מהר"ש חלק ג סח

סימן ל"ז. להרב הה"ג מו"ה דובער מוצד"ק ווייצען (נ"י) ז"ל

בדבר שאלתו בא' שמכר חמצו כדת ושכח לכתוב בהשט"מ איזה שקים קמח יפה והוא הפ"מ ובת"ה הביא שי' העיטור שמתיר בביטל חמצו אף שלא ביערו עכ"פ בהנאה. וכת"ה הביא דהטור חולק ובת"ה כתב דבאמת י"ל לפמ"ש הש"ך בסי' ל"ט דיש לאסור בנאבדה הריאה דא"כ מה הועילו בתקנתם כ"א ישליך הריאה א"כ י"ל דהא דלא מהני ביטול בחמץ בפשיטות כיון דלא קיים תקנת חז"ל שצווי לבער א"כ לכך אסרו אבל אצ"ל דחוששין שמא לא ביטל כלל א"כ אם עכ"פ אסור באכילה א"כ ליכא חשש דכל אחד ימכור על מצות ביעור כיון דע"כ יצטרך למכרו לעכו"ם א"כ ימכרנה קודם הפסח ולכך י"ל דהעיטור סובר דנאבדה הריאה טריפה א"כ שפיר סובר דלא חיישינן שמא יערים לומר שביטלו ורק שאסור בלא ביעורו משום דעבר על תקנת חז"ל וא"נ לאחר פסח אסור באכילה א"כ בוודאי ימכרנה קודם הפסח אבל הטור סובר דנאבדה הריאה כשרה א"כ ע"כ הטעם הכא שמא יערים לומר שביטלו ממילא מוכרח לאסרו גם בהנאה דגם בשביל היתר הנאה יש לחוש שישקר לומר שבטלו וא"כ כתב כת"ה דבהפ"מ יש לסמוך על שיטת העיטור להתירו בהנאה ע"כ ת"ד

הנה באמת בהפ"מ אנו מכשירין בנאבדה הריאה ע"כ דאנו סומכין דעיקר דל"א בזה מה הועילו חז"ל בתקנתם ושוב ע"כ דהכא יש חשש משקר ולא ביטלו ושוב יש לאסור אף בהנאה והגם דחמץ שאח"פ דרבנן י"ל להיפוך שמא נאבדה הריאה טריפה ושוב הכא לא חיישינן שמא לא ביטל ושוב מותר בהנאה וכמ"ש השאג"א דבדרבנן י"ל סד"ר להקל שמא אין ברירה אך באמת דבר שמותר בהפ"מ ע"כ דשיטת המתירין עיקר ושוב גם לענין סד"ר א"א לכנותו בגדר הספק והנה באמת א"נ כדברי כת"ה דמש"ה אסור חמץ לאחר הפסח אף בביטלו משום דלא קיים תקנת חכמים שתיקנו לבערו וכמו בנאבדה הריאה ועיין תוס' פסחים דף ל' לענין איד"ר דאסור לבטלו דאל"כ מה הועילו חז"ל באיסורם כ"א יבטל הנה הי' מקום בכה"ג להתירו אף באכילה לפמ"ש הש"ך שם סימן ל"ט ביש הכחשה אם הי' סירכא כסדרן או שלכס"ד מוקמינן בח"ה והעיר הרש"ל דהא מחמירין בנאבדה הריאה וכתב הש"ך דעיקר הטעם משום דלא קיים תקנת חז"ל לבדוק הריאה אבל הכא בדק הריאה וקיים תקנת חכמים רק במקרה מזדמן ספק על מקום אחד אם הוא שלכס"ד שוב מוקמינן בח"ה א"כ הכא נמי היכא דלא כתב כלל שטר מכירה דא"כ לא קיים תקנת חכמים שפיר י"ל דאסרו אף בדיעבד אבל הכא שכתב שט"מ כדינא רק במקרה מזדמן לו ששכח לכתוב שמה איזה מין חמץ שפיר בכה"ג מוקמינן אדינא וסגי בביטול ובאמת כבר העיר בזה בשו"ת שו"מ דהיכי שכתב שט"מ ונודע לאחר הפסח שיש ריעותא בהשט"מ דאף דנתבטל השט"מ אפ"ה מותר משום דקיים תקנת חז"ל אך באמת בכה"ג יש להתיר אף א"נ דחוששין שיערים לומר שביטלו ובאמת לא ביטלו דלכאורה יש להעיר מדוע לא נאמין לו שביטלו הא יש לו חז"כ אך באמת אחר שתיקנו חז"ל לבערו ולא ביערו עבר עכ"פ אדרבנן ונודע שי' הפנ"י גיטין י"ז דבעבר אדרבנן איתרע חז"כ שלו אף מה"ת ושוב יש לחוש שמא לא ביטלו ובפרט דבאמת העיר בר"ן דהיכי מועיל ביטול בלב הא הוי דברים שבלב אך מכח חז"כ הוי כמו דברים שבלב כל אדם כמו בנתייחד עם גרושתו דאמרינן אאעבב"ז ובוודאי קידשה אף דקידושין בלי עדים ל"מ אך מכח החזקה הוי כנודע להעדים שבוודאי קידשה א"כ אחר שתיקנו חז"ל בדיקה והוא עבר אדרבנן שוב עכ"פ לא הוי בכלל דברים שבלב כל אדם דהא יש ס' שמא עבר אד"ת ג"כ ושוב אינו מועיל הביטול וזה הכוונה שמא יערים היינו שיוכל להזדמן שישקר וא"כ אף באומר שביטלו לא הוי דברים שבלב כל אדם ול"מ הביטול ובספרי ח"א הבאתי מדברי הש"ס פסחים ד"ד דמוחזק לן דלא בדק וקאמרי הקטני' בדקנוהו דמה"ת בביטול סגי ופירש"י ז"ל כגון שראוהו טרוד או יוצא לדרך והכוונה דבאמת לפי תק"ח צריך לבדוק והוא לא בדק י"ל דל"מ הביטול אף מה"ת דל"ח דברים שבלב כל אדם אך בהי' טרוד או יוצא לדרך שלא היי לו אפשרות לבער שוב יש לו חז"כ דביטל כדינו והוי דברים שבלב כל אדם שוב הועיל הביטול מה"ת עכ"פ בכה"ג דכ' שט"מ כדינו וקיים תק"ח א"כ יש לו חז"כ דוודאי ביטל כדינו דהא קיי"ל הבודק צריך שיבטל וא"צ לחוש שמא משקר ואומר שביטל אותו חמץ א"כ שוב יש להתירו אף באכילה הגם דבשו"ת אב"צ חולק על השו"מ דכיון שמכרו ג"ד שאינו מבטלו רק מפקיע מרשותו ע"י מכירה וכעין הא דב"מ דף י' גלי אדעתי' בד' אמות דלא ניחא לי' דליקנו והגם דבנימוקי יוסף כתב דבקנין ד"ת ל"מ לברר קנין אך כ"ז באם עכ"פ רצונו לקנות באותו שפה ל"מ בקנין ד"ת לברר קנין אחר אבל באינו מכוין לקנות כלל באותו שעה ל"מ אף בקנין ד"ת עיין ח"ס יו"ד סימן שנ"ד ובספרי ח"א סי' י"ב וא"כ באין רצונו להפקיר ל"מ מ"מ לשיטת המק"ח בלא"ה צריך לומר דחמץ שנמכר בכלל ביטול דבלא"ה לא הי' מועיל המכירה ע"י קנין אג"ק שהוא דרבנן לענין איסור בל יראה וא"כ כיון דגם חמץ הנמכר הוא בכלל הביטול וא"כ נהי דאסור בדיעבד אף שביטלו הוא רק משום דעבר על תק"ח: יש לחוש שמא לא ביטלו ג"כ כיון דאיתרע חז"כ שלו אף מה"ת אך בכה"ג דלא עבר אתק"ח שוב חז"כ שלו בתקפו ושוב נאמן לומר שביטלו והוי דברים שבלב כל אדם ושוב יש להתירו לאחר הפסח

