מהר"ש חלק ג סה

ג"פ מ"מ שייכי צדדי היתר א' מצד דבסוף שימשה ולא ראתה וכבר הוכחתי דתשמיש שלא ראתה עדיף מבדיקת שפופרת ואף דלעיל כתבתי דלכאורה יש לחוש דבבעל הראשון ל"מ בדיקת שפופרת רק שצדדתי מכח הכאב וגם מכח חזקת הווסת ולא בדקה דלכ"ע מהני בדיקה בבעל ראשון וה"ה בעברה ושימשה מהני אבל השתא דאין לה ווסת ואינה מרגשת כאב ושימשה בבדיקה י"ל דל"מ בדיקה בבעל ראשון וה"ה דשימשה ל"מ אך כבר כתבתי דרק שפופרת ל"מ די"ל דלא שוה לאצבע הבעל אבל תשמיש בעלה דהוא באותו אצבע וכבר איתחזקה בכל הכוחות א"כ הוי בירור גמור שכבר נתרפאה ומהני אף בבעל ראשון והעיקר מצד נאמנות הרופאים דהיכי דראתה בלי הרגשה מסיק בשו"ת רח"כ בסופו דאף רופא עכו"ם נאמן ע"כ מכל הני טעמי נלע"ד פשוט וברור להיתרה לשמש ובפעם הראשון תשמיש בליל שניה של הטבילה ואם לא תראה אז תהי' מותרת כנלע"ד פשוט בס"ד לדינא: באעה"ח מוצש"ק במדבר מ"ג למב"י תרס"ח ראדמישלא יצ"ו. הק' שמואל ענגיל חופ"ק הנ"ל. סימן ל"ו

בדבר הד"ת שאחד הי' לו חוב אצל חבירו איזה אלפים ר"כ והלוה הי' לו יער שהי' שוה סך גדול והי' שקוע בתוכו כמה אלפים וגם הלוה הי' חייב להרבה אנשים אחרים מעות והי' דחוק מאוד למעות והתפשר א"ע עם המלוה הא' שהי' חייב לו מכבר איזה אלפים שיתן לו עוד בהלוואה סכום רב כדי שיוכל לסלק כל הבע"ח כדי שלא ימכרו לו היער עפ"י ליצטאציאן ויפסיד סכום רב. והמלוה הבטיח להלוות לו סכום רב כמה שיצטרך לסילוק הבע"ח והתפשרו כמה עיסקא יתן לו ולמען יהי' המלוה בטוח על מעותיו שהי מגיע לו מכבר גם על המעות שילוה לו להבא יתן לו טאבעלאר-אקט על כל היער על שם המלוה שכל היער שייך להמלוה והוא יוכל לעשות בהיער כאדם העושה בשלו עד שיגבה כל מעותיו עם העיסקא ואם ישאר מותר מעות יחזיר השאר להלוה הנ"ל ואך כעת אשר הי' צריכים ליסע לצורך גמר העסק ולסלק לשאר הבע"ח חזר בו המלוה הנ"ל ולא רצה ליסע וליתן מעות רק באופן שיבטיח לו הלוה ליתן לו ארבעה מאות כתרים חוץ דמי העיסקא וכעת נמכר היפר וכבר קיבל המלוה הנ"ל כל מעותיו עם דמי העיסקא ועוד נשאר ביד איש אחד סכום איזה אלפים כתרים אשר שלח לו האדון הקונה היער וצוה לחלק המעות לכל אנשים אשר הי' טאבעליערט על היער הנ"ל וגם האיש שנשלח לו המעות הי' אחד מהמלוים על היער וצוה ג"כ האדון ליתן להמלוה הגדול הנ"ל סך 16 % מהמעות ששלח העולה שני אלפים ושש מאות כתרים ורק הלוה הנ"ל עיקל לע"ע אצל האיש שנשלח לו המעות שלא יתן להמלוה הנ"ל עד שיעמדו לד"ת ולפי החשבון מגיע להמלוה בצירף הארבעה מאות כתרים ערך אלף כתרים נמצא אף לפי טענת המלוה מגיע להלוה בחזרה מהחשבון 16% ערך אלף ושש מאות וחמישים כתרים והלוה טוען א.) כי לא הבטיח לו ליתן הסך ארבעה מאות כתרים ולא השיב כלום להמלוה על בקשתו הסך ארבעה מאות כתרים בחנם ב.) טען אף אם האמת כדברי המלוה הי' אונס גמור בהבטיחו המתנה כי לא הי' לו עצה אחרת אחרי שכבר התפשר עם המלוים שלו ונתן להם טאבעלאציא והוא הבטיח ליתן לו כל המעות הנצטרך ואם הי' חוזר מהלוואה הי' נמכר היפר בחצי שוי' א"כ הוא אונס גמור זה תורף הטענות בקצרה

