מהר"ש חלק ג נט

י"ז דלאו דוקא קברתיו מהני ה"ה שאר דברים מהני שיהי' בירור שמת וא"כ לפ"ז י"ל בנ"ד דל"מ במה שאמר שהשגיח עליו אח"כ וראה שמת וכמו שהרגשת בעצמך בכל זה אך באמת יפה כתבת דבנ"ד שאמר ג"כ שהזיזו ממקומו א"כ מפורש בש"ע דהזזה ממקומו חשוב כקברתיו וקברתיו בוודאי דמהני לכ"ע מכח ממנ"פ דאי נימא דבעיית הש"ס הוי אף בקברתיו מחשש משקר כשיטת התוס' והרי"ף א"כ הרי איפשוט הבעיא מדיגלת ואי נימא דהבעיא הוי דוקא בלי קברתיו א"כ פשיטא דקברתיו או הזזה ממקומו דמהני ובפרט דבנ"ד לפי דברי השמש דקהלתכם הגיד האיש הנ"ל שהי' ג"כ אצל הקבורה נהי דלא אמר שהביט בפניו בשעת קבורה ויוכל להיות שהי' אצל קבורת אדם אחר ובעלה של זו הי' רק נתעלף ואח"כ ברח משם למקום אחר אך באמת מסתמא ידע שבעלה של זו נקבר מדהגיד שהי' אצל קבורת ר' שמואל מסתמא ידע אז בשעת קבורה למי קוברין א"כ הדבר פשוט דאם הי' האיש לפנינו והי' מעיד כל הדברים הנ"ל בוודאי דהי' אפשר להתיר האשה הנ"ל עפ"י עדותו אך השתא דאינו לפנינו ורק שיש עמפ"ע א"כ לכאורה בעמפ"ע דל"ש מדעל"ג ורק דמהני מכח דייקא בין א"נ דמהני מה"ת מכח סברת התוס' דלהתיר מהימן גם בדשב"ע כמ"ש לעיל בין אי נימא דמהני רק מדרבנן מכח קולת עיגונא וכנ"ל אבל עכ"פ במלחמה דליכא דיוקא רבה ושוב לא נסתלק הח"א ושוב יש חשש משקר ושוב במידי דיש חשש משקר ל"מ קולת עיגונא לשיטת המרח"ש הנ"ל

אך באמת כי הפוסקים מובא בקו"ע אות ר"פ דגם במלחמה נהי דבעי בע"א שיאמר קברתיו אפ"ה בעמפ"ע מקילין וסמכינן דעד הראשון הי' אצל הקבור' ועיי"ש באות רפ"א ואות מ' ואות מ"ח חזינן דבעמפ"ע יש פוסקים המקילים אף בלי אמירת קברתיו והטעם כיון דאף בלי קברתיו אם ניסת לא תצא שוב תולין דבוודאי הראשון הי' אצל הקבורה ונהי דלכאורה זה אינו דהא עיקר הטעם דניסת ל"ת משום דסומכין אסברת מדעל"ג ושוב בעמפ"ע דל"ש סברת מדעל"ג שוב הי' צריכין לומר דאף אם ניסת תצא אך באמת מדחזינן בש"ע דלא גרע העמפ"ע מעד הראשון גופא נשמע עכ"פ דגם בעמפ"ע שייך הסברא דמדעל"ג והסברא דגם העמפ"ע מתיירא לשקר שמא יבא בעלה ונהי שיתנצל שהעד הראשון שאומר בשמו שיקר בדבריו ז"א דכיון דאמרינן מדעל"ג לא משקר א"כ מתיירא השני שהבד"צ יתלו הדבר בו ולא יאמרו שהראשון שיקר בדבריו הואיל דגבי הי' מדעל"ג דלא משקר והואיל דגם השני מתיירא לשקר שוב גם אצלו שייך הס' דמדעל"ג וכדומה לזה כ' הברית אברהם בהא דנסתפק הפמ"א דבע"א במשאל"ס י"ל אף אם ניסת תצא דכיון דכל נאמנות ע"א הוי רק משום מדעל"ג והכא ל"ח מדעל"ג דאף אם יבא הבעל יתנצל שבאמת ראה הטביעה ושהה עד שת"נ ורק שעלה אח"כ מן המים ודחה הבר"א דכיון דחשש שמא עלה הוא לא שכיח ורק דחז"ל החמירו לחוש לזה לכתחילה מכח חומר א"א אבל אם יבא הבעל שפיר יהי' מוחזק לפנינו לשקר דהבד"צ לא יתלו אז לומר שבאמת נפל למים ואח"כ עלה הואיל דהוי מלתא דלא שכיח ושוב חשוב מדעל"ג עיי"ש ה"ה הכא ג"כ שייך הסברא הנ"ל ושפיר גם בעמפ"ע מהני כמו בהגדת הראשון בעצמו וז"ב וגם דבנ"ד הרי יש ב' המעידים בשם האיש הנ"ל ושנים בוודאי לא משקרי אף בלי סברת מדעל"ג ע"כ הדבר פשוט דע"י ב' המעידים בשם האיש הנ"ל דיש מקום להתיר האשה אך לכאורה יש לעורר כיון דיש קצת סתירה בין דבריהם דבדברי השמש מבואר שהגיד לו האיש שהי' גם אצל הקבורה ובדברי האשה אינה מבואר דבר זה א"כ י"ל דהוי כהכחשה ונהי דמפורש בש"ע סעיף ט' דע"א אומר מת ועד א' אומר נהרג תנשא אפ"ה כי החמ"ח והב"ש שם דל"ח רק כע"א ושוב יש לחוש לשי' הפוסקים דבעמפ"ע ל"ש מדעל"ג ולא נשאר רק סברא דדייקא ושוב י"ל דבמלחמה דל"ש דיוקא רבה שוב ע"א המעיד מפ"ע לא מהני אך באמת זה ל"ח בכלל הכחשה שיוכל להיות שלא סיפר לפני האשה שהי' אצל הקבורה וגם אולי שכחה האשה איזה דיבור וכמ"ש בתוספות פסחים די"ב דכל מה שאפשר לתרץ דברי העדים שלא והי' כמוכחשים מתרצין ונהי דכתב הט"ז בחו"מ סימן ל' בשם הרמב"ן דבהכחשה בבדיקות כיון דלא יהי' נפסלין העדים לא מתרצין דבריהם מ"מ כ"ז בהכחשה וודאית אבל הכא כבר כתבתי די"ל דלא הוי כלל בגדר הכחשה דאולי לא סיים קמי' כל דבריו וכיון דעכ"פ מעידים שניהם ששמעו מפיו שראהו שמת והזיזו ממקומו דהוי כמו קברתיו א"כ חשוב כשני עדים מפ"ע דבשנים הרי לא משקר אף בלי סברת דמדעל"ג ושפיר גם בעמפ"ע מהני. ובפרט שי"ל דאף אם הי' מכחישין זא"ז בפירוש מ"מ כיון דחזינן דע"א אומר מת וע"א אומר נהרג תינשא ונהי דל"ח רק כמו ע"א מ"מ חזינן דלשיטת כמ"פ בעמפ"ע מקילין אף בלי קברתיו דתולין שהראשון הי' אצל הקבורה חזינן דמעפ"ע לא גרע מעד הראשון ועכ"ח דגם בעמפ"ע שייך מדעל"ג מכ"ש בני"ד דיש לתלות דהראשון לא סיפר זאת לפני האשה שהי' אצל הקבורה בוודאי דל"ח בכלל הכחשה וכעין זו מצינו ביו"ד סימן ל"ו אם הי' חוט בשר מקיף דיש לתלות דהשני הי' כחו יפה מהראשון לנפוח עיי"ש ע"כ פשיטא דע"י שני העדים הנ"ל יש מקום להתיר האשה

