מהר"ש חלק ג סד

דבר אחד שאחד אמר שיש לה סדק בהאם ומזה בא הדם והשני אמר שהוא מהצדדין עכ"פ שניהם שפטו שאינו דם נדות ועיין בחו"מ סימן כ"ה דב' פוסקים כ"א אומר טעם אחר בדרבנן חשיבי כרבים מסכימים להקל והכא לענין איסור רדמ"ת דלשי' רוב הפוסקים אינו רק איסור דרבנן א"כ שפיר מצרפין דברי הרופאים ששפטו שאינו דם נדות ואף דלענין נאמנות הרופאים יש להעיר כמפורש בש"ע דצריכה שתתרפא קודם שתתחזק אבל אח"כ י"ל דאין להם נאמנות וגם כמ"ש הח"ס דאין יכולים לדון על גוף פרטי ובסימן קפ"ז מפורש שם לענין נאמנות הרופאים לעניין רדמ"ת דכ' שם הב"ח דאם רופא זה עשה רפואה זו לאשה קודם שנתחזקה יכולה אשה אחרת לסמוך עלי' אף אחר שנתחזקה והעירו המפורשים דקודם שנתחזקה בלא"ה תוכל לשמש וא"כ אין הוכחה שהועילו הרופאים ושוב האיך תוכל האשה לסמוך אחר שנתחזקה באיסור והנלע"ד דהנה נודע מ"ש הפרמ"ג בפתיחה להל' טריפות דאם הי' עומד קדירה של היתר עם נ"ט זיתים וקדירה של איסור ונפל איסור דרבנן לא' מן הקדירות דאמרי' ס' דרבנן להקל ובוודאי נפל לתוך האיסור ואם אח"כ נפל כזית איסור לתוך של היתר ואם נימא דמעיקרא נפל האיסור לתוך האיסור שוב אסור ההיתר עכשיו ושוב אמרינן להיפוך ס' דרבנן להקל ותולין דגם מעיקרא נפל האיסור לתוך ההיתר וממילא בטל עכשיו דב' איסורין שאין שוין בטעמן מבטלין זא"ז עיי"ש ובספרי סי' כ"ד הארכתי בזה נשמע דבאיסור דרבנן אף דעד עכשיו החלטנו שלא נפל האיסור לתוך ההיתר מ"מ כיון דמצד ס' דרבנן הקלנו א"כ כשמגיע אח"כ קולא לענין דרבנן לומר להיפוך יכולין להקל א"כ באמת שי' רש"י ז"ל דלרבי גם ברדמ"ת סגי בב' פעמים וא"כ נודע דברי הנמו"י דבכל מידי ד"ת מחמירין כרבי דסגי בב' פעמים רק לענין ווסת דרבנן סמכינן ארשב"ג ונשמע דהיכא דיוצמח קולא לענין ווסת א"נ הלכה כובי שוב נימא להיפוך ס' דרבנן להקל וכמ"ש הלב"ש בח"ד דבדרבנן היכי דיוצמח קולא א"נ דמחזיקין איסור ממקום למקום שפיר מחזיקין וכמ"ש השא"ר דאף דקיימ"ל בדרבנן יש ברירה מ"מ היכי דיוצמח קולא א"נ א"ב שפיר אמרינן א"ב

א"כ ה"נ באמת אחר שנתחזקה בב' פעמים לרבי חשוב חזקה ורק דאנו מתירין לה לשמש מחמת דהוי ס' דרבנן ולקולא אבל אחר שקבלה רפואות והועילו הרפואות רק הס' שמא לא פסק הדם מחמת הרופאים רק מחמת שלא נתחזקה עדיין אמרינן להיפוך ס' דרבנן להקל ושמא הלכה כרבי וא"כ כבר נתחזקה באיסור ושוב הועילו הרפואות ואף דבתחילה התרנו לה לשמש מטעם ס' דרבנן ואמרנו דהלכה כרשב"ג אבל אח"כ נוכל לומר להיפוך ס' דרבנן להקל ושמא הלכה כרבי ושוב נתחזק האיסור ונראה שהועילו הרפואות ושוב גם איש אחר יוכל לסמוך ע"ז ואף דבאיסור רדמ"ת כ' הח"ס דל"מ נאמנות הרופא משום דכבר נתחזקה באיסור אך כ"ז באם הס' נולד על אשה זו שכבר נתחזקה הוי ס' דרבנן נגד ח"א אבל כאן דהס' על איש הראשון שפיר מקילין מחמת ס' דרבנן לומר דהלכה כרבי וכבר נתחזקה באיסור ושוב נראה שהועילו פעולות הרופא ושוב גם אשה זו תוכל לסמוך על רפואה זו וא"ש הכל בס"ד עכ"פ יש לפקפק באמירת הרופא כנ"ל וגם מצד דהם לומדים חכמתם מגוף עכו"ם שמשונה מגוף ישראל כמ"ש הח"ס בחי' לע"ז דל"א עכ"ז י"ל דרק באומרים שעד עתה הי' דם נדות רק שנתרפאה א"כ י"ל דהוי כמעיד נגד ח"א ונכרי מסל"ת א"נ באד"ר נגד ח"א ואף דערכאות עדיפי מ"מ י"ל היכא דמעידין על דברים שבפנים א"א לברר שקרם אבל כאן שהרופאים אומרים דלא הי' כלל דם נדה א"כ לדבריהם לא התחיל איסור כלל בכה"ג ל"ח נגד ח"א כנודע מדברי הגה"מ לענין קידושין א"כ עכו"ם מסל"ת נאמן וה"ה רופאים בוודאי מהימני ובפרט דיפה הביא כת"ה משיטת כ"פ דיש נאמנות לרופאים כמ"ש בשו"ת מהרש"ם ח"א סימן ג' וסי' כ"ג ובספרי ח"א סי' כ"ב וסי' נ' ובפרט שכבר עברה ושמשה פ"ד ולא ראתה א"כ מפורש דתשמיש שלא ראתה עדיף מבדיקת שפופרת ואף שהעירו דהא לשיטת רש"י ז"ל דבבעל ראשון ל"מ בדיקת שפופרת חוץ מזה דיפה כ' בשו"ת מהרי"א הלוי דבשלמא לענין שפופרת די"ל דאינו שוה לאצבע הבעל נהי דלחומרא ל"א אין כל אצבעות שוות ובאמת דעת הנוב"י דבבעל ראשון י"ל דל"מ בדיקה רק היכי דמצאה בצדדי השפופרת א"כ שפיר יש להחמיר בבעל ראשון אבל תשמיש באותו בעל אחר שנתחזקה בכל הכחות א"כ נראה שנתרפאה ובפרט דבמרגשת כאב לכ"ע מהני בדיקה בבעל ראשון כמפורש ברמ"א וגם ביש לה ווסת ובפרט בלא בדקה קודם תשמיש הוכחתי בספרי ח"ב סי' כ"ב דלכ"ע מהני בדיקה בבעל ראשון וא"כ מכ"ש דמועיל בעברה ושמשה

