מהר"ש חלק ג נח

בעדות אשה הוי משני טעמים א' משום דהוי נגד ח"א ועוד דהוי דשב"ע ובדשב"ע אף בלי ח"א ג"כ ע"א לא מהימן ואף אי נימא דע"א מהימן נגד ח"א מ"מ בדשב"ע אף בלי ח"א לא מהימן כמ"ש בתוס' שם דלמ"ד ע"א נאמן נגד ח"א א"כ למה לי וספרה ותירצו דס"ד דחשוב דשב"ע והרי נדה ל"ח איתחזק איסורא כמ"ש בתוספות שם ואפ"ה ס"ד דלא תהי' נאמנת ונשמע דאף דס"ל דע"א נאמן אף נגד ח"א מ"מ גזה"כ דבדשב"ע אף בלי איתחזק איסורא ע"א לא מהימן. אך באמת יש סברא דלהתיר ל"