מהר"ש חלק ג ע

לו עיקר מה"ת דעת חוו"ד בסי' ק"י דאזלינן לקולא בספק אף נגד חזקת איסור ובספרי ח"א סי' ע' הארכתי בזה הרבה וא"כ לא איכפת לן בחזקת איסור

ובאמת יש לעורר דהכא עכ"פ המים בהיותם בכלי נפסלו בוודאי רק הספק אם נטהרו המים אח"כ כשיצאו מן הכלי היינו אם יש מים כשרים שלא הי' בתוכן א"כ יש להמים בעצמם חזקת פסול עכ"פ מדרבנן ושוב י"ל בספק דרבנן נגד חזקת איסור אזלינן לחומרא והכא לא חשוב חזקת מסובב דהמים בעצמם יש להם שם פסול אך באמת הוי רק חשש תרי דרבנן א' דמה"ת המים בוודאי כשירים מצד חיבורם למעיין וגם מצד המשכה נשוב בתרי דרבנן לא איכפת לן בחזקת איסור ושוב הוי ספק דרבנן דשמא נטהרו בהשקה למעט המים שהלכו דרך צדדי ואחורי הכלי ונהי דבשעה"מ פוסק דגם בתרי דרבנן מחמירין נגד חזקת איסור מ"מ לענין זה שוב נוכל לצרף דעת הרשב"א ז"ל דגם גוף המים אחר שיצאו מהכלי מותר לסבול בהם עכ"פ אלשעבר אין חשש אבל להבא יש לראות לעשות בשוליו נקב עכ"פ ככונס משקה נהי דלעניין לעשות מקוה לכתחילה בעי כשפופרת הנוד מ"מ הכא קרוב לוודאי דליכא שום פסול יש לסמוך אניקב ככונס משקה ואם א"א לעשות נקב בהתיבה יעשה בור סמוך למקוה ויתמלא לתוכו מ' סאה ממי גשמים וכל המים שימשכו מהמעיין ילכו דרך בור הזה ויטהרו בהשקה ואף ששי' רבינו ירוחם דאם הולכין השאובין שנטהרו בהשקה למקוה חסירה דאינו מועיל והש"ך כ' דיש להחמיר לכתחילה מ"מ הכא דהוכחתי דמעיקר הדין יש כמה סברות להתיר כמוש"כ עכ"פ בצירוף השקה נוכל להתיר אף לכתחילה כנלפע"ד בס"ד ברור לדינא: באעה"ח עש"ק במדבר מ' למב"י עת"ר לפ"ק ראדאמישלא. הק' שמואל ענגיל חופ"ק הנ"ל. סימן ל"ט. להרב הה"ג בנש"ק מו"ה משה ליפשיטץ אבד"ק בריגל שליט"א

בדבר שנאפה עיסה שנילושה במי פירות ונתנו בו מלח הרבה לצורך חולה ונאפה בתנור עם שאר מצות אך אומר האופה שלא נגעו המצות הללו בשאר המצות זה תורף השאלה בקצרה וזה תשובתי

