מהר"ש חלק ג סו

שלהמלוה יש טאבעלאר-אקט על הסך 400 קראנען מ"מ ידוע מ"ש בספר תקפו כהן דאם הלוה יש לו טענה על גוף השטר חשוב הלוה מוחזק ובשלמא אם רוצה לתפוס בשביל חוב אחר ואין לו זכות בחוב האחר רק ע"י תפיסה ל"ח מוחזק אבל אם יש לו זכות לבטל גוף השטר אף דיש בזה ס' דדינא מ"מ ל"ח המלוה מוחזק וע' בנו"ב מה"ק חו"מ סי' ו' א"כ שוב יוכל הלוה לומר קים לי כשי' הרמב"ן וא"כ כבר זכה בההלואה ושוב הי' חשוב כאונסו ליקח לו דבר שכבר זכה בו ושוב חשוב אונס אך באמת י"ל כיון דקיי"ל בס' דדינא אינו מועיל תפיסה דקיי"ל תקפו כהן מוציאין אותו מידו אז אם הי' בא לבי"ד קודם ההלואה הי' הבי"ד פוסקין דא"צ להלוות לו מה לי אם הי' הדבר מחמת בירור או מחמת ספק כיון דקיי"ל ספק ממונא קולא לנתבע וגם תפיסה אינו מועיל שוב הוי כאינו גוזלו משלו רק מונע מלעשות טובה לחבירו ושוב ל"ח אונס ולא יוכל עתה הלוה לומר קים לי כהרמב"ן דעכ"פ הבי"ד הי' פוסקין דפטור מלהלוות לו ושוב חשוב כדין לא רצה לעשות לו טובה ול"ח אונס

וחוץ לזה הכא כבר חשוב המלוה כמוחזק בהמעות כיון שנשלח לו המעות ע"י הפאסט לאיש א' מפה שיתן 16% להמלוה ובחוב אמרינן תן כזכי והוי ככבר זכה בו המלוה ושוב יוכל לומר קים לי כשיטת הרשב"א ז"ל ואף שי"ל כיון שהמעות נשלח מעכו"ם ולפי שי' התוס' ב"מ ע"א בעי שיהי' שליח של מזכה ויש לומר אין שליחות לעכו"ם, ואף אם אמר המלוה שיגבה חובו מהעכו"ם אפ"ה ל"מ דאין שליחות לעכו"ם אך באמת כיון שמי שנשלח לו המעות הוא ג"כ שותף להמעות אמרינן מיגו דזכי לנפשי' זכי נמי לחברי' ומהני אף אם המלוה הוא עכו"ם. וכמו דבשותפין דעת רש"י ז"ל ב"מ דף ח' דאמרינן של"ע ה"ה דמהני בזה שליחות אף בהמשלח הוא עכו"ם ועי' שו"ת בית שלמה חו"מ סי' כ"א וסי' ק"א א"כ שוב הוי כגבה המלוה המעות ושוב יוכל לומר קים לי כהרשב"א וחוץ לזה הש"ך מסיק דהעיקר כשי' הרשב"א והסביר הנה"מ דשיעבוד נכסי ל"ח כזכה עוד כיון דזבין מלוה ל"מ כיון דבע"ח מכאן ולהבא הוא גובה א"כ הדבר פשוט דאם לא הי' רק הבטחה להלוות על וועקסיל אז אף אחר שנכתבו הוועקסלין הי' יכול לחזור מהלואה ושוב לא הי' חשוב אונס מה שמונע ממנו לעשות הטבה ושוב הי' זוכה בהסך 400 קראנען אך באמת מפורש שם ברמ"א דאם הבטיח להלוות לו על משכון והחזיק א"י לחזור והנה מפורש שם בקצה"ח בשם הרשב"א דבמשכון של קרקע בעי דוקא שכבר ירד להקרקע והחזיק בה אז לא יוכל לחזור מההלוואה אבל כ"ז שלא החזיק בהקרקע אף שכבר נכתב שטר משכנתא מ"מ לא זכה עוד בהקרקע דקרקע אינו נקנה בשטר ושוב לא נתחייב עוד בדמיו והקצה"ח כ' עוד דאם לא ירד לאכול פירות י"ל מנה אין כאן משכון אין כאן וא"כ לכאורה אף אם הבטיח לו אחר שכבר נכתב שטר משכנתא אפ"ה י"ל דהי' יכול המלוה לחזור מההלוואה כ"ז שלא החזיק בהיער ושוב חשוב רק כאינו רוצה לעשות טובה לחבירו ול"ח אונס

