מהר"ש חלק ג עו

בפת שהי' דופק על המעלות ע"כ דהי' חי ותיכף נפל דרך הדלת ולפי עדות ערל השני מת על העלי' שאחר שגררו ראה שכבר מת ונהי שאפשר לומר ששני אנשים הי' על העלי' ואחד נפל דרך הדלת והשני מת בעלי' אבל עכ"פ אם נרצה לתרץ שלא יהי' מוכחשין נצטרך לומר דשני אנשים הי' על העלי' וזה יהי' ריעותא לנידון השאלה אך באמת י"ל כיון דערל הראשון בלא"ה מכחיש א"ע שלפי עדות ר' צ' משמו נפל דרך הדלת ולפי עדות ר' פיישל משמו הי' על העלי' ורצה לגררו למטה וצעק הנח לי א"כ הוא מוכחש מפי עצמו וע"כ דאחד מהעדים שיקר העכו"ם לפניו ושוב י"ל דעדותו של ר' פיישל אמת דהעכו"ם הי' על העלי' ורצה לגררו למטה ועוד אז הי' חי וצעק הנח לי ואח"ז בא העכו"ם השני שהעיד ר' שלמה פריש משמו ואז כבר הי' מת ועוד י"ל דעכו"ם הראשון טעה באחד מדיבורו מחמת בהלה נדמה לו שנפל דרך הדלת ובשלמא אם לא הי' העכו"ם הראשון סותר א"ע בדיבורו הי' מקום לומר ששני הערלים מכחישים זא"ז אחד אומר שנפל מן הדלת והשני אומר שגררו והי מקום לפלפל אי זה מיקרי הכחשה וגם אי בשני עדים מכחישים שא"ז אי מועיל בעגונה אבל כאן דערל הראשון מוכחש מפי עצמו שוב י"ל דדיבור ר' פיישל משמו אמת בכדי שלא יהי' מוכחש עדותו מהעכו"ם האחר יצא דאם נימא דמועיל עדות העכו"ם שהגיד ר' שלמה פריש משמו שוב לא יהי' חשוב עדותו בכלל מוכחש אך מקודם צריכים לברר אי יש מקום להתיר האשה עפ"י עדות הנ"ל והנה מצד עדות ר' דוד קליין ששמע קולו מן העלי' וכיון שלא ראו אותו יורד מהעלי' יש ראי' שנשרף ע"ז אין לסמוך דאף דמפורש בש"ע סי' י"ז סעיף ל' דנפל לתוך כבשן האש מעידין עלי' אך מפורש שם בב"ש ס"ק צ"ב בשם הרשב"א דוקא אם נפל לכבשן עמוק שא"א לעלות משם אבל אם נפל לתוך המדורה אין מעידין שמא יצא והשתא בנפל לתוך המדורה שכבר התחיל האש לשלוט בו אפ"ה אמרינן שמא יצא דכל בר דעת עושה כל פעולות להינצל מאש וכמפורש בש"ס ב"ק דף כ"א ע"ב דבעבד סמוך פטור ממיתה דהי' לו לברוח מכ"ש הכא דלא ראו כלל שהתחיל האש לשלוט בו אף דהי' על העלי' מ"מ שמא אחר שהציל רכושו והי' ירא שלא ישלוט בו האש ירד ואזיל לעלמא והטעם דמוקמינן לבעלה בחזקת חי וחא"א. וכמפורש בש"ס דיבמות דף קט"ז עשינו עלינו עשן דאינה נאמנת דאמרינן שמא נמלט ויצא מכ"ש אם לא ראו כלל ששלט בו האש בוודאי חוששין שמא יצא

