מהר"ש חלק ג ז

מ"מ לא גרע מתערובות איסור באיסור דג"כ בטל ברוב ושוב לא נשמע טכ"ע מגע"נ. ואם אפ"ה יסבור טע"כ ד"ת ע"כ דנילף ממשרת ושוב לוקה ג"כ וממ"נ קאמר הש"ס דצריך להיות חייב מלקות או משום דאיסורין אין מבטלין זא"ז או משום טכ"ע וא"ש הכל כסיד

ו] בש"ס פסחים ד"ו ע"ב פריך הש"ס וכי משכח לה לבטל ומשני דלמא משכח לבתר זמן איסורו ולא מצי מבטל דא"ר אלעזר שני דברים אין ברשותן של אדם ועשאו הכתוב כאלו הן ברשותו. ונבטלו בשית ומשני כיון דאיסורא דרבנן טלה כדאורייתא דמי' ולא מצי מבטל דא"ר גידל איר חייא בר יוסף אמר רב המקדש משש שעות ולמעלה א"ח לקידושין ובש"ס שם דכ"א קאמר אהא דתנן במתני' עבר זמנו אסור בהנאתו ל"צ לשעות דרבנן דא"ר גידל אמר ר' יוחנן המקדש משש שעות ולמעלה א"ח לקידושין וקשה מדוע הכא המימרא בשם ר' יוחנן ושם בד"ו מביא המימרא בשם רב. וקודם שנבוא לתרץ ד"ז נקדים מה שיש להעיר עפ"י הנודע סברת בעל ברכת אברהם שרוצה לחדש דלמ"ד חמץ הוא מהנשרפים י"ל דיועיל ביטול אף אחר לזמן איסור דהא יוכל להנות מאפרו וחשוב כאילו יש לו זכות בהאפר ושוב מועיל ביטל. והגם שכ' הרשב"א ז"ל קידושין נ"ז די"ל דנהי דיוכל להנות מאפרן מ"מ חשוב בכלל דשלב"ל ואע"פ דכל שבידו לאו כמחוסר מעשה דמי מ"מ בדבר שהגוף משתנה חשוב כפנים חדשות. אך כתבתי בספרי ח"א סי' צ"ט די"ל כיון דמחויב לשרפו כדי לקיים מצות תשביתו שוב י"ל כל העומד לשרוף כשרוף דמי ובמידי דמצוה אמרינן כל העומד כמ"ש התוס' סוטה דכ"ה וא"כ שפיר חשוב ברשותו. והנה עוד כ' בברכת אברהם שם די"ל דב"י אינו חידוש דחשוב שלו לפי שיוכל להנות מאפרן אך באמת י"ל דחשוב דשלב"ל רק שי"ל דמכח דמצוה לשורפו אמרינן כל העומד וכ"ז אחר דגילתה התורה דיש ב"י ועומד לשרפו א"כ הוי כאלו כבר שרפו ויש לו זכות באפר וממילא י"ל דמועיל לקידושין אבל אכתי א"צ לעבור בב"י דאי ליכא ב"י שוב אינו עומד לשרפו ושוב חשוב אינו שלו וא"צ לעבור בב"י. אך באמת כתבתי שם דבאמת עשה דתשביתו אינו חידוש דאי לא הי' מחויב להשביתו שוב הי' עומד להשהותו עד לאחר הפסח ושוב חשוב גל"מ ובחמץ עובר ע"י זכות גורם לממון. והגם דבתר דכתבה התורה תשביתו שוב אסור לשהותו ול"ח גל"מ ושוב ב"י דחל רק בפסח שוב הוי חידש אך שוב אחר שיש תשביתו שוב עומד לשרפו ושוב חשוב שלו ע"י זכות האפר ושוב י"ל דגם איסור ב"י אינו חידוש ושוב י"ל דמועיל ביטול אף לאח"ז איסורו. אך באמת י"ל כשיטת הריטב"א דהאפר חשוב הפקר והסברא דאיסורי הנאה שצריכין לבערו חשוב הפקר ושוב אף האפר חשוב הפקר אך י"ל דאיסור דרבנן עכ"פ ל"ח של הפקר דחז"ל לא הפקיעו החפץ מרשות בעלים רק הטילו איסור על הגברא שלא להנות ממנו כמ"ש המפורשים דאיסור דרבנן חשוב רק איסור גברא ושוב י"ל דהאפר יהי' חשוב שלו

