מהר"ש חלק ג עא

ס"ס שמא מלח חשוב מ"פ ושמא עכ"פ ל"ח רק כמעט מים דאינו ממהר להחמיץ וכיון דמצה זו כשרה. אף בפ"ע ובפרט שאומרים האופים שלא נגעו בתנור וכיון דעכ"פ אנו נזהרים לכתחילה שלא יגעו המצות בתנור מחשש שבמקום הנגיעה אינו נאפה יפה א"כ ל"ש לומר כל מילתא דלא רמי' עלה דאינש וכו' כיון דעכ"פ רמי' עלי' מחשש שמא יגעו זה בזה ואף דבזה ליכא חשש בדיעבד מ"מ ל"ח בכלל מילתא דלא רמי' עלה דאינש ובפרט דהכא רמי' עלי' מחשש איסור חמץ ובפרט דלשי' המבי"ט בקרית ספר באיסור דרבנן מהני ברי לי מכ"ש הכא דל"ח אף בכלל איסור דרבנן בוודאי מהני ברי לי ומה דחושש כת"ה מטעם ריחא מפורש בח"י סק"ח ובש"ע של התניא סימן תמ"ז אות ט' דבפת חמץ שנאפה עם מצה אף אם החמץ נילוש בשומן או בשמן אפ"ה חשוב כחוש ואינו אוסר אף בפסח מכח ריחא ובפרט קודם הפסח בוודאי דאינו אוסר בריח דלא גרע משאר איסורין ובפרט בתנור גדול בוודאי ליכא חשש ע"כ על שאר המצות ליכא שום חשש והשי"ת יצילינו משגיאות: באעה"ח ד' אחרי י"ב ניסן תרפ"א לפ"ק קאשוי. הק' שמואל ענגיל חופ"ק הנ"ל. סימן מ'. להרב המאוה"ג בנש"ק כש"ת מו"ה חיים ראבין (נ"י) ז"ל מוצד"ק לאנצוט יע"א

בדבר שאלתו בשכ"מ שלא הי' לו בנים ונתן גט לאשתו כדי שלא תהי' אשתו זקוקה לחליצה ורק ביקש מאתה שתשאר אצלו כל זמן שיהי' חולי ובעת הזאת נתייחד עמה הרבה פעמים ואח"כ מת הבעל וניסת האש' לאחר וכעת יצא קול שנתייחד עמ' שלא הי' שומר כראוי ונסתפק כת"ה אם צריכין לגבות עידי יחוד ואם יהי' עידי יחוד איך יהי' דינה של האשה זה תורף שאלתו

הנה באמת יש חשש גדול אם נתייחד עמה בפני עדים כמפורש באה"ע סי' קמ"ט ודעת הב"ש בשם הש"ג דאם הם אומרין שלא בא עליה מהימנו והב"ש דחה דכיון דאמרינן הן עידי יחוד הן עידי ביאה הווי כוודאי שבא עליה ולא מהימני לומר שלא נבעלה ובש"ע מפורש דהווי קידושי ספק אך עי' בבית מאיר שם שהביא שיטת הרמב"ם דמשמע דהווי קידושי וודאי וסיים בצ"ע והנה לרוב שיטת הפוסקים בעי עדי יחוד ולשי' הרא"ה אם נתייחד עמה הרבה פעמים ל"צ עידי יחוד אך הריב"ש חולק ע"ז א"כ אם באמת הי' עידי יחוד כדין הוי ס"ק אך באמת י"ל דהנה באמת מפורש בסימן קנ"ט דשומרת יבם שנתקדשה צריך לגרשה ואח"כ תחלוץ והטעם דקודם הגט יש חשש חליצה שא"ר ליבום וידוע שנחלקו בזה הלבוש והשב יעקב אך בבית מאיר שם כתב דא"נ דקידושין תופסין ביבמה שוב הי' אמרינן דע"י קידושין פקעה זיקה וכמו בשומרת יבם שקידש אחותה דפקעה זיקה ובפרט בנישואין בוודאי י"ל דפקעה זיקה רק כיון דמספקא לן שמא אין קידושין תופסין ביבמה ומש"ה לא פקעה זיקה וצריכה חליצה מס' ועכ"פ ממ"נ מועיל החליצה דאי קמי שמיא גליא דקידושין תופסין ביבמה א"כ א"צ חליצה ואי קמי שמיא גליא דאין קידושין תופסין א"כ שוב עולה ליבום עיי"ש נשמע דעכ"פ אם נתקדשה וניסת לאחר רק מס' צריכה חליצה דאם נימא קידושין תופסין, א"כ שוב ע"י הקידושין והנישואין פקעה זיקה וא"כ בכה"ג דגם ע"י היחוד הוי רק ס' מקודשת הוי ס"ס להיתר שמא לא קידשה כלל ושמא קידושין תופסין ביבמה ופקעה זיקה ול"ש לומר דהוי נגד ח"א ז"א דאדרבה בס' הראשון הוי חזקת פנוי' מסייע להיתר וגם בס' השני נהי דעכ"פ היתה צריכה חליצה קודם שנתקדשה והס' שמא פקע זיקה והוי נגד ח"א אך בס' דדינא ל"מ חזקה דבשביל חזקה לא ישתנה הדין כנודע מדברי הכה"ג והנוב"י והפרמ"ג. והגם דבח"ס כ' דאדרבה באם בוודאי צריכה חליצה מותרת לחלוץ קודם הגירושין ול"ח בכלל אינו ראוי ליבום משום דנכוף לגרש אבל באם רק מס' צריכה חליצה דאז לא נכוף לגרש דהוי ספק גט מעושה שוב צריך לגרש קודם החליצה ולא מתירין אף דיש ס"ס שמא א"צ חליצה ושמא קידושין מפקיע זיקה אך שם כבר נודע ספק האחד קודם שניסת וכבר החמרנו דצריכה חליצה שוב א"א לצרפו לס"ס אבל הכא לא נודע ספק כלל רק אחר שכבר ניסת ועתה יש ס"ס שנודעו ביחד שפיר מהני ועיין ד"מ או"ח סימן תל"ט ובמ"א שם וז"ב