הנה בגוף המצות שנילושו עם שמן ונתנו בו מלח הנה מחשש מ"פ עם מים שנחוש דמלח חשוב מים וא"כ בלא נאפה מיד יש לאסור. באמת לחד שיטה רק במלח שחופרין מקרקע יש פלוגתא אי חשוב כמי פירות אבל במלח שמבשלין לכ"ע דינו כמים אבל לחד שיטה שמפורש שם במג"א אדרבה במלח שחופרין לכ"ע דינו כמי פירות וגם במלח שמבשלין לחד שיטה דינו כמ"פ ובאמת בש"ע של התניא סימן תס"ב כתב העיקר דהפלוגתא הוא במלח שמבשלין ובזה העיקר דחשוב כמים ולפ"ז אם נתן בה מלח שמבשלין יש חשש מכח מ"פ עם מים ובלא נאפה מיד יש לאסור אף בדיעבד ואף אם נזהרו בה אבל כיון שלא ידעו שיש בזה חשש מ"פ עם מים י"ל כל מלתא דלא רמיא עלי' ל"מ ברי לי אך באמת כיון דעכ"פ נוהגין זריזות אף בשאר מצות דלכתחילה אסור להשהות אף רגע בלי עסק א"כ נודע מ"ש בשו"ת צ"צ דאם בדקה ע"מ לילך לביהכנ"ס מהני בדיקתה לענין שאם ראתה אחר ג"י לבדיקה הראשונה דשוב תולין הכתם במה דתולין אחר ג"י עיין יו"ד סימן קצ"ו ועיין בש"ע של התניא או"ח סי' תמ"ח דאם בישלו בכלי חדש לצורך רפואה אף שלא נזכר לשם פסח מהני ועי' פמ"ג יו"ד סימן צ"ד בשם המבי"ט בקרית ספר עכ"פ אם אומר ברי שאפו תיכף י"ל דליכא חשש ואף אם לא אמר ברי לי שאפו תיכף אפ"ה מפורש בש"ע של התניא ז"ל סי' תנ"ה אות ל"א דאם העיסה נילושה במ"פ לחוד, אף שנתנו בו מלח הרבה מותרת אף אם לא אפאה מיד דכיון דליכא בזה רק מ"פ אינו מחמיץ ומוכח דאף דכ' שם דהעיקר דמלח חשוב כמו מים מ"מ מותר בדיעבד וע"כ כנ"ל דאף דיש בו כח המים מ"מ אינו גורם חימוץ כמו שנסתפקו הפוסקים בסי' תס"ב דבמעט מים עם מ"פ הרבה די"ל דאינו מחמיץ רק דהח"י כ' דעכ"פ במקום שיש כח המים יוכל להתחמץ אבל עכ"פ לא גרע ממים לחוד דאינו מתחמץ בפחות משיעור מיל א"כ בשלמא בנילוש במים יש חשש מ"פ עם מים וגם שמחמם העיסה אבל בנילוש במ"פ ונתנו בו מלח י"ל דהמלח חשוב ג"כ מ"פ ובפרט א"נ דחשוב כמים מ"מ חשוב רק כמו מעט מים דנהי דנתנו הרבה מלח אבל עכ"פ כח המים שבו הוא דבר מועט ואינו מתחמץ בפחות משיעור מיל עכ"פ בדיעבד מתיר התניא בש"ע שלו סימן תנ"ה אות ל"א א"כ במקומות שנוהגין היתר בעיסה שנילושה במ"פ גם בזה יש להתיר אם עכ"פ לא שהה יותר משיעור מיל קודם אפי' ובשלמא אם שהה יותר משיעור מיל הי' מקום לחוש לשי' הח"י דמלח חשוב כמו מים וגם במעט מם עם מ"פ הרבה עכ"פ מתחמץ כשיעור מיל אבל כיון דלא שהה א"כ אף אם נחוש דמלח חשוב כמו מים מ"מ חשוב רק כמו מעט מים וחשוב כמעט מים ומי פירות הרבה דאינו מתחמץ עכ"פ בפחות משיעור מיל עכ"פ לדינא אין במצות הללו חשש חימוץ ורק באמת במדינות הללו אין אוכלין מצה שנילושה אף במ"פ לחודא כמפורש ברמ"א סי' תס"ב דחוששין שמא נתערב בהם מים כ"ש וגם לשי' הפוסקים דמ"פ לחוד ג"כ חשוב חמץ נוקשה

אך זה הוא רק מצד המנהג דמדינא אף לשיטת הסוברים דמ"פ לחוד חשוב חמץ נוקשה עכ"פ אינו רק איסור דרבנן דרק במ"פ עם מים כ' בנוב"י דא"נ דל"ח רק נוקשה ע"כ דס"ל נוקשה ד"ת וגם בזה דחו דבריו עיי' במק"ח ובשו"ת בי"א ובתשו' הארכתי עכ"פ במ"פ לחוד אף להאוסרים אינו רק דרבנן וגם בדרבנן סומכין אשי' רוב הפוסקים דל"ח אף נוקשה במ"פ לחוד וחשש שמא נתערב בו מים כ"ש ג"כ ליכא חשש אם לא שהה שיעור מיל ולענין שאר המצות בוודאי ליכא שום חשש דל"מ אם נימא דמלח חשוב מ"פ א"כ אף שאנו מחמירין במצה שנילושה במ"פ הוא רק מחשש שמא יש בה מעט מים ואפ"ה מפורש בחטה שנמצאת במ"פ מותר וכ' בתניא בסי' חס"ב אות י' דאף דאנו חוששין שלא ללוש במ"פ אבל לענין חטה הנמצאת במ"פ אין חוששין שמא יש בו מים כיון דליכא חשש רק מחמת שנבלע מהחטה שנתחמצה ולענין חשש תערובות מעמידין על עיקר הדין דל"ח שמא יש בו מים מכש"כ דעיסה שנילושה במ"פ נהי דאנו מחמירין שלא לאוכלה אבל לא לאסור שאר המצות שבלעו ממנה ובפרט כיון דמותר לחולה ולזקן בוודאי דאינו אוסר מצות שנגעו בה

ואף שהכא יש חשש מכח המלח דהוי מים עם מ"פ מ"מ כיון שהבאתי בשם התניא דעיסה שנילושה במ"פ לחוד אף בנתנו בו מלח הרבה אפ"ה מותר בדיעבד אם לא שהה שיעור מיל קודם אפי' והטעם כתבתי דחשוב