והנה בגוף הדבר שכתבתי די"ל דבאפר אף דחשוב דשלב"ל מ"מ כיון דמכח המצוה עומד לשרפו הוי ככבר בא לעולם מצינו כעין זה בש"ס חגיגה ד"ד בחציו עבד נהי דפטור מראי' משום שיש לו אדון אחר מ"מ למשנה אחרונה חייב בראי' דעומד לשחרר דמשוחרר דמי וה"ה די"ל דכיון דעומד לשרפו מכח מצוה אמרינן דהוי ככבר שרפו ושוב חשוב שלו ע"י זכות הנאת האפר אך באמת היקשו מהא דגיטין דמ"ב דמוכת דגם למ"א בהמית מי שחציו עבד די"ל דחייב ובתוס' חגיגה תירצו דשם כיון שמת אמ"ל דלא הי' עומד לשחרר אך בתוס' עירוכין תירצו דל"א כל העומד רק שם באמת צד חרות אין לו רק אדון אחד רק החסרון משום דרבו מעכבו מלעלות לרגל ולמ"א שוב אין מעכב ושוב חייב משום צד חרות ונצמח דעבד גמור אף במקום דכופין לשחרר אפ"ה לא יתחייב בראי'. ומש"ה במקדש חציו עבד אלאחר שאשתחרר דכופין לשחררו ואפ"ה ל"מ הקידושין וחשוב דשלב"ל ומש"ה מפורש בתוס' ב"ב דע"ט שי' הריב"ן דהא דלאחר שאשתחרר מיירי בחציו ב"ח ובמקום דכופין רק לר"מ מהני דחשוב עבידי דאתי אבל לרבנן אכתי חשוב דשלב"ל וא"כ ה"ה בחמץ נהי דמצוה לשרפו מ"מ אכתי חשוב אינו שלו דזכות האפר חשוב דשלב"ל אך לפענ"ד הסתירה שיש מתוס' חגיגה לתוס' עירוכין תלוי בפלוגתא דבמתני' יבמות ד"ע מפורש דפצוע רכא נשיהן לא יאכלו בתרומה ואם לא ידעה משנעשה פצוע דכא הרי אלו יאכלו. ובש"ס שם דע"ה קאמר ר"א מאן תנא משתמרת לביאה פסולה אכלה א"ר אלעזר במחלוקת שני' ור"א ור"ש הוא ור' יוחנן אמר אפ"ת ר"מ שאני הכא שכבר אכלה ור' אלעזר שכבר אכלה ל"א דאלת"ה בת ישראל שניסת לכהן ומת בעלה תאכל שכבר אכלה ור' יוחנן התם פקע קנייני' הכא לא פקע קנייני'. ולהבין סברת ר"א דמביא ראי' מבת ישראל שניסת לכהן ומת. וכי לא ידע הטעם דשם פקע קנייני' אך י"ל הכוונה שכבר אכלה היינו שכבר הי' לה זכות לאכול תרומה לא פקע זכות לעולם

אך באמת י"ל כוונה אחרת בדבר עפ"י הנודע שי' כ"פ דאף דחופת נדה אינה קונה דוקא שם דאח"ז יהי' לה היתר א"כ בוודאי אין דעתו לבוא עלי' באיסור וחשוב חופה שאינו ראי' לביאה אבל בפסולות ע"כ דעתו לבוא עלי' באיסור ושוב לדידן חשוב בכלל ראי' לביאה וכמ"ש בתוס' ביצה די"ב דמי שרוצה לאכול איסור חשוב לגבי דידי' צורך ועיין בפמ"ג בפתיחה כוללת דמבשל איסור דרבנן ביו"ט ודעתו לאכלו דחשוב או"נ ועיין שו"ת זכרון כהנה דמש"ה קנה חמץ בפסח לוקה אף דאין זכי' בא"ה מ"מ כיון שרצונו לעבור איסור חשוב לגבי דידי' כהיתר ויש לו בו קנין ועיין שו"ת מהר"ם מינץ החדש מ"ש בישוב קושית התוספת קידושין נ"א א"כ לפ"ז בשלמא בכה"ג שקידש אלמנה או פצוע דכא שקידש אשה ע"כ דעתו לבוא עלי' באיסור דבלא"ה לא היו חל הקידושין דהוי קשאמ"ל כקושית התוס' קידושין ול"ש תירץ של מהר"ם מינץ שפיר חשוב משתמרת לביאה פסולה ולא אכלה אבל הכא שנשאה בהיתר א"כ אמרינן דאין דעתו לבוא עלי' באיסור ושוב ל"ח משתמרת לביאה פסולה אך סברת ר"א דא"נ זה הטעם משום שאין דעתו עוד לבוא עלי' באיסור א"כ נכוף אותו לגרשה דל"מ לשי' התוס' זבחים בחד תירוצא דבאשה שזינתה כיון דאין יכול לדור עמה כופין אותו לגרש א"כ ה"ה הכא דנכוף אותו לגרש ואף לשי' השני דאין לכופו לגרש מ"מ כ' בנוב"י דכ"ז בזינתה ברצון דבפשיעתה נאסרה עליו שפיר אין כופין לגרש אבל בזינתה באונס דלא פשעה במה שנאסרה עליו כופין לגרש מכ"ש הכא דמצידו נאסרה עליו שפיר נכוף אותו לגרש ושוב אמרי' דעומד לגרש הוי ככבר פקע קנייני' ודמי לאשת כהן שמת בעלה א"כ זה סברת ר"א דלר"מ משתמרת לביאה פסולה לא אכלה א"כ ממ"נ א"נ הסברא שכבר אכלה כפשוטו דאם פ"א הי' לה זכות לאכול תרומה לא פקע