מהר"ש חלק ג עג

שבא לעולם וס"ס עכ"פ מועיל להחזיק ושוב כיון דזכה העכו"ם בהולד ע"י תפיסה ושוב לענין איסור גרידא בוודאי דמועיל ס"ס ובפרט דבזה דזכה הנכרי בהוולד ע"י תפיסתו שוב אדרבה אמרי' איסורא בתר ממונא גריר וחשוב הולד של הנכרי ופטור מן הבכורה וז"ב

ובפרט בנ"ד שנתן העז לנכרי נהי דנימא דלא הקנה הפרה ושוב העובר חשוב דשלב"ל מ"מ נודע מ"ש הרשב"א גיטין ד"ל דהיכי דלאחר שיבוא לעולם לא יצטרך הלוקח ליטלו מרשות המוכר מהני הקנין אף בדשלב"ל א"כ לפ"ז בשלמא אם מכר העובר לחוד בכסף אז שפיר אי נימא דעובר חשוב דשב"ל שפיר מהני כסף הואיל דליכא מה למשוך אבל א"נ דהוי דשלב"ל ל"מ הקנין אבל אם מוסר העז לרשותו אף א"נ דלא מכר לו רק העובר לחוד עכ"פ מצד חסרון משיכה ליכא הואיל דאין מה למשוך ומצד דשלב"ל כיון שלא נצטרך ליטלו מרשות המוכר מהני הקנין אף בדשלב"ל וגם נודע שיטת הפוסקים דשכר פעולה מהני אף בדשלב"ל א"כ עכ"פ בנ"ד יש כמה צדדים להקל א' די"ל דהקנה פרה לעוברה וגם די"ל דעובר חשוב דשב"ל ובמידי דליכא מה למשוך נקנה בכסף וגם בשכר פעולה מהני אף בדשלב"ל וגם עפ"י סברת הרשב"א הנ"ל דהיכי דלא יצטרך ליטלו מרשות המוכר לכ"ע מהני אף בדשלב"ל וז"ב

וראיתי לכ"ת שכתב דכמו דבבנו מהני במזכה לעובר משום דדעתו של אדם קרובה אצל בנו ה"ה דבאיסור אמרי' דגמר ומקני ומהני אף בדשלב"ל יפה העיר וכבר קדמו בזה בשו"ת מהרש"ם ח"א סימן מ"ז עיי"ש אך כת"ה העיר דע"י שמכר שנית לנכרי אחר נראה שחזר בו מקנין הראשון ושוב ע"י קנין השני שהי' רק בכסף והאנדשלאג בלי משוכה י"ל דל"מ לפטור מבכורה באמת י"ל דאם נחלוט דשכר פעולה מהני אף בדבר שלא בא לעולם א"כ מיד כשהתחיל הנכרי לזונה וליטפל בה שוב ל"מ חזרה ומכ"ש א"נ דעובר אחר שהוכר עוברה חשוב דשב"ל א"כ נגמר הקנין תיכף ול"מ חזרה אם אמר מעכשיו ובפרט דיפה כ' כת"ה דבאמת הישראל בעצמו רצה להפקיע מקדושת בכורה א"כ בוודאי אי קמי שמיא גליא דמועיל המכירה ראשונה בוודאי דלא רצה לחזור ונודע שיטת מהריב"ל דכמו דמצינו בש"ס דבאתרי דכתבו שטרא דבפריש שיוקנה בכסף מהני ה"ה במידי שנשבע שלא יקנה בשטר מהני קנין כסף ועיין במלמ"ל פ"א ממכיר' מ"ש בזה א"כ הכא נמי נודע דעת הרדב"ז דכל דבר שאדם עושה ע"ד חז"ל הוא עושה, א"כ ממנ"פ א"נ דכסף והאנדשלאג דחשוב כמו סטימתא מועיל בבכור שוב מהני מכירה שניה ואם כחוש לשי' הצ"צ דסטומתא ל"מ בבכור משום דבקנין שהוא קצת בהערמה ל"מ קנין מצד המנהג א"כ שוב בוודאי דלא רצה לחזור ממכירה ראשונה ושוב נשאר מכירה הראשונה בתוקפו ובפרט דלשי' כמ"פ מועיל קנין סטומתא להפקיע מקדושת בכור ובפרט דכבר הבאתי קושית הריט"א דבכסף לחוד יש ס"ס לפטור מבכורה ורק שתירץ דכיון דלא יוכל הנכרי להוציא הוולד מרשות ישראל שוב איסורא בתר ממונא גריר, וא"כ אם יש עכ"פ קנין סטימתא אף לשיטת הנה"מ בסי' ר"א דסטימתא לא הוי רק קנין דרבנן ודלא כשיטות הרדב"ז והח"ס יו"ד סי' שי"ד מ"מ כאן דעכ"פ מכח הקנין דרבנן יצטרך ליתנו להעכו"ם ושוב אין לנו לדון רק לענין איסור גרידא ולענין איסור לחוד שוב י"ל דכסף לחוד מהני מכח ס"ס ואף דיש להעיר דא"נ דסטימתא לא הוי רק דרבנן א"כ י"ל דלא תיקנו בעכו"ם וכסברת התוס' גיטין די"ג דמעמ"ש ל"מ בעכו"ם ושוב י"ל דלא יועיל הס"ס