והנה לכאורה י"ל שמא האיש הנ"ל הי' עד פסול וא"כ ל"מ עדותו רק במסל"ת והכא הרי לא העידו העדים שהגיד להם במסל"ת אך באמת נהי דבנכרי ביש ספק אי העיד במסל"ת או לאו דמחמירין כמפורש ברמב"ם משום דהוי ס' ד"ת אבל בישראל בסתם אמרי' דרוב ישראל כשרים ובפרט בעדות אשה דמי שפסול בעבירה דרבנן כשר ונהי דמי שפסול מכח עבירה ד"ת פסול גם בערות אשה מ"מ לשיטת הנמ"י פז"ב רשע שאינו דחמס כשר בעדות אשה עי' בקצה"ח סימן מ"ו וסימן נ"ב ונהי דבנה"מ שם ס"ק י"ז כתב להחמיר מכח שמא עיניו נתן בה מ"מ בספר קהלת יעקב להג' מליסא חזר בו והעלה בעצמו דלשי' הנמ"י רשע שאינו דחמס כשר בעדות אשה ועי' במנ"ח מצוה ל"ז שהאריך בדברי הנמ"י והעלה דאף רשע שאינו דחמס פסול בעדות אשה דאף להסוברים דע"א מהני מד"ת בעדות אשה מ"מ בעי דוקא כשר עיי"ש אך באמת גם לדבריו י"ל דאחזוקי אינש ברשע לא מחזיקינן כמ"ש בתוס' בכורות ומה שעושה עבירות אצל הצבא הרי שם הוא אנוס ולא מיפסל עי"ז לעדות ובפרט דנראה שהי' עדותו במסל"ת ובמסל"ת גם ישראל פסול מהימן ולא גרע מעכו"ם כמבואר ברי"ף סוף יבמות וא"כ יש לפנינו ג' ספיקות א' שמא הוא כשר ושמא כשיטת הנמ"י דרשע שאינו דחמס כשר בעדות אשה ושמא הי' עדותו במסל"ת וז"ב. עוד יש לדבר בזה שבא מהאקאמאנדע להגימיינדע דעירכם ששמואל דעמביצער בן פלוני מת ולכאורה אף א"נ דזה חשוב כמסל"ת מ"מ גם במסל"ת במלחמה לשיטת כמה פוסקים ל"מ בלי קברתיו עיין ברמ"א סעיף נ' ועיי"ש בב"ש ס"ק קנ"ה ואף לפמ"ש שם הב"ש די"ל דאם הי' אצל המיתה, ואח"כ מעיד במסל"ת שראהו שמת אינו אומר בדדמי מ"מ הכא בוודאי הכותבים בהקאממאנדע מי יודע אם המה הי' ממש אצל מיתתו ויוכל להיות שגם מי שמודיע להם