מהר"ש חלק ג סא

רק ע"י התיקון שוב י"ל דפסול משום שלכס"ד ואף שי"ל דכיון דבשעת התיקון הי' עליו עוד קו דק מהב' א"כ גם הניתוסף חשוב כאלו הוא מגוף הב' מתחילת הכתיבה ושוב נהי דנפל אח"כ קו הדק הנשאר מ"מ עתה כבר נשאר שיעור אות ב' אך באמת מצינו כזאת בשו"ת ח"ס חו"מ בהשמטות סי' קפ"ט דבכה"ג מיפסיל משום שלא כסדרן ומביא ראי' מסנדל שנפסק אחד מאזנו ותיקנו דטמא מדרס ואם נפסק אח"כ השני אף שתיקנו אפ"ה נטהר למפרע ובאמת מצינו כזאת גם לענין מקוה בנתן סאה ונטל סאה דביותר מרובו מיפסיל אף דבתחלה נצטרף למקוה שלימה והי' כולו בהכשר אפ"ה אם נתמעט אח"כ מים הכשרים פחות מכ"א סאה חוזר ונאסר. הגם דבאמת הרבה פוסקים כ' דא"נ דבמקוה שלימה ההכשר בשאובין הנוזלים הוא מטעם זריעה א"כ שוב אין חוזר ונפסל ובאמת בדג"מ מפורש דהאיסור הוא רק משום מ"ע ועי' שו"ת משיב כהלכה שכתב דמה"ת בוודאי כשר מטעם זריעה אך באמת מצינו דגם במקוה שאובה שהשיקוה למקוה כשירה דאם נתבטל ההשקה יש מחמירין והש"ך בס"ק קי"ב סיים דיש להחמיר לכתחילה וכן אם הלכו המים הנוספים למקוה חסירה יש מחמירין כמ"ש הש"ך ס"ק מ"ח וה"ה הכא נהי דכ"ז שהקו דק נשאר גם דיו הניתוסף הוא טפל לדיו הנשאר ול"ח שלכס"ד אבל אחר שנפרד הקו דק הנשאר שוב הוי כפנים חדשות ושוב י"ל דמיפסיל משום שלכס"ד אך באמת בגוף הענין אף שהי' ניכר הפירוד להדי' ולשי' הפמ"ג אם ניכר הפירוד להדי' ל"מ היכר תינוק אף באינו דומה לאות אחר כמ"ש הפמ"ג בפתיחה דאף באינו דומה לאות אחר מ"מ אם הפירוד ניכר להדיא ל"מ הכרת תינוק ועיי"ש בא"א אות א' שכתב ג"כ ראי' מב"י דכל שניכר פרידתן להדי' ל"מ הכרת תינוק מ"מ הרבה פוסקים חולקין ועיין בב"י בשם הרבינו מנחם המאירי דמתיר לתקן הואיל דאין לו צורת אות אחר ועיין שו"ת מהרש"ם ח"א סי' קנ"ו שמביא שיטת כמ"פ המתירין לתקן בכה"ג ועיין עוד בשו"ת מהרש"ם ח"ג סי' א' מביא ג"כ שי' כמ"פ להקל בכה"ג ושכן פסק הגה"ק בעל ברית כהונת עולם זללה"ה ונהי דקשה להקל נגד הפמ"ג מ"מ כיון דבאמת לפי דברי הסופר נשאר קו דק מדיו הישינה וא"כ י"ל דגם דיו הנוסף נעשה טפל למעט דיו הנשאר ושוב חשוב כאות אחת ונהי דנפל גם מעט דיו מהקו הנשאר מ"מ כבר חשוב כאילו אות הראשון קיים ובאמת לשי' הפוסקים המתירים בשאובין בנתן סאה ונטל סאה אף ביותר מרובו וע"כ כיון דפ"א הוכשר מטעם זריעה אינו נפסל אף אם נתמעטו מים הראשונים ובאמת גם לענין השקה אף בנפסק ההשקה רק לכתחילה מחמירין א"כ י"ל גם הכא כיון שפ"א נחשב כחד אות שוב אינו חוזר ונפסל והגם שקשה להקל נגד הח"ס מ"מ בכה"ג שגם אחר שנפרד הדיו לא הי' לו צורת אות אחר והתינוק קורא אותו ב' א"כ להרבה פוסקים הי' מועיל התיקון אף אם לא הי' נשאר אף קו דק במקום הפירוד נהי דיש להחמיר כשי' הפמ"ג עכ"פ יש לצרף גם זה הס' דאחר שנצטרף אינו חוזר ונפסל

