מהר"ש חלק ג סט

נהי דעבר אתקנ"ח מ"מ לא היו קונסין אותו כדי שיהי' והפרש בין דבריהם לד"ת רק כיון דיש לחוש שמשקר ולא ביטל כלל ועבר אב"י מש"ה קנסו ואסרו גם לאחה"פ וכמפורש במג"א סימן תמ"ז דרק בנוקשה דליכא בל יראה כלל מה"ת א"כ נהי דמדרבנן צריך לבערו מ"מ בלא ביער מותר אחה"פ אבל בחמץ שיש ב"י ד"ת נהי דביטלו מ"מ כיון דיש חשש שמא משקר שפיר אסרו גם אחה"פ

עכ"פ בנ"ד שעשה שט"מ וקיים תק"ח א"כ חז"כ שלו בתוקפו ונאמן לומר שביטלו והוי דברים שבלב כל אדם מכח החז"כ ונהי דנתגלה שלא מכר איזה מין חמץ הנשכח ממנו מ"מ בכה"ג ליכא חשש שמא לא ביטלו ושוב עכ"פ לא עבר רק אדרבנן ושוב מפורש במ"א סי' תמ"ב דבתערובות חמץ יותר מס' כיון דרק מדרבנן אסור לשהותו מותר לאחה"פ בלא מכרו א"כ ה"ה הכא י"ל כן ובפרט אם החמץ שנשכח הי' מונח באותו חצר שהי' מונחים שאר החמץ שנמכר א"כ בוודאי השכיר הרשות שמונח בו החמץ להנכרי א"כ הוי חצירו של נכרי וא"כ ע"י הביטול נעשה הקמח של הפקר וקנאו הנכרי ע"י חצירו והגם דבזה יש כמה שיטות דחצר א"מ בעכו"ם עכ"פ באינו עומד בצידו לפי שאין שליחות לעכו"ם אך באמת שי' כמ"פ דחצר מועיל בעכו"ם אף באינו עומד בצידו עיין קצה"ח סימן קצ"ד ובמק"ח סי' ת"מ ובכה"ג שעכ"פ עשה שט"מ כדינו עכ"פ ליכא חשש שמא לא ביטל כמ"ש השו"מ ועפ"י דברי ש"ך יו"ד סי' ל"ט א"כ יש לצרף שיטות הסוברים דמועיל קנין חצר בעכו"ם ובפרט לענין חמץ שעבר עליו הפסח דרבנן גם יש לצרף מ"ש כת"ה דקמח אינו בכלל וודאי חמץ וס' חמץ שעה"פ בוודאי מותר ובפרט דהמנהג לכתוב בשט"מ שאם נשכח איזה חמץ יהא נקנה להעכו"ם כפי השער שבשוק ואף אם לא נכתב בהשט"מ זה ג"כ יש להתירו אף באכילה מכ"ש בהנאה וזה ברור בס"ד: אסרו חג שבועות העת"ר פק"ק ווייטצען יע"א. הק' שמואל עגגיל חופ"ק הנ"ל. סימן ל"ח. לכבוד הרב הה"ג הצדיק בנש"ק מו"ה בן ציון הלבערשטאם שליט"א אב"ד דק"ק באבוב יצ"ו

בדבר השאלה במקוה שנמשך לתוכה מים מן מעיין שהוא רחוק מן העיר ערך חצי פרסה והמים נמשכין דרך חריץ שבקרקע עד המקוה. וכעת נודע שבמקום לא רחוק מן המעיין העמיד ערל אחד תיבה כדי שימשוך המים לחוך התיבה והמים נכנסין להתיבה דרך נקב קטן שבצידה אך כפי הנראה אין בהנקב כשפופרת הנוד. גם יוכל להיות שמקבל מים למטה מהנקב וכאשר נתמלא התיבה המים הולך להלן ונמשך לתוך המקוה אך כפי הנראה אין כל המים הולכין להתיבה רק מעט מים הולכין גם תחת התיבה ומן הצדדין נמשך לתוך המקוה זרו תורף השאלה