ובפרט דאם היא אשה ילדה היינו שיש לה עוד סדר נשים א"כ בוודאי לא טבלה לנדתה כדי שלא יתפרסם הדבר א"כ נודע שיטת הרדב"ז הובא במל"מ פ"י מגירושין דאם בא עליה בנדתה ל"א חזקה אאעבב"ז ונהי דהמל"מ חולק עליו וכן משמע מדברי הב"ש סי' קמ"ט דרק לענין מחזיר גרושתו משניסת כיון דבביאה לחוד אינו לוקה ובקידושין לוקה לכך ל"א אאעבב"ז דהא בקידושין יתחדש איסור מלקות ונשמע שאם גם בזנות הי' מלקות בגרושתו שוב הי' אמרי' אאעבב"ז דאמרי' דכל מה דמצי למיעבד בהיתר עביד ועיין בא"מ סי' ל"ג אך עכ"פ כ"ז בנבעלה ממש אמרי' דאף דעבר באיסור נדות מ"מ לא רצה למיעבר באיסור זנות ג"כ אבל בלא ראינו שנבעלה רק דנימא הן עידי יחוד הן עידי ביאה בזה שוב אמרינן דמוקמינן בחזקת כשרות דלא בא עליה כדי שלא יעבור איסור נדות ובזה י"ל דלכ"ע ל"א חזקה אאעבב"ז כשיטת הרדב"ז ובפרט דהכא איכא בלא"ה ס"ס דרק מס' אמרי' הן עידי יחוד הן עידי ביאה והכא יש עוד ס' כיון דכבר ניסת שמא פקע זיקה ובפרט שאין כאן בירור שהי' עידי יחוד ע"כ פשיטא דאין להחמיר ולבקש עדים ובפרט דבאמת סברת הרדב"ז נכונה דבנדה ל"ש חזקה אאעבב"ז ורק שי"ל דבחומר איסור חוששין אף למיעוט שמא אפ"ה קידשה אבל הכא לענין איסור יבמה לשוק דהוי רק בלאו וגם דיש ס' שמא פקעה זיקה בוודאי ל"ח דבכה"ג שהיתה ג"כ נדה וגם מצד הס"ס לחוד יש מקום להתיר ע"כ א"צ לחפש אחר עדים כנלע"ד ברור בס"ד לדינא ועיין שו"ת בית יצחק אה"ע ח"ב סי' ק"ג וז"ב: באעה"ח אור יום ד' בא תרס"ח ראדמישלא. הק' שמואל ענגיל חופ"ק הנ"ל. סימן מ"א. לכבוד הרה"צ בנש"ק כש"ת מו"ה סיני האלבערשטאם שליט"א אבד"ק זמיגראד ולהמו"צ דשם

בדבר אשה אחת ששמה לאה מעריסה וכן חותמת אך נקראת בפי כל ליטשא וכתבו בגט גם שם הכינוי אך כתבו לייטשה זה תורף השאלה

הנה יפה כתבו בה"א לבסוף כמפורש בט"ג דאם יוצא משם הקודש נהי דא"צ לכתוב דמתקריא