ע"כ בקיצור לפע"ד אם בשעה שפרח הטיפת דיו מאמצע הב' הי' עדן קו דק נשאר ורק אחר שתקנו נפל הדיו הנשאר יש להכשיר הפרשיות בפשיטות אך אם תיכף לא נשאר כלום מדיו הישינה אף קו דק והפירוד הי' בכל חלק התחתון של הב' אז קשה להקל נגד הפמ"ג והגם דבפרשיות יקרות כאלו יש לסמוך על שאר הפוסקים המתירין לתקן בכה"ג כיון דליכא עלי' צורות אות אחת והתינוק קורא אותו ב' ומותר להניחם אך עכ"פ קשה להתיר לברך עליהם כי יש בזה חומר לא תשא וידוע מ"ש הפמ"ג דלענין ברכה אף ס"ס לחיוב ל"מ ועיין רשב"ם פסחים ק"ד ובמהרש"ל ומהרש"א שם ע"כ אם נשאר קו דק קודם שתיקנו אף שנפל אחר שתיקנו כשירים בלי שום פקפוק ואך אם לא נשאר תיכף שום רושם דיו במקום הפירוד אם אמנם שיש מקום להכשירם אך לא לברך כנלע"ד ברור בס"ד והש"י יצילנו משגיאות: באעה"ח ה' א"ק כ"א למב"י תרע"א ל' ראדמישלא. הק' שמואל ענגיל חופ"ק הנ"ל סימן ל"ג. להרב הה"ג בנש"ק כש"ת מו"ה חיים ליע- בערמאן שליט"א אבד"ק דאברא יצ"ו

בדבר שאלתו שהי' מונח הסכין של שחיטה איזה שעות בתיבה בבהמ"ד ואח"ז כשבא השו"ב לביתו והתחיל לבדוק ותיכף בהולכה ראשונה מצא פגם אם יש לחוש על מה ששחט אז עם הסכין הזה

והנה באמת מפורש בש"ע דבבדק אחר שחיטה שוב בנמצא פגום תלינן דלאח"ש נפגם אף באין במה לתלות מ"מ אמרינן שמא עם עמידתו נפגם וע"ש בש"ך דאף דעכשיו אם הסכין מונח במקום מוצנע אף בשחט בלי בדיקה תחילה וסוף אפ"ה כשר ול"ח שמא עם עמידתו נפגם אף להחמיר מכ"ש להקל מ"מ מחלק הש"ך דכ"ז שם דכל זמן שלא ראינו הריעותא בסכין מחזיקין לי' בחזקת בדוק אף שסכין אפשר להתקלקל מ"מ כ"ז שלא ראינו ריעותא חשוב חזקת בדוק של הסכין לבירור גמור וחשוב נודע במה נשחטה אבל כאן שנמצא פגום נהי דבנמצא פגום אח"ש מחמירין ול"א השתא הוא דאיתרע וה"ט משום דסכין עליל להתקלקל מחמת השחיטה או כמו"ש במק"א דחזקה דאיתרע כיון דנלמד רק מנגע ל"ח בירור ול"מ בד"נ כמ"ש הגאון מלייפניק זצ"ל וה"ה דל"ח נודע במה נשחטה אבל היכי דבדקו אח"ש והבדיקה הי' מחמת חיוב המוטל עליו עפ"י הדין לבדוק א"כ בוודאי בדק כהוגן ושוב תלינן דוודאי נפגם אח"כ וכדמצינו בש"ס נדה דף ב' דמפקידה לפקידה ממעטת על יד מעל"ע וחזינן דאף דמחמירין מעל"ע לענין טהרות מ"מ אם בדקה בחד מעל"ע ל"א דלא בדקה יפה ואינה טמאה רק משעת בדיקה ה"ה הכא כיון דעכ"פ אפשר שיתהווה פגם בסכין מעצמו שוב ל"א דלא בדק יפה וכעין דמצינו בש"ס ביצה דף ו' דבהשכים ביו"ט ומצא ביצה דבדאיכא זכר כיון דבוודאי אינה יולדת בלילה אז אף בבדק מאתמול ולא מצא אפ"ה אמרי' אימר לא בדק יפה ובספנא מארעא כיון דעכ"פ יש מיעוט דיולדת בלילה נהי דבלא בדק מתירין ותלינן דנולד מאתמול דאף דס' בדשל"מ מחמירין אף בדרבנן מ"מ הכא הוי צד ההיתר שכיח וצד האיסור לא שכיח אזלינן לקולא אבל עכ"פ בבדק כיון דעכ"פ יש לתלות לאיסור על צד המיעוט שוב ל"א דלא בדק יפה

עכ"פ חזינן דהא דלא בדק יפה אינו סברא פשוטה וכשאפשר לומר עכ"פ על הדוחק דנולד אח"כ תלינן וה"ה הכא כיון דהבדיקה הי' מדינא שוב ל"א דלא בדק יפה ותלינן דוודאי אח"כ נפגם ורק באמת מצינו דעד שלפני תשמיש אינו ממעט מתוך שמהומה לביתה אימר לא בדקה יפה ובפרט דבגוף הדין בנמצא הסכין פגום אח"ש דמחמירין אינו מכח