מהר"ש חלק ג ו

פקע. ועפי"ז כי בהקדמת בית אפרים דבגיד של קודש אין הזריקה מפקיע את איסור קודש כיון דאם יופקע איסור קודש יחול איסור גיד שוב נשאר איסור קודש ול"ח איסור גיד עיי"ש ולפ"ז י"ל לפמ"ש הרשב"א ז"ל דגם למ"ד טכ"ע לאו ד"ת אפ"ה מודה דטעם אוסר מה"ת רק דמה"ת בטל ברוב א"כ י"ל לפמ"ש בשו"ת הרי"ם דמש"ה איסור בטל ברוב דאין סברא דמיעוט איסור יגרום איסור לרוב היתר ולפ"ז י"ל דכיון דבעצם יש איסור נבילה בטעם ג"כ רק דבטל ברוב וא"כ הכא דאם יתבטל האיסור נבילה שוב יחול איסור בב"ח שוב בלא"ה יותסר ההיתר שוב י"ל דאיסור נבילה לא פקע ושוב לא חל איסור בב"ח ושוב י"ל דגם מטעם נבילה לא יאסור דבשאר איסורין טכ"ע לאו ד"ת. וע"כ נשמע מהא דגע"נ דטכ"ע ד"ת אך לכאורה י"ל דאכתי טכ"ע לאו ד"ת והא דצריך הגעלה מחשש בישול חלב והעכו"ם בישל בשר ואי דלא חל איסור בב"ח על איסור נבילה הא י"ל דחשוב איסור ב"א דאי לאו האיסור בב"ח היי האיסור נבילה פקע פ"י ביטול. ורק ע"י שיש בלא"ה איסור משום בב"ח שוב גם האיסור נבילה לא בטל אבל עכ"פ כל חלות איסור נבילה הוא ע"י האיסור בב"ח ושוב חשוב איסור ב"א ושוב לא נשמע טע"כ בכל איסורין אך באמת י"ל לפמ"ש המהרש"ל יבמות דל"ג דדוקא בע"מ שחתך אצבעו בסכין טמאה אז חשוב ב"א אבל בנטמא מקודם אף דהי' מותר לעבוד בטומאה בקרבנות ציבור ואח"כ כשנעשה בע"מ אז נאסור מלעבוד מצד איסור טומאה ובע"מ בב"א אפ"ה כ' המהרש"ל כיון דלדידן טומאה רק דחוי' בציבור א"כ חשוב טומאה קדים ועיין שו"ת הרי"מ שכתב ענין זה כך מדעתי' דנפשי' ולא הביא דברי המהרש"ל א"כ גם הכא ביטל איסורין הוא רק בגדר דחוי' כמ"ש המפורשים והא לשי' הראב"ד אסור מה"ת לבטל איסור ושוב חשוב איסור נבילה קדים אף דאם לא נתעורר איסור בב"ח הי' הטעם של הנבילה בטל מ"מ עכ"פ ע"י שבשל בה חלב שוב האיסור נבילה לא בטל. וגם בלי איסור בב"ח הי' רק בגדר דחוי' שוב חשוב נבילה קדים ושוב לא חל איסור בב"ח ושוב נשמע מגע"נ דטכ"ע ד"ת בכל איסורין אך ד"ז אי ביטל איסור חשוב רק בגדר דחוי' י"ל דכ"ז א"נ דכל איסורי תורה התיעוב על החפץ א"כ שפיר גם בתערובות לא פקע התיעוב רק גזה"כ דא"י לאסור את רוב ההיתר אבל א"נ כשי' הריטב"א פ"ב מנדרים דכל איסורי תורה הם רק איסורי גברא. א"כ שפיר בתערובות דלא אסרה התורה בכה"ג חשוב בגדר היתר גמור ושוב י"ל הכא דשפיר חשוב איסור ב"א כיון דבלי בישול חלב הי' הטעם נבילה היתר גמור ע"י התערובות ונהי די"ל דכיון דבלא"ה נאסר משום בב"ח שוב איסור נבילה לא פקע אבל עכ"פ חשוב איסור נבילה עם איסור בב"ח בגדר איסור ב"א כמ"ש המהרש"ל שם דלמ"ד טומאה הותרה גם בנטמא מקודם ונעשה אח"כ בע"מ חשוב איסור ב"א לגבי קרבנות ציבור ולפ"ז י"ל לפמ"ש בשו"ת הג' מא"ס מסאטיניב ז"ל להבין סברת ר"י דאמר ח"ש אסור מה"ת כיון דחזי לאיצטרופי איסורא קאכיל הכוונה דהיתר לא ישוב להיות איסור וא"נ דעד גמר הכזית הי' היתר גמור שוב לא יוכל בגמר' להיות איסור וע"כ דגם מעיקרא באוכלו חצי זית הוא חלק מן האיסור ושוב יש בו עכ"פ איסור תורה. אך כ"ז א"נ דחשוב איסור חפצא ע"כ דגם משהו הראשון יש עליו שם איסור ואסור מה"ת אבל א"נ דכל איסורין הם רק איסורי גברא א"כ י"ל דח"ש היא היתר גמור דגם בגמר הכזית איסורו רק על הגברא. וכ"ז