הנה מקור הדברים מהא דמעיין שהעבירו ע"ג השוקת וידוע דלפי' שי' רשב"א ז"ל המובא בב"י אף אם כל המים נכנסין לתוך הכלי אפ"ה אח"כ כשיוצא מן הכלי מותר לטבול בו דהחיבור למעיין מועיל לענין שלא יפסל בבואו לתוך הכלי דחשוב השקה למעיין אף דהב"ח מביא בשם מהר"י טיטצ"ק לפסול אחר שיצאו מן הכלי וכן פסק הב"ח וכן איפסיק להלכה בש"ע סעיף ח' אך נודע מ"ש הפמ"א ובשו"ת זכרון יוסף דבדיעבד יש לסמוך על שיטת הרשב"א ז"ל לעניין שלא להצטרך טבילה אחרת אך בשו"ת הר המור פוסל אף בדיעבד א"כ קשה לסמוך ע"ז ומצד נקב שבכלי ג"כ אין שום סמך להתיר חדא דרק בנקב שבשוליו אז דעת הרבה פוסקים דלענין שלא לפסול המים העוברין דרך הכלי סני בנקב כ"ש דרק לענין לטבול בתוכו אז בעי נקב כשפופרת הנוד אבל לענין שלא לפסול המים היוצאין דרך כלי סגי בנקב כ"ש ואפ"ה אין לעשות מקוה כזה לכתחילה כמפורש בסעיף מ' אבל בנקב שבצידו בעי כשפופרת הנוד. וגם בפי שלא יוכל לקבל מים למטה מהנקב כמפורש במתני' דמקוואות ובסעיף מ' א"כ הכא ליכא נקב כשיעור אך באמת י"ל כיון דעכ"פ המים אינם הולכים מהכלי תיכף להמקוה רק דרך המשכה בקרקע א"כ אף דקיי"ל כולו בהמשכה פסול. אבל מוכח בתוספת ב"ב דף ס"ו דעכ"פ ליכא בזה רק חשש דרבנן ואף לשיטות הסוברים דכולו שאוב פסול מה"ת. אבל כולו בהמשכה אינו רק פסול דרבנן וכן דעת רוב הפוסקים ואף דבשו"ת אמרי אש חוכך בזה עיין בס' ד"ח דמסיק דהוא רק דרבנן

והנה באמת אף לשי' הסוברים דמעיין שהעבירו ע"ג הכלי פסול לטבול בו אף אחר שיצאו המים מן הכלי מ"מ אינו רק איסור דרבנן דמה"ת כשר מטעם חיבורו למעיין ל"מ אם במקום מוצא המעיין יש מ' סאה א"כ כשר מטעם חיבורו ואף במעיין כל שהו לשי' רוב הפוסקים אין פוסל בו שאובים וממילא דחשוב חיבור לענין שיוכשר שאובין שנתחברו לו וברמ"א סעיף מ' מפורש דבדיעבד סמכינן דמעיין אין פוסל בו שאובין ורק הא דפוסל במעיין שהעבירו ע"ג השוקת הוא מטעם גזירה שמא יקבע הכלי במקום מוצא המעיין או שמא יטביל בכלי שיש בו מ' סאה בלי חיבור כמש"כ הרא"ש והר"ש הובא בטו"ז סי' קצ"ח וא"כ ליכא הכא רק חשש תרי דרבנן. חדא דמה"ת כשר מטעם חיבורו למעיין וגם מכח המשכה ולעניין חשש תרי דרבנן שוב יש לסמוך אשי' הרשב"א ז"ל דאחר שיצאו מהכלי לא יופסלו ועכ"פ בדיעבד יש לסמוך ע"ז ובפרט הכא שנראה שמקצת מי המעיין יוצאין גם דרך צדדי התיבה וגם מאחורי הכלי א"כ שוב מפורש שם בש"ע סעיף ח' דעכ"פ אם מעט המים הולכין על שפת הכלי שוב נטהרו רוב המים היוצאין מן הכלי בהשקתן לאותן מיעוט המים שבאו חוץ לכלי וא"כ לפי"ז בוודאי ליכא שום חשש ואף אם לא נדע בבירור שבא המים דרך צדדי התיבה מ"מ חשוב בגדר ספק שמא גם דרך צדדי התיבה הלכו המים וממילא הוי ספק שאובים וכבר הוכחתי דעכ"פ כולו בהמשכה אינו רק פסול מדרבנן. והוי ספק דרבנן ולקולא ואף שיש חזקת טומאה על האשה מ"מ נודע דבספק שאובין אזלינן לקולא ולא משגיחין בחזקת טומאה של אשה דהוי חזקת מסובב כמ"ש המלמ"ל ונוב"י ואף שיש לפקפק עפ"י סברת הישיע"ק והד"ח דבהא דמוקמינן בהא דמקוה שנמדד העמד טמא על חזקתו והא י"ל דהוי חזקת מסובב וכתב בישיע"ק דעיקר הספק על המקוה היא רק על לענין היתר טבילה ממילא ל"ח חזקת טומאה דגברא בכלל חזקת מסובב אך עכ"פ חזינן דקיי"ל ספק שאובין לקולא ועכ"ח צ"ל דהקילו בספק שאובין ולא גזרו על הספק וכמ"ש בספרי ח"א סימן צ"ח ובפרט הכא דחשוב רק חשש תרי דרבנן א' מצד חיבורו למעיין וגם מצד המשכה ותרי דרבנן כ' בח"מ אהע"ז סימן כ"ח דחשוב אין לו עיקר מה"ת ובאיסור דרבנן שאין