אך באמת י"ל דהכא אחר כתיבת הטאבליר אקט לא הי' ביד המלוה לחזור מן ההלוואה דמ"ש הקצה"ח דקרקע אינו נקנה בשטר לחוד עכ"פ הדבר פשוט דאם א' חייב לחבירו מעות והמלוה קנה קרקע מהלוה שלו בעד דמי חובו דקונה ע"י כתיבת השטר דנהי דבחובו אינו יכול לקנות דקיי"ל מלוה במכר לא קני מ"מ עכ"פ חשוב כלא מיחסר כסף ושוב קונה בשטר לחוד וכמ"ש התוס' קידושין כ"ז פ"ב דבמכר לו עשר שדות והחזיק באחת דקנה כולם ונהי דבעי שיתן דמי כולם מ"מ אם חייב לו המעות נהי דמלוה במכר לא קנה מ"מ מהני חזקה שהחזיק בשדה אחת לקנות כולם ועיין בקצה"ח סי' ר"ד דאם חייב לו וקנה במשיכה אף א"נ דמשיכה אינו קונה בעכו"ם מ"מ כיון דלא מיחסר כסף הוי כהא דבלן דלא מיחסרה משיכה וקונה במשיכה וכן כ' במק"ח סי' תמ"ח א"כ ה"נ כיון שכבר הי' מגיע להמלוה מעות אצל הלוה וכתב לו האקט על דמי החוב שמכבר גם על אופן שילוה לו עוד מעות עכ"פ כבר נקנה לו הקרקע עכ"פ כשיעור דמי חוב המגיע לו ושוב הוי ככבר זכה בהקרקע ושוב מחויב להלות לו ואף לדברי הקצה"ח שכתב די"ל בזה מנה אין כאן משכון אין כאן. מ"מ בנידון דידן ל"ש זה דעכ"פ אחר כתיבת האקט זכה עכ"פ בהמשכון נגד מעותיו שמגיע לו מכבר והוי כנתחייב המלוה שבעד זכות זה שיתן לו טאבליר על החוב שמכבר ילוה לו עוד וכאן שכבר זכה המלוה בטאבליר נגד דמי החוב שמכבר שוב הוי כחליפין חפן בחפץ דאם משך אחד נקנה חפץ שלו לחבירו ושוב מחויב להלוות לו מותר המעות ושייך ג"כ סברת הנה"מ שם דדוקא בשטר חוב דהמלוה אין לו רשות למכור נכסי הלוה קודם שמגיע זמן הפירעון ולשי' כמ"פ אף אחר שהגיע זמן פירעון אף אם המלוה גובה מהנכסים אפ"ה ל"א למפרע הוא גובה שפיר חשוב כלא זכה עוד המלוה בנכסי הלוה אבל במשכון כיון שיכול לקדש בו אשה הוי כזכה תיכף בהמשכון והנה אף דבמשכון קרקע קיי"ל דאין לו בו קנין כמ"ש בחו"מ סי' רע"ח ועיין בנה"מ סי' ס"ו מ"מ הכא כיון דנכתב בהטאבליר-אקט שרשות ביד המלוה למכור עצים מהיער כרצונו שוב חשוב כקנין גמור ול"ש לומר בזה מכאן ולהבא הוא גובה כיון שיוכל לגבות חובו מגוף היער וא"צ בזה שומת ב"ד ושוב הוי ככבר זכה בחפץ וזה עדיף ממשכון מטלטלין דשם נהי שיוכל לקדש בו אשה מ"מ לא יוכל לגבות חובו מהמשכון רק שמקדש בזכות השיעבוד ואפ"ה חשוב ככבר זכה בחפץ מכ"ש הכא שנתן לו אקט שיוכל למכור גוף העצים א"כ הוי כזכה תיכף בהאילנות שרשות בידו למוכרו וא"כ בוודאי נתחייבו להלוות לו ושוב לא הי' ברשותם לחזור א"כ הוי כאונסו ליקח ממנו דבר שכבר זכה בו וחשוב אונס גמור

ע"כ הדבר פשוט שאם יתברר שבעת שהבטיח לו הסך ארבעה מאות כתרים הי' כבר נכתב הטאבעליר-אקט על שם המלוה בוודאי דא"צ ליתן לו הסך 400 קראנען דחשוב בכלל מתנה באונס אך אם יתברר שבעת שרצה המלוה הסך 400 קראנען עוד לא הי' נכתב הטאבעליר אקט ורק הי' הבטחה בעלמא שוב הי' ביד המלוה לחזור מהבטחתו ושוב ל"ח בכלל מתנה באונס דמניעת קבלת טובה. ל"ח אונס ושוב אם יתברר שבאמת אמר הלוה שיתן לו הסך 400 קראנען א"כ זכה המלוה בהסך הנ"ל ואם לא יוכל לברר מ"מ ישבע המלוה שהבטיח לו דהוא חשוב מוחזק ע"י האיש שנשלח לו המעות עבורו כמ"ש לעיל דבשותפין ל"א אין שליחות לעכו"ם. וגם ע"י האקט שנכתב חיוב הסך 400 קראנען חשוב מוחזק רק דהלוה רוצה לבטל השטר באומרו שאז קודם ההלואה לא הבטיח לו ורק שהי' אונס לחתום על השטר בזה בוודאי סגי שיקבל המלוה בחרם שהבטיח לו קודם ההלואה וז"ב

עוד יש מקום להסתפק אף א"נ דהי' רשות ביד המלוה לחזור וממילא ל"ח בכלל אונס מ"מ יש להסתפק בגוף הדבר אם הלוה מבטיח למלוה דבר כדי שילוה לו אי ליכא בזה איסור ריבית והנה בשיגר לו