מהר"ש חלק ג עז

ובאמת בשו"ת בית אפרים שם האריך בזה דעכ"פ י"ל לפי דברי הרמב"ן ב"ב כ"ב בקורבא שהוא מקומו ממש עדיף מרובא ומש"ה כ' בש"ש בהא דפסקינן בהא דיצחק ריש גלותא כרבא דל"ח לתרי יצחק משום דידעינן שיצחק ריש גלותא אזיל מקורטבא לאספמיא ומת ורק יש ס' שמא יצחק אחר בא לקורטבא והוא הלך לאספמיא בזה אמרינן כיון דיצחק דר בקורטבא והוי מקומו ממש זה עדיף מרובא דעלמא א"כ הכ"נ כיון דבעלה דר במקום זה ממש והוא הי' בוודאי על העלי' אין לחוש שאיש אחר בא לשם ונשרף ובנו"ב מה"ת סי' נ"ט פקפק בזה דעכ"פ י"ל דאינו מועיל נגד חא"א ע"כ קשה להעמיד יסוד ע"ז

אך העיקר שיש לדבר בזה מצד שלפי דברי הערל שאמר לר' שלמה פריש שגררו מן העלי' וראה שכבר מת נשמע דאיש שהי' על העלי' מת ונהי דהי' כבר שרוף מ"מ כיון דהי' גוף שלם ל"ח שינוי גמור ושייך לומר היינו שאבד היינו שנמצא דבשלמא בנהרג בדרך ונרצה לומר כשיטת המבי"ט כיון שהוא הלך בדרך הזה בוודאי י"ל היינו שאבד היינו שנמצא בזה שפיר פקפקו א' די"ל כיון דשיירות מצויות יש לחוש שאחד מרובא דעלמא מת וכדמצינו בש"ס כל דפריש מרובא קא פריש וגם י"ל דמוקמינן בעלה של זו בחזקת חי ואי דע"כ איתרע חזקת חי של אדם אחד מ"מ יפה כתב בנו"ב דעל איש שאין דנין עליו ל"ש לאוקמה בחזקת חי דכמה מתים איכא בעולם והנה נודע מ"ש בנו"ב סימן ל"א דנהי דבכ"מ דאמרינן השתא הוא דאיתרע מ"מ היכא דנולד ריעותא בחזקה קמייתא ואז לא דנו על הדבר ואם אח"כ ראינו דאיתרע חזקה קמייתא שוב מחזקינן ריעותא למפרע עיי"ש מה שכ' בפי' דברי התוספת פסחים צ"א בהא דהמפקח את הגל א"כ הכ"נ י"ל בשלמא במי שהלך בדרך הזה, ואח"כ נמצא מת באותו הדרך א"כ כ"ז שלא נמצא המת לא נולד לנו שום הסתפקות בחזקה קמיתא שמא מת דחזקת חי כ"ז שלא ראינו השתנות הוי בגדר בירור א"כ רק ע"י שנמצא מת רוצין לגרע חזקת חי של זה ואם נימא דאחר הוא שוב ישאר חזקת חי של זה בתוקפו א"כ שפיר ל"מ סברת היינו שאבד לגרע חזקת חי אבל כאן עכ"פ ידעינן שבעלה של זו הי' במקום השריפה ולא ראינו אותו יוצא משם וגם לא נשמע ממנו דבר דעכ"פ הוי כנולד ס' בחזקת חי שלו נהי דעי"ז אין להתיר דמשום חומר א"א חוששין שאזל לעלמא אבל עכ"פ הוי כנולד ריעותא בחזקת חי שלו שוב כשנמצא אח"כ מת וסברת היינו שאבד מעיד שהוא בעלה של אשה זו א"כ אדרבה א"נ דאחר הוא יהי' נגד חזקת חי של אדם שלא איתרע חזקת חי שלו דהא על איש אחר לא ידעינן כלל דהי' במקום השריפה א"כ יותר מסתבר שהוא בעלה של זו שנולד עכ"פ ס' בלא"ה בחזקת חי שלו וא"כ שפיר י"ל דסברת היינו שאבד מגלה שבעלה של זו נשרף וגם סברא השני' שכ' להחמיר בהא דהמבי"ט משום דשיירות מצויות יש לתלות ברובא דעלמא ובכאן במקום השריפה עכ"פ ל"ש רבים שילכו להצילו מהעלי' ורק שי"ל דאפ"ה יש לחוש שמא אחד עלה שוב הוי בגדר מועט ושוב י"ל אין ס' מוציא מידי וודאי ואי די"ל כיון שר' שלמה פריש שאל אותו אם הי' אצל השריפה א"כ יצא מכלל מסל"ת באמת ז"א כיון שלא שאל אותו על איש פרטי אם מת א"כ לא נפיק מכלל מסל"ת ובפרט שי"ל דעכ"פ ע"י העצמות שנמצאו ג"כ י"ל דמועיל דמכח סברת היינו שאבד וגם יש לתלות בקורבא כמ"ש הבית אפרים רק שכ' הנו"ב מה"ת סי' נ"ט דעכ"פ לא עדיף מרובא ול"מ לגד חא"א אבל עכ"פ כ' שם דחשוב כמשאל"ס והוי רק חשש דרבנן וא"כ לענין חשש דרבנן י"ל א' לפי דברי המבי"ט בנפב במשאל"ס מהני אח"כ עדות עכו"ם אף שאינו במסל"ת ואף אם נפקפק בזה עכ"פ הכא הוי ס' אי חשוב בכלל מסל"ת ובדרבנן אזלינן לקולא כמ"ש הב"ש ס"ק ק"ס דבמשאל"ס בס' פלוגתא אזלינן לקולא אך לכאורה זה תלוי בהא דהש"ס יבמות דף קט"ו בההוא דמיתלי נורא בי גנני וחזי גברא חרוכא ואפ"ה חייש רחב"א שמא הוא גברא אחרינא ול"מ לשיטת הפוסקים כרחב"א א"כ חזינן דחוששין לגברי אחרינא אך גם להסוברים דהלכה כרבא דגורסים סבר רחב"א מ"מ י"ל דוקא שם דהאשה אמרה חזי גבראי היינו שכבר שלט בו האש א"כ בזה לא אמרה בדדמי ולענין שמא נעשה לו נס ע"ז אמרינן כיון שנמצא גברא חרוכה תולין שהוא בעלה אבל אם לא אמרה אשתו שכבר שלט בו ורק שידעינן שהי' במקום הדליקה לא נתיר אף אם נמצא גוף חרוך כמ"ש הרשב"א ז"ל שם דמשו"ה לא מהני בנפל לים ואח"כ מצאו רגל דחוששין שמא הרגל הוא מאדם אחר