אך באמת כבר כ' במק"ח סימן תמ"ח די"ל כשיטת הש"ך בסי' ס"ו דגם קנין דרבנן מהני בעכו"ם ורק להפקיע מקדושת בכור בקנין דרבנן ל"מ עיי"ש א"כ הכא דלענין הממון שיטת הש"ך דמועיל קנין דרבנן גם בנכרי ושוב ל"ש סברת הריט"א ושוב לענין האיסור מהני הס"ס ובפרט דלשי' הנה"מ בסימן ס"ו סקל"ה קנין דרבנן כזה שמועיל גם בדא"ה מהני גם בנכרי דל"ש עוד לומר לו כך דינכם ורק מעמ"ש דל"מ בדא"ה ל"מ בעכו"ם עיי"ש א"כ הכא בקנין כסף דמועיל בדא"ה וגם בד"י הוי עכ"פ סטומתא דקנה מדרבנן לכל השיטות בכה"ג וודאי דמועיל גם בעכו"ם ושוב ל"ש סברת הריט"א ושוב לענין איסור מהני הס"ס וכמ"ש בספרי ח"א סימן נ"ו ע"כ מכל הני צדדים נלע"ד דיש להתיר להטיל בו מום כגון שיאמר לעכו"ם וזה העכו"ם יאמר לעכו"ם אחר שיעשה מום ואף דגם בס' בכור אסור להטיל בו מום כנודע מ"מ בנ"ד דקרוב לוודאי שאין בו קדושת בכור הדבר פשוט דמותר להטיל בו מום וכמ"ש בח"ס חו"מ סי' ק"ה כנלע"ד ברור בס"ד לדינא: בעאה"ח ה' תשא תרע"א ראדמישנא. הק' שמואל ענגיל חופ"ק הנ"ל. סימן מ"ג. להרב הה"ג מו"ה דוד ניימאן שליט"א אב"ד דק' ציגאנדע יצ"ו

בדבר שאלתו שבעתים הללו כל איש מחויב להראות כתב תעודה מהממשלה ואירע כ"פ שנתפס מאחב"י על שלא הי' בידם הכתב תעודה ויוכלו ח"ו לישב במאסר איזה ימים וכמ"פ שהאנ"ח מכים אותם ונפשו בשאלתו אי יש היתר לישא הכתב תעודה בש"ק ע"י שינוי היינו להניחו בתוך הכובע המונח על ראשו כדי שיוכל לילך למקוה ולהתפלל

והנה לכאורה אין מקום להתיר כידוע דגם לעשות מלאכה ע"י עכו"ם בשבת לשי' רוב הפוסקים אין להתיר רק בשביל ישוב א"י או בשביל חשאב"ס או משום הצלת כתבי קודש אבל לצורך מצות מילה אין מתירין לעשות מלאכה ד"ת אף ע"י עכו"ם והנה מדברי התוס' שם בגיטין משמע דכמו דאסור לומר לעכו"ם להחם לו מים לצורך מילה ה"ה דאסור לצוות להביא מים או סכין של מילה דרך ר"ה רק דרך כרמלית שרי ובאמת י"ל דאף א"נ דמלאכה ד"ת אסור ע"י עכו"ם לצורך מילה מ"מ י"ל דלהביא דרך ר"ה שרי דהנה לשי' המכילתא גם בעשה מלאכה ע"י עכו"ם יש איסור תורה וכ' הפמ"ג דבהוצאה דהוי מלאכה גרועה ע"י עכו"ם ליכא איסור תורה ולפי"ז י"ל דוקא להחם לו מים ע"י עכום אסור בשביל מצות מילה דיש בזה חשש ד"ת לשי' המכילתא א"כ אף דלרוב שי' הפוסקים ליכא רק איסור דרבנן מ"מ מחמירין אבל להוציא דרך ר"ה דגם להמכילתא ליכא איסור תורה שוב יש להתיר בשביל מילה עכ"פ לענין מילה לשי' הבה"ג ובעה"ט מותר גם להחם לו מים ע"י עכו"ם ולשי' התוס' רק להביא דרך כרמלית שרי ורק בשביל מילה דדוחה שבת ואף דמכשירין אינו דותה שבת אבל עכ"פ שבות דשבות שרי אבל בשאר מצות גם שבות דשבות אסור ולשיטת הרמב"ם ז"ל גם בכל מצוה מתירין אמירה לעכו"ם