אך באמת לשי' כמ"פ חמץ הנמכר אינו בכלל הביטול אך הכא עכ"פ בהקמח הנשאר שלא נמכר בהשט"מ זהו בוודאי בכלל הביטול דהוי בכלל חמץ ששכח למכרו ושוב עכ"פ ע"י שכ' שט"מ על שאר החמץ א"כ חז"כ שלו בתקפו שוב נאמן על הביטול ג"כ ול"ח להערמ' ושוב יש להתירו לאחה"פ ומ"ש כת"ה דלשיטות האוסרים בנאבדה הריאה דא"כ מה הועילו חז"ל בתקנתם וכמ"ש התוס' פסחים ד"ל א"כ גם הכא שתיקנו לבער אסרו אף בדיעבד דבלא"ה כ"א לא יבער חמץ לפע"ד יש לחלק דשם חששו שמא יש טריפות בריאה דהוי מיעוט המצוי, א"כ זה החשש שייך גם בנאבד רק דהרבה פוסקים כ' דבליתא קמן סמכינן ארוב דרק באיכא לברורי עכ"פ ע"י טרחה חששו לברר במיעוט המצוי אבל בנאבד סמכינן ארובא והרבה אוסרין דכיון דיש מיעוט המצוי יתירא לבדוק דשמא ימצא טריפה וישליך הריאה כדי לסמוך על הרוב אבל הכא נהי דחייבו חז"ל לבער מחשש שמא אתי למיכל ממנו עכ"פ בעבר עליו הפסח נסתלק עתה חשש זה דהא לא אכלו ורק י"ל כיון דעכ"פ עבר אתק"ח יש לקנסו שלא יהנה ממנו אף לאחה"פ אבל באמת חזינן דגם בעבר על ב"י ד"ת אפ"ה מה"ת מותר אחה"פ לדידן דפוסקין כר"ש רק דחז"ל קנסו וא"כ לא קנסו רק היכי דעבר אב"י ד"ת אבל היכי דביטל כדינו