שלא אכל כזית לא אסרה התורה והארכתי בזה הרבה בחידושי ולפי"ז ניחא דרק לדידן דס"ל כר"י דח"ש אסור מה"ת. ע"כ משום דהוי חלק מן האיסור כסברת הג' מוהא"ס מסאטיניב ז"ל. וא"כ ע"כ דס"ל כל איסורין הם איסורי חפצא וא"כ גם ביטל איסור הוי בגדר דיחוי' א"כ שפיר יש ללמוד טכ"ע מגע"נ. ואין לומר דהגעלה היא מחשש איסור בב"ח דהא איסור בב"ח לא חל על איסור נבילה ואף דמשום איסור נבילה טע"כ לאו ד"ת מ"מ כיון דהוא רק משום ביטול והכא שבלא"ה יאסור משום בב"ח שוב איסור נבלה לא פקע וממילא לא חל איסור בב"ח ואף שי"ל דחשוב איסור ב"א דהא בלי איסור בב"ח הי' גם איסור נבילה פקע מ"מ כיון דביטול למ"ד דחשוב איסור חפצא הוא רק בגדר דיחוי' א"כ חשוב איסור נבילה קדים כמ"ש המהרש"ל ושוב לא חל איסור בב"ח ושוב נשמע מגעל"נ דבכל איסורין טכ"ע ד"ת. אבל הכא בש"ס הוא מימרת ר"ל דס"ל ח"ש מותר מה"ת ע"כ דס"ל כל איסורין הם איסורי גברא. א"כ שוב ע"י ביטול הוי היתר גמור. א"כ לדידי' א"א ללמוד טכ"ע מגע"נ דהא י"ל דההגעלה הוא מחשש שמא בישל העכו"ם בשר נבילה והישראל חלב ובב"ח לכ"ע טכ"ע ד"ת. ואף שי"ל דלא חל איסור בב"ח על איסור נבילה מ"מ כיון דמצד איסור נבילה טע"כ לאו ד"ת שוב חל איסור בב"ח. ואף שי"ל דהא אף א"נ טע"כ לאו ד"ת מ"מ הוא מדין ביטול., והכא דבלא"ה יאסור משום בב"ח שוב איסור נבילה לא בטל וכסברת רב"א לענין גיד של קודש אבל כיון דלר"ל במקום דבטל הוי היתר גמור א"כ בלי איסור בב"ח הי' חשוב היתר גמור דאיסור נבילה פקע לגמרי ע"י ביטול ושום נהי דע"י איסור בב"ח גם איסור נבילה לא בטל מ"מ חשוב איסור ב"א ושוב לא נשמע כלל דטכ"ע ד"ת בשאר איסורין די"ל דהחיוב הגעלה הוא מחשש איסור בב"ח וא"כ אי ר"ל יסבור טע"כ ד"ת ע"כ דיליף ממשרת ושוב יהי' מלקות ג"כ ושפיר קאמר הש"ס דנשמע דר"ל ס"ל טכ"ע לאו ד"ת דאי סובר טכ"ע ד"ת ע"כ דחייב מלקות ג"כ ומיושב שפיר קושית הגרע"א ז"ל וז"ב

ה] עוד י"ל בישוב קושית הגרע"א ז"ל על דרך הנ"ל דבאמת היכי אפשר ללמוד טע"כ מגע"נ שמא הטעם משום חשש שמא בישל העכו"ם בשר נבילה והישראל יבשל חלב אך י"ל דלא יחול איסור בב"ח על איסור נבילה אף דמצד איסור נבילה טכ"ע לאו ד"ת מ"מ עיקרו משום ביטול ברוב והסברא דאין רצון התורה שמיעוט איסור יגבור על רוב היתר וא"כ הכא דאי יתבטל איסור נבילה יאסור משום בב"ח שוב בכה"ג לא כתבה התורה דין ביטול ושוב נשאר איסור נבילה ולא יחול איסור בב"ח ול"ח ב"א דביטול הוא רק דחוי' וחשוב נבילה קדים. אך עיקר סברת בעל חי' הרי"מ דביטול הוא משום דא"א לאסור רוב היתר בשביל מיעוט איסור. כ"ז היא דוקא למ"ד איסורין אין מבטלין זא"ז שפיר י"ל דרק איסור בהיתר בטל דהתורה לא רצתה להפסיד רוב היתר בשביל תערובות מיעוט איסור. ממילא היכי דגם ע"י ביטול יתעורר איסור אחר שפיר לא בטיל וא"כ שפיר נלמד טכ"ע מגע"נ וי"ל דהוי רק עשה. אבל הש"ס שפיר קאמר לר"ל דס"ל איסורין מבטלן זא"ז אף דל"ש סברת בעל חי' הרי"מ דהא בשני איסורין בלא"ה יש עליו איסור ועכצ"ל דמיעוט לגבי רובא כמאן דליתא. א"כ אם אפ"ה יסבור טכ"ע ד"ת ע"כ דא"א ללמוד מגע"נ די"ל שס הטעם מחשש בישל בב"ח ולא שייך לומר דלא וחול על איסור נבלה ז"א דאיסור נבילה בטל ברוב אף דע"כ יאסור משום בב"ח ול"ש סברת חי' הרי"מ