מהר"ש חלק ג סג

נחום ליב והגם שכ' שם סברא זו בלשון ועוד מ"מ היכי שכ' בתשובה הרבה סברות אין לסמוך אתשובה זו רק אם שייך כל הסברות ע"כ נלע"ד לדינא כיון דא"א ליתן ב' גיטין עיי"ש ובפרט שא"א להשמיט שם הירש כיון דלא נקרא בשם הירש ואם לא יכתבו כפי שחותם יהי' נשמט שם הירש לגמרי ע"כ לדעתי כיון דבמפרש השמות לשי' רוב הפוסקים אין קפידא בהקדים שם הטפל ובפרט דבדיעבד אין חשש לשיטת כמ"פ בהקדים שם הטפל ע"כ נוכל לסמוך על הט"ג וכפי שפסק בחא"ש סי' צ"ח ובסי' קצ"ז ובשו"ת בי"ש או"ח סי' פ"ז ובאה"ע סי' ק"א ולכתוב משה הירש דמתקרי משה צבי ודמתקרי משה. ולכתוב משה לחוד אין דעתי נוחה נהי דשם שנקרא בפ"כ מועיל בדיעבד עכ"פ לכתחילה יותר נכון לכתוב משה הירש דמתקרי משה צבי ודמתקרי משה כנלע"ד בס"ד לדינא

ב.) ובדבר הילד של ר' דוד פאלגער הנה בגוף הענין מה שהביא כת"ה בשם הגאון הח"ס זצ"ל דאם הי' לו בנים מקודם שלא מחו ל"ח בכלל מתו מחמת מילה ובאמת אין לסמוך אסברא זו דיש לחוש דנתקלקלו אח"כ ונעשו בני רפי דמא והגם דמצינו כעין זה דעת מוהר"ר יוחנן דלענין רדמ"ת אם נתחזקה בביאות של היתר באותו בעל ל"ח רדמ"ת אך באמת להלכה פסקינן דגם בנתקלקלה אח"כ אפ"ה חשיב רדמ"ת ובספרי ח"א סי' כ"ב ביארתי די"ל הואיל דרוב נשים אין רדמ"ת א"כ יש לתלות בדם צדדין אבל כיון דרוב נשים גם מחמת צדדין אינן רואין, א"כ יצאה מרוב ושוב חוששין שמא דם מקור הוא אבל בהוחזקו בהיתר יש חזקה בתולדה ובזה מוקמינן אחזקה, אף בנולד ריעותא אך כ"ז שם דאפשר לתלות בדם צדדין אבל הכא דאין במה לתלות אף בנתקלקל אח"כ יש לחוש וע' בשו"ת אמרי א"ש ובשו"ת בית יצחק יו"ד ח"ב סי' צ"ו דאין לסמוך על מה שהי' לו בנים מקודם דלא מתו והנה בגוף הדבר אם נימא דבי ילדים הראשונים מחו מחמת מילה כיון דנולד בו החולי קודם שנתרפא מהמילה עיי' בשו"ת בית יצחק סי' צ"א שנסתפק בזה הרבה אי בניתק מחולי מילה לחולי אחר חשוב מחו מחמת מילה עיי"ש עכ"פ א"נ דהוה בכלל מתו מחמת מילה הנה ע"י מה שמלו הילד בשנה העברה וחי ב"ה לאורך ימים עי"ז לא אזדא החזקה דמתו מחמת מילה דידוע דווסת קבוע אינו נעקר רק בג' פעמים ועיין בשו"ת בית יצחק שהוכיח דמתו ב' ילדים מחמת מילה גרע עוד מווסת דשם קיי"ל דווסת דרבנן וכאן הוו איסור תורה ואף דמבואר ביו"ד סימן קפ"ז דעברה ושמשה פ"א ולא ראתה מהני מ"מ בא"ר שם חולק ודעתו דבעי שימשה ג"פ ואף דהש"ך דחה דסגי בפ"א ועיי"ש בדג"מ דבתשמיש פ"א חוששין שמא חיפהו ש"ז ומכלל דבלא"ה סגי בשימשה פ"א אך באמת שם הוי רק ווסת גרוע כמו ווסת קפיצה דחשיב רק כמו ווסת שא"ק ונעקר בפ"א ואף לשי' הט"ז והחוו"ד דחשיב ווסת קבוע מ"מ אינו רק איד"ר וסגי עקירה בפ"א אבל לענין חשש מתו מחמת מילה ל"מ עקירה בפ"א ועיין שו"ת מהרי"ט שכ' בפירוש דלא מהני עקירה בפ"א לענין מתו מחמת מילה ובפרט הכא דגם הילד שנימול לא מלו אותו רק אחר ה' חדשים י"ל דרק כיון דאז הי' בן ה' חדשים מכבר נתחזק כוחו מש"ה לא הזיק לו מילה ובספק פיק"נ אזלינן לחומרא