והנה גם מצד שמצאו אחר השריפה עצמות בהחנות ועפ"י הרופאים שהמה עצמות מאדם הגם דהב"ח דעתו דבנפל לכבשן ואע"פ דהי' אפשר לו לצאת משם מ"מ אם מצאו אח"כ עצמות במקום הזה חולין לומר דאותו שנפל לשם וודאי נשרף והביא ראי' מהא דבשלהי גנני אך באמת הב"ש ס"ק צ"א דחה דבריו והביא מסעיף ל"ב דגם בנפל למשאל"ס ואח"כ העלו רגל והוא מארכובה ולמעלה אפ"ה אם אין מכירין בסימן מובהק שהרגל הוא ממנו ל"מ וחזינן דאעפ"י דמשאל"ס עכ"פ רובן למיתה אפ"ה כ"ז שאין מכירים הרגל בטב"ע או בסימן מובהק ל"מ וחוששין שמא הרגל הוא מאדם אחר מכ"ש הכא דליכא כלל רובא למיתה דאדרבה הסברא דברח מן האש א"כ ממילא חוששין שמא העצמות המה מאדם אחר ובפרט הכא דלא ראו כלל שהתחיל האש לשלוט בו אף שהי' על העלי' מ"מ י"ל שירד קודם שבא לשם האש ועיי"ש בב"ש ס"ק ק"ס דאם אמרה ראו בעלי שנשרף אז אם ליכא ריעותא היינו שלא מצאו פס יד מאיש אחר ל"ח שמא לא נשרף ה"ט משום דאמר' חזי בעלי שנשרף היינו ששהתה שם בכדי שיעור שישרף ולא ראתה אותו יוצא משם שפיר מועיל אבל בלא ראתה שנשרף ל"מ כמפורש בח"ס סי' ס"ז דאף לשיטת הב"ש מ"מ אם לא אמרה שראתה שנשרף רק שלהטה האש סביבו ולא יוכל לברוח מ"מ אם לא מצאו שום סימן ל"מ עיי"ש מכ"ש הכא שלא ראו שהתחיל האש לשרפו בוודאי דיש לחוש שמא אזל לעלמא והעצמות המה מאדם אחר או עצמות מבהמות ואף שרופא אמר שמכיר שהוא עצם אדם חוץ לזה שאולי עצם זה הוא ממקום שיוכל לחיות בלתי העצם הזה גם י"ל דרופא אין לו נאמנות באיסור תורה ובפרט היכי דהוי נגד ח"א דהשתא ברדמ"ת דלשי' רוב הפוסקים הוי רק איסור דרבנן אפ"ה אין סומכין ארופאים מכ"ש באיסור תורה ועיין שו"ת בית שלמה חאה"ע סי' ע"ז שכ' די"ל באיסור תורה אין נאמנות לרופא אף במקום דאיכא רגל"ד א"כ קשה לסמוך אדברי הרופא ובפרט דאף אם יגידו רופאים שאם ינטל עצם כזה מאדם א"א לחיות ונימא דיש לרופאים נאמנות אף באיסור תורה וכמ"ש הח"ס דרק לענין רדמ"ת לומר שנתרפאה א"א להם להעיד על גוף פרטי דאיכא גופא דלא מקבל סמא אבל בכללות יש להם נאמנות אכתי י"ל שמא העצמות הוא מאדם אחר שבא שמה להציל את בעלה או לגנוב והיא נשרף ובעלה אזל למקום אחר והגם דבשו"ת בית אפרים סי' י"א האריך בזה די"ל כיון שבעלה של זו בוודאי הי' שם במקום האש אין לחוש שאיש זה אזיל לעלמא ואחר בא לשם ונשרף דאמרינן היינו שאבד היינו שנמצא ובאמת כבר פלפלתי בזה בספרי ח"א סי' מ"ט והבאתי מדברי המבי"ט והשב עקב והנה בש"ש כתב כיון דנאבד כשהוא חי' ונמצא מת א"כ אינו כמו שאבד שוב חוששין שמא אחר ובאמת י"ל דמיתה ל"ח בכלל השתנות והגם דמצינו בש"ס לאחר שימות בעלך דחשוב דשלב"ל אך באמת בנו"ב מה"ת סימן נ"ב הביא בשם הירושלמי דמיתה ל"ח רק בגדר מחוסר זמן

ובאמת בתוס' ב"ב דף ע"ט מפורש דאם מקדש לאחר שימות בעלך ואין הבעל גוסס אף לר"מ ל"מ דל"ח עבידי דאתי וא"כ י"ל דגם בנמצא מת אפ"ה י"ל דשייך בו היינו שאבד היינו שנמצא ועיין רשב"א קידושין ס"ב שכ' דעובר לפי שממילא קא רבו ל"ח בכלל מחוסר מעשה מש"ה ס"ל לראב"י בהוכר עוברה מהני והגם דמצינו בש"ס דלידה חשוב שינוי לענין גזילה וטביחה חשוב ג"כ שינוי לענין פטור דו"ה כמ"ש התוס' ב"ק דף ע"א מ"מ עכ"פ כ"ז לענין קנין דעכ"פ אינו כעין שגזל אבל עכ"פ י"ל דגם בנמצא מת י"ל היינו שאבד אך באמת בנמצא רק עצמות זה הוי וודאי בכלל פנים חדשות שוב לכאורה י"ל בזה בוודאי ל"ש לומר היינו שאבד היינו שנמצא ועי' רשב"א קידושין נ"ז שכ' דמשו"ה מקדש בא"ה אינה מקודשת אף שיוכל ליהנות מאפרן מ"מ חשוב דשלב"ל ואף דבידו מ"מ בדבר שהגוף משתנה ל"מ סברת בידו ועיין בספרי ח"א סי' צ"ט א"כ אם נעשה עצמות ל"ש לומר היינו שאבד וז"ב והנה בב"ח האריך דהכא י"ל כיון דל"ש שיבוא איש זר למקום השריפה ולכנוס למקום סכנה א"כ הוי כמו במקום שאין שיירות מצויות ובכה"ג בוודאי י"ל כיון דבעלה וודאי הי' שמה על העלי' ועל איש אחר יש ס' י"ל אין ספק מוציא מידי וודאי הנה באמת קשה להעמיד יסוד ע"ז כיון דלפי דברי הערלים שני ערלים הלכו אל העלי' להצילו ואחד רצה להורידו מטה וצעק הנח לי והשני גרר אותו למטה עכ"פ לפי דבריהם הי' גם המה על העלי' שוב יש לחוש שגם איש אחר עלה ונשרף שמה ואותו שבאה להציל ונשרף אותו גררו למטה ובעלה אזיל לעלמא