלה נשרף ע"כ נלע"ד דיש מקום להתיר האשה ורק מפני חומר הנושא יראה לשלוח שאלה זו עוד לגדול אחד מפורסם ביראת ה' ואם גם הוא יסכים להיתר גם אנכי אצטרף לדברי הג' מיאזלאוויטץ ורק באופן שיהי' עוד הסכמה מגדול אחד מפורסם ולדעתי ישלח את השאלה להג' אבד"ק בראד ואם יסכים אז יוכלו לישב בי"ד של ג' להתיר האשה כדין הניסת בע"א אך לדעתי ימתין עם ההיתר עד שיעברו יב"ח מזמן השריפה דאחר יב"ח יש סניף להתיר דעכשיו דיש מכתבי העיתים אחר יב"ח יש אומדנא שמת ואף שחלילה להקל עי"ז אבל עכ"פ לסניף יחשב והש"י יצילינו משגיאות: באעה"ח אור יום ב' מקץ תרע"א ל' ראדמישלא. הק' שמואל ענגיל חופ"ק הנ"ל. סימן מ"ה. יש לבאר הדין באיש שכבר יצא ידי קריאת המגילה אם יוכל להוציא את נשים בקריאת המגילה

והנה קיי"ל בברכת המצות אע"פ שיצא מוציא אך יש להסתפק לפמ"ש בדג"מ סי' רע"א די"ל דאיש שכבר התפלל לא יוכל להוציא הנשים בקידוש לפי שאחר התפלה כבר יצא ידי חובת קידוש ד"ת והאשה שלא התפללה מחויבת ד"ת ודרבנן אינו מוציא לד"ת ורק באיש נגד איש יוכל להוציא אף אם קיים המצוה מטעם ערבות אבל לגבי נשים שכ' הרא"ש דאינם בכלל ערבות וא"נ דגם איש בעד אשה אינו ערב א"כ שוב חשוב הוא אינו בר חיוב ולא יוכל להוציא אשה בקידוש אך שם כתבו המפרשים די"ל דגם מה"ת לא יצא ידי חובת קידוש בתפילה משום דצריך להזכיר יציאת מצרים בקידוש עיין במנ"ח מ"ש בזה וכבר העיר בזה בשו"ת חיים שאל והביא בשם הריא"ז דזה הוא רק מדרבנן ועיין בשו"ת אגודת איזוב סי' א' אבל הכא לעניין מגילה א"נ כשיטת הדג"מ דגם אנשים אין עריבין בעד הנשים א"כ שוב חשוב מי שיצא כבר אינו בר חיובא ואינו יכול לצאת את האשה במקרא מגילה בשלמא א"נ דנשים אין מחויבים רק בשמיעת המגילה אבל לא בקריאה א"כ שפיר אף אם שמעה ממי שיצא כבר עכ"פ היא שמעה המגילה ונהי דאם תשמע ממי שאינו בר חיוב כלל כמו מנכרי לא יועיל לפי ששם גברא אינו בר חיוב כלל אבל הכא גברא בר חיוב רק שכבר יצא אבל חשוב כאילו שמעה מבר חיוב כיון שאין צריך לומר שיוצאת בקריאתו אבל א"ל דנשים חייבות במקרא מגילה ומש"ה שיטת כמ"פ דמוצאית אנשים א"כ שוב ע"כ צ"ל הא דיוצאת בקריאת אחר משום דכך גזרה התורה דאחד יוכל להוציא רבים ידי חובתן דגם בתפל' ש"צ מוציא לשאינו בקי אבל שוב י"ל דבעי שיהי' עכשיו