ומה שפקפק הדג"מ די"ל דעקירת הווסת אינו רק בג' פעמים חוץ מזה דברדמ"ת לשי' הש"ך חשוב רק כמו ווסת קפיצה ווסת גרוע נעקר בפעם א' וכיון דהראיות היו בימי עיבורה וא"כ לשי' רוב הפוסקים אינו קביעת ווסת וא"כ באמת נסתפקו דלא יהי' שייך החשש ברדמ"ת בימי עיבור רק שכ' דעכ"פ ראיה דג"פ חמירמ ווסת שא"ק וחוששת אף בימי עיבור דאינו חשוב ווסת קבוע אבל עכ"פ נעקר בפ"א ושוב מהני מה דלא ראתה בתשמיש האחרון ואף דבאמת תיכף אחר פעם הראשון היתה צריכה בדיקה לפני תשמיש כמ"ש בחוו"ד סי' קפ"ו דאחר שראתה פ"א אף במופלג מהתשמיש מ"מ צריכה בדיקה פ"א לפני תשמיש אף באשה שיש לה ווסת מ"מ עכ"פ בלא בדקה יש סניף להקל וא"כ עתה אחר שנתעורר החולאת שנית ועתה נפלו איזה צדדי היתר דכעת היא בכלל אין לה ווסת וליכא צירוף שיטת המרדכי וגם א"י אם מרגשת כאב וגם עתה הי' התשמישין בבדיקה וליכא צירוף שיטת הראב"ד מ"מ אכתי שייך שאר צדדי היתר א' א"נ דהא דמהני בדיקת שפופרת משום דאמרי' דנתברר שהי' מהצדדין אף דלא ראתה גם עכשיו מ"מ לענין דם צדדין י"ל דנשתנה הדבר ובדם צדדים אמרינן אין כל האצבעות שוות וא"כ לפי"ז אף נקיים ל"צ אדם הראשון וגם בחזרה וראתה ג"פ אין חשש דנתברר שדם צדדין הוא ואף דבאמת ע"ז אין לסמוך חדא די"ל דכ"ז בשפופרת די"ל דעכ"פ אין שוה לאצבע לכן לא בא עתה דם צדדין אבל ע"י תשמיש הבעל ששוה לביאות הראשונות וכבר איתחזקה לכל הכחות א"כ גם דם צדדין הי' צריך לבא וע"כ דאירע מקרה שלא בא שוב י"ל דהי' דם מקור וע"כ דעיקר ההיתר מטעם דנתרפאה ושוב בחזרה וראתה יש חשש ובפרט דבסד"ט הוכיח דגם בבדקה בשפופרת ולא מצאה עיקר ההיתר משום דנתרפאה ובחזרה וראתה ג"פ נתעורר האיסור ובאמת בסד"ט חוכך להחמיר בראתה אח"כ פ"א דנימא ג"כ אמ"ל שלא הי' רפואה ברורה אך לענין זה י"ל דדוקא לענין שפופרת דבאמת י"ל אין כל אצבעות שוות נהי דלחומרא ל"א אין כל אצבעות שוות אבל עכ"פ לא הי' אז בירור שנתרפאה א"כ בראתה אח"כ אף פ"א אמ"ל דהא דלא ראתה מקודם משום דשפופרת לא דמי לאצבע אבל היכי דעברה ושימשה ע"כ דנתרפאה א"כ כ"ז שלא ראתה עוד ג"פ ליכא חשש לכ"ע אך גם אחר שראתה