ויש בזה לדבר הרבה א') אם כבר חל החיוב על המלוה להלוות לו המעות ולא הי' יכול לחזור עפ"י ד"ת מהלוואה א"כ הי' הדבר פשוט דאך אם אמר לו הלוה שיתן לו הסך ארבעה מאות כתרים אפ"ה פשיטא דהוי מתנה באונס ובמחנה היכי דניכר אונסו ל"צ מסירת מודעה כמפורש בחו"מ סי' ר"ה דרק במקח קיי"ל תלוי וזבין מהני אבל תלוי ויהיב לא ואך די"ל לכאורה לפמ"ש ברמ"א יו"ד סי' רל"ב בשם המהרי"ק דלא מיקרי אונס רק אם הי' נפסד משלו אבל אם רק לא הי' מקבל הטבה לא מיקרי אונס א"כ י"ל גם הכא דהמלוה לא רצה לגזול משלו רק לא רצה לעשות עמו טובה להלוות לו רק באופן שיתן לו ארבעה מאות כתרים א"כ י"ל דלא מקרי מתנה באונס דהי' אפשר שלא יקבל ממנו הטובה וכן מפורש בחו"מ סימן רמ"ג דמי שרצה לישא אשה ולא רצתה, רק באופן שיכתוב לה כל נכסיו דלא מיקרי מתנה באונס כיון שהי' אפשר שלא לישא אותה אך באמת זה דבר פשוט דאם כבר נתן אחד מתנה לחבירו בקנין המועיל ואח"ז מפחידו שיקח ממנו המתנה בחזרה בחוזק יד ועי"ז מוכרח המקבל מתנה להבטיח לו דבר בוודאי מיקרי אונס דכיון דכבר זכה בהדבר הוי כמפסידו דבר שהוא שלו ועיין בפרשת דרכים שהוכיח זה מדברי המהרי"ק והתוס' דמש"ה חשיבי ישראל אונסים על קבלתם התורה בערבת מואב שהי' יראים שלא יכנסו לארץ אף דזה חשיב רק כקבלת טובה מ"מ כיון דכבר זכה אאע"ה בא"י במה שהתהלך לאורכה ולרחבה שוב הוי כמפסידם ליקח דבר משלהם וחשיבי אונסים עיי"ש א"כ ה"נ אם כבר זכה הלוה בזכות זה עפ"י ד"ת שמחויב להלוות לו א"כ במה שרצה לחזור מהחיוב שמוטל עליו עפ"י ד"ת הוי אונס גמור דהוי כלוקח ממנו מתנה שכבר נתן לו כמו דשם עדן לא באו ישראל לא"י אפ"ה חשוב כלוקח מהם דבר שלהם כיון שכבר זכו בה ה"ה הכא הוי כרוצה ליקח ממנו דבר שכבר זכה בו ופשיטא דאשה שניסת כבר לאיש ולא תרצה לדור עמו עד שיתן לה מתנה דיהי' חשוב מתנה באונס דאחר הנישואין משועבדת והוי כרצונה לגזול ממנו דבר שלו. וצריכים לדון אם כבר הי' חל חיוב על המלוה להלוות לו

והנה אם לא הי' בזה רק הבטחה בעלמא מהמלוה הנה מפורש בחו"מ סי' ל"ט שי' הרשב"א דאף בכבר נכתב השטר מדעת המלוה אפ"ה יוכל לחזור מההלואה ורק דצריך לשלם לו הוצאות כתיבת השטר וא"כ שוב הי' יכול המלוה לחזור מהבטחת ההלואה א"כ ל"ח רק כלא רצה לעשות לו טובה ושוב ל"ח אונס כמפורש ברמ"א שם סי' רל"ב וכמו בהא דסימן רמ"ג דאף אם הבטיחה לינשא לו אפ"ה קודם הנישואין שרשות בידה לחזור אם נותן לה מתנה כדי שתנשא לא חשוב מתנה באונס וה"ה הכא ל"ח אונס ואף דלכאור' הי' מקום לומר דהא באמת שי' הרמב"ן דאחר שנכתב השטר על ההלואה לא יוכל לחזור והסברא כמ"ש הנה"מ דכיון דזכה המלוה בשיעבוד נכסי נתחייב בדמיו דהוי כחליפין חפץ בחפץ כיון שמשך אחד ממילא זכה השני בהחפץ. והנה באמת בש"ך רצה לומר דהוי ס' דדינא ואין להפקיע מן המלוה וא"כ הי' מקום לומר דכ"ז אם היינו דנין אם מחויב המלוה להלוות לו שפיר הי' המלוה יכול לומר קים לי אבל עתה שכבר הלוה לו ואין אנו דנין רק על הסך 400 קראנען א"כ א"כ דהלוה חשוב מוחזק בהמעות כ"ז שלא הגיע לידו ואף