מהר"ש חלק ג עב

מ"מ כותבין בה' ועיין שו"ת בית שלמה חאה"ע סימן ק"א שהביא לעניין שם חנציא דכתב הבית אפרים דכותבין באלף לבסוף והביא הבית שלמה דבט"ג חזר בו דלעניין שם שרציה כותבין בה' מכ"ש בשם חנציה ובנ"ד עדיף דליכא יו"ד בסוף ל"ש החשש של הב"א משום שאין כותבין יו"ד, ק"י ביחד א"כ בוודאי דצריך לכתוב בה' ועיין עוד בשו"ת בי"ש הנ"ל בסימן קט"ו לעניין כתיבות שם ליקה ובהג"ה מבנו אות א' דיש לכתוב בה' ועיין עוד בשו"ת חא"ש סי' ט"ז יראה ג"כ דבכה"ג כותבין בה' ועיי"ש עור בחא"ש שם סי' כ"ו אך לענין הכתיבה בשני יודין הנה מבואר בכל הפוסקים דרק היכי דנקרא בפתח חריף. אז כותבין שני יודין אבל היכי דנקרא רק בצירי כותבין רק בחד יו"ד עיי"ש בשו"ת חא"ש סי' כ"ו דכותבין ליצה רק בחד יו"ד והביא דט"ס הוא בט"ג ושם בסי' ט"ז כתב גם בשם ליק' דעתו דכותבין ליקה רק בחד יו"ד ועיין בשו"ת בית שלמה לעניין שם ריזל וחותמת בשני יודין הביא מ"ש בשו"ת ד"ח לעניין שינדל וחותמת שיינדיל דיש ליתן ב' גיטין ומשמע דרק בחותמת רייזל בב' יודין אז יש להחמיר וליתן ב' גיטין ולפי שיטת הד"ח כותבין בגט הראשון שינדיל ובגט הב' שיינדל דמתקריא שינדל ובשו"ת בית יצחק סי' כ' דעתו דכותבין בחד בב' יודין ובגט הב' בחד יו"ד ושם בשו"ת בית שלמה סימן קי"ג בהג"ה מבנו אות א' הביא משו"ת מהר"ם מינץ דבמדינות שקורין צירי בב' יודין יש לכתוב לכתחילה בב' יודין וא"כ כשחותמת בב' יודין יש לצדד אף לכתחילה לכתוב בשני יודין והביא עוד בשם הכנה"ג בשער השמות לעניין שם ריבציא דבמקום שקורין בצירי כותבין בב' יודין ובשו"ת בית יצחק שם בסי' נ' הביא ג"כ דברי הכנה"ג הנ"ל. עכ"פ לדינא הכא שאין חותמת רק בשם לאה לחוד ונקראת בצירי בוודאי דא"צ לכתוב רק בחד יו"ד ובה' לבסוף וט"ס הוא בט"ג ועיין בס' אבני זכרון על שמות שהביא דט"ס הוא בט"ג וכותבין רק בחד י"ד והביא כן בשם שו"ת מים חיים ועיין עוד בחא"ש שם סי' כ"ז וסי' קכ"ט עכ"פ בנ"ד הדבר פשוט דצריך לכתוב גט אחר ולכתוב ליטשה בחד יו"ד ואכמ"ל: באעה"ח ב' ויצא תרע"א לפ"ק ראדמישלא. הק' שמואל ענגיל חופ"ק הנ"ל. סימן מ"ב. להרב הה"ג מו"ה אלטר חיים ז"ל מוצד"ק סוכע יצ"ו

בדבר שאלתו באחד שהי' לו עז מבכרת ונתנו לערל אחד למרעה עד שתלד והערל התנה עצמו שבשכר המרעה והטרחה יקח לו הוולד ולקח הערל העז לביתו ואחר איזה ימים הוגד ליהודי הנ"ל שלא יועיל בזה עדיין להפקיע קדושת בכור ומכר שנית העז לערל אחר וקיבל דראהן וגם עשה האנדשלאג וכעת ילדה העז וולד בבית ערל הראשון זה תורף השאלה