ע"כ מכל הני טעמי נלע"ד ברור דצריך עכ"פ להמתין איזה חדשים כמו שהמתינו בילד ראשון שנולד בשנה העברה ואם אז יהי' בריא וגם הרופאים יאמרו שהוא בריא וחזק יוכלו למולו וכבר כ' הרמב"ם דאפשר למול אח"כ ואי"א להשיב נפש אחד מישראל: באעה"ח ב' עקב עת"ר לפ"ק ראדמישלא יצ"ו. הק' שמואל ענגיל חופק"ק הנ"ל. סימן ל"ה. לכבוד הרה"ג מו"ה שמעי' שטיינבערג נ"י אבד"ק פרעמישלאן

בדבר שאשה אחת זמן רב שהרגישה כאב באברים ולא יכלה ליטהר ואח"ז טבלה ושמשה וקינחו א"ע בעדים ובבוקר מצאו דם על העדים וכן הי' ג"פ בליל טבילה ורק בלי בדיקה לפני תשמיש ואח"כ שימשה בפעם הד' ולא ראתה ובפעם הה' שוב ראתה ושאלה ברופאים ונראה שהי' הכחשה בין הרופאים שרופא אחד אמר כי יש סדק בהאם ורופא אחד מומחה בדק בשפיסעל עם מוך עד האם ומצא נקי ושפט שהוא מהצדדים ואח"כ אחר שהתירה כת"ה היתה טהורה זמן רב ועתה נתעורר החולאת ונשתנה הדבר שמקודם הי' לה עכ"פ קביעות שעד ד' שבועות לא תראה ועתה אין לה שום קביעות ושוב ראתה ג' פעמים כל פעם בליל טבילתה וא"י אם הרגישה כאב בשעת תשמיש ואח"כ פעם הג' שמשה שנית באותו לילה והיו נקי ואח"כ היתה עוד הפעם אצל רופא מומחה ובדקה ומצא פוליפ על האם ועשה אפעראציע ומבטיח שנתרפאה בלי ספק זה תורף השאלה בקצרה

והנה באמת יפה הביא כת"ה שיטת הראב"ד דבלא בדקה קודם תשמיש ל"ח רדמ"ת הנה כבר מבואר בספרי ח"א סי' כ"ב והוכחתי דעכ"פ אשה שיש לה ווסת וכבר אתחזקה בביאה של היתר ולא בדקה א"ע קודם תשמיש י"ל דכ"ע מודים דל"ח רדמ"ת ואף דכ' הרמ"א ואין חילוק בין נתקלקלה, אח"כ זה רק בבדקה א"ע לפני תשמיש עיי"ש היטב וא"כ לשיטת התה"ד דהיכא שיש לה זמן קבוע שעד אותה זמן לא תראה חשוב כמו יש לה ווסת א"כ מותרת ואף שכ' האחרונים דרק לענין בדיקה קודם ואחר תשמיש דלשי' רוב הפוסקים גם אשה שאין לה ווסת א"צ בדיקה אז מצרפין דעת תה"ד אבל לענין תלי' במכה שא"י אם מוציא דם דרק באשה שיש לה ווסת. דעת המרדכי להתיר אז בעי עכ"פ שיהי' לה ווסת קבוע אך באמת גם הכא לשיטת הראב"ד גם באשה שאין לה ווסת בשימשה בלי בדיקה ל"ח בכלל רדמ"ת דהא מפרש הא דאם יש לה ווסת תולה בווסת כפירוש המרדכי ומיירי כולו באין לה ווסת ואפ"ה אין ביאה הראשונה מצטרפת לפי שהי' בלי בדיקה כמ"ש בש"ך ס' קפ"ז א"כ נהי דבאשה שאין לה ווסת לא נסמוך אשי' הראב"ד מ"מ בכה"ג דלשי' התה"ד חשיב יש לה ווסת בוודאי דיש להקל בלא בדיקה וגם מצד שהי' בליל טבילה ושייך ההיתר של המנ"י ועיין בספרי ח"ב סי' כ"ב וסי' כ"ה וס' כ"ד שהארכתי בזה. וגם מצד הרגשת כאב אף דכאב אינו כמכה כ"ז שלא נתגלה שהכאב הוא בר דמים כמ"ש הנקה"כ אך עכ"פ כיון דהי' בלי הרגשה אף דבשעת תשמיש י"ל כסבורה הרגשת חמש הוא מ"מ כיון דליכא בירור שבא מן המקור ובפרט א"נ דחשובה כיש לה ווסת א"כ לפי דעת המרדכי לפי הבנת מקצת פוסקים מקיל לענין רדמ"ת אף בלי שום מכה אף דבזה לא סומכין אדבריו רק בצירוף מכה שא"י אם מוציא דם עכ"פ יש לצרף ההרגשת כאב וגם מצד הרופאים ששפטו שהדם אינו מהמקור אף דנראה שלא אמרו