אך באמת נודע דשיטת הרמ"ה ז"ל דבאם באמת איתלו נורא בי גנני וידעינן שבעלה הי' שם בעת שהתחיל לשרוף אף דלא קאמרה האשה ששלט בו האש אפ"ה אם נמצא אח"כ במקום הזה גוף שרוף א"ח לאיש אחר דאין לנו להחזיק מס' שבא איש אחר שמה ונשרף ובעלה הלך למרחקים דזהו הוי בכלל אין ס' מוציא מידי וודאי ורק הכא כיון דמצאו גוף שרוף עם ב' ידים וגם נמצא עוד יד שרוף דשדי' א"כ ע"כ דהי' עוד איש במקום זה ואחד נשרף כולו ומהשני נפל היד ובזה פליגי רבא ורחב"א דרבא אפ"ה תולה לקולא דיד הנשרף הוא מאדם אחר שבא להציל וגוף השרוף הוא בעלה של זו והסברא דאמרינן דמי שבא להציל לא הי' במקום האש ממש רק שהכניס ידו למקום האש ונפל ירו ורחב"א חושש דאדרבה יש לחוש שמא האחר נשרף ובעלה נפל ידו ומחמת כיסופא אזיל לעלמא דכיון דע"כ הי' השתנות שבא גם איש אחר למקום השריפה א"כ הוי ס' ד"ת ולחומרא. וא"כ לשי' זו היכי דלא מצאו רק גוף שרוף לחוד בלא פס יד או שמצאו פס יד רק שהגוף שרוף הוא חסר יד א"כ שוב י"ל דאותו יד הוא מגוף השרוף לכ"ע שרי ואין מחזיקין ריעותא לומר שאחר בא למקום האש ונשרף דכל בר דעת בורח מן האש כמו שהבאתי מש"ס דב"ק דף כ"א דבעבד סמוך פטור על העבד וחייב על הגדי א"כ אמרינן דרק בעל הבית שהי' בהול על ממונו ויש לך אדם שממונו חביב עליו מגופו ואף שי"ל דמוקמינן לי' בחזקת כשרות שלא הי' ח"ו בכלל מאבד עצמו לדעת עבור הצלת ממונו עכ"פ י"ל מחמת בהלה לא הי' בדעתו לברוח מן האש אבל איש אחר ל"ש שילך למקום סכנה

וא"כ הכא דליכא שום ריעותא דהא מצאו רק גוף שרוף שוב יש להקל ואף דהב"ש ס"ק ק"ס כתב דרק משום דאמרה שנשרף בעלה ל"ח לאחר היכא דליכא ריעותא אבל בלא"ה חוששין כמו בהא דשלשלוהו רגליו דבעי שיכירו בסימן מובהק שזה רגלו מ"מ י"ל דהכא כיון ששהה זמן רב על העלי' כפי עדותו של ר' דוד קליין א"כ לפי דברי ר' דוד רק רבע שעה אח"כ הי' ירא לילך אל העלי' א"כ הוי כמו הי' בשעת שהי' שם האש על העלי' עוד בעלה הי' שם וא"כ שוב י"ל היינו שאבד היינו שנמצא ושם בהא דנמצא רגל כיון דחוששין שגלי אשפלוהו ובים שכיחי רגלים וגם ל"ש לומר היינו שאבד דהא נאבד גוף שלם ונמצא רק רגל דכה"ג חוששין שמא רגל אחר הוא ונהי דחשש גלי אשפלוהו הוא רק חשש דרבנן מ"מ נהי דבדרבנן אמרינן בוודאי היינו שאבד היינו שנמצא כמו דקיי"ל כרבי עכ"פ בביטל