והנה כת"ה הביא הדין המפורש ברמ"א סימן ש"כ דאף אם הישראל לא רצה ליתן לו רק מעות בשכר טיפול מ"מ כיון דהנכרי לא רצה רק הוולדת חשוב יד עכו"ם באמצע עיי"ש והנה בגוף הדבר י"ל בזה ב' טעמים הא דמהני חדא י"ל דעובר חשוב כדבר שבא לעולם היכי דכבר הוכר עוברה וכמו שכתב התוס' כתובות ד"ז לחד תירוצא וכשיטת הרמב"ם ז"ל דהוכר עוברה מהני לקידושין וא"כ י"ל דא"צ בזה משיכה וכמו שהוא שיטת הא"ז דבליכא במה למשוך כסף קונה וכמו בהא דבלן דלא מחסרה משיכה ועיין ח"ס יו"ד ס' ש"כ וכבר נודע קושית המפורשים שהעירו (דנימא דהא דאשה אסורה להינשא תוך ג"ח למיתת בעלה שמא היא מעוברת ומעוברת חבירו לכ"ע אסור אך באמת כבר כתבתי בספרי ח"א סי' מ"ח לשיטת התוס' סוטה דכ"ז דאיסור מניקת חבירו הוא משום השגת גבול שהילד יש לו זכות בהשדים של אמו והנה א"נ דאין זכיה לעובר אף בירושה הבא מאליו כחד תירוצא בש"ס ב"ב דקמ"ג א"כ י"ל דמעוברת תהי' מותרת להינשא דלע"ע אין להילד זכות בהשדים אך באמת אחר שהוכר עוברה חשוב כדבר שבא לעולם ויש לו זכיה אבל לא נוכל לאוסרה מלהינשא שמא היא מעוברת דאף אם היא מעוברת מ"מ כ"ז שלא הוכר עוברה אין לו זכות בהשדים דחשוב דשבל"ע ואם תינשא קודם שהוכר העובר אכתי ל"ח מסיג גבול וז"ב

עכ"פ נשמע דלשי' כמ"פ עיבור שייך בו קניין ומצי להקנותו לכשתלד וא"כ לפ"ז אף אם הי' אומר בפירוש שמקנה לו רק את העובר אפ"ה הי' מועיל ולא חשוב בכלל דשלב"ל והי' מועיל להפקיע מקדושת בכור. אך באמת במחבר שם כ' להדיא דקנין בעובר לחוד ל"מ ועכצ"ל כסברת מהרי"א המובא ברמ"א דהוי כהקנה לו פרה לעוברה ושוב חשוב כיש מה למשוך ורק דמיירי שמשך האם אך בדג"מ שם כ' דיש לחוש שמא בסתמא אין דעתו להקנות פרה לעוברה ושוב העובר לחוד חשוב דשלב"ל אך באמת י"ל לפמ"ש בשו"ת מהר"ם אלשיך סי' ז' דמש"ה במוכר פירות דקל מהני תפיסה דשמא הקנה לו מקום צימוח הפירות עיי"ש חזינן דתמיד יש ספק שמא הי' כוונתו להקנות דקל לפירותיו וכדקאמר בש"ס כתובות דנ"ח נעשה כאומר לו יקדשו ידך ונהי דמסיק הש"ס דבסתמא לא אמרי' דהקנה ידים לעושיה אבל עכ"פ הדבר ספק ורק דבספק מוקמינן בחמ"ק ולכך מהני תפיסה א"כ בנ"ד עכ"פ איכא ס"ס שמא הי' כוונתו להקנות פרה לעוברה ושמא אחר שהוכר עיבורה חשוב דבר שבא לעולם וס"ס מהני להפקיע מקדושת בכור ואף דנודע קושית הרי"ט אלגזי פ"ב מבכורות בהא דבמכר לנכרי בכסף ל"מ לפוטרה מבכורה אף דיש ס"ס שמא כשיטת רש"י דהלכה כר"ל ושמא כשיטת הרמב"ם דגם לר"י עכו"ם קונה בתרווייהו וחזינן דס"ס ל"מ להפקיע מקדושת בכור והסברא י"ל לשי' השט"מ מובא בשעה"מ פ"י ממקוואות דבאיסור כרת ל"מ ס"ס א"כ לשי' המדדכי דבבכור יש בו שני כריתות משום שוחט קדשים בחוץ היינו לשיטות הסוברים דגם בזה"ז אסור מה"ת עיין רש"י ע"ז דף י"ג וכ"ה שיטת הרמב"ם והרא"ה בחינוך מצוה קפ"ו וגם כרת משום טומאת הגוף א"כ באיסור פרת י"ל דל"מ ס"ס אך באמת כבר הוכחתי בספרי ח"א סי' ל"ד מכ"מ דגם באיסור כרת מהני ס"ס וגם כבר הוכיח במנ"ח מצוה קפ"ו דאף להסוברים דגם בזה"ז יש חיוב כרת בש"ח היינו דוקא בא"י אבל בחו"ל בוודאי דפטור ושוב בחו"ל בוודאי דליכא כרת משום ש"ח ושוב בוודאי הי' מועיל הס"ס ועכצ"ל כסברת הריט"א הנ"ל דכיון דס"ס ל"מ להוציא ממון ולא יוכל הנכרי להוציא הולד מרשות ישראל ושוב איסורא בתר ממונא גריר והתינח היכי דעומד ברשות ישראל אבל הכא דהבהמה עומד אצל הנכרי נהי דנימא דבספק קנין ל"מ תפיסה ושמא גם בדשלב"ל ל"מ תפיסה רק בתפס בפני המוכר דמהני מטעם מחילה אבל עכ"פ בנ"ד דיש ס"ס לזכות הנכרי שמא כוונתו הי' להקנות פרה לעוברה ומהני משיכת הפרה ושמא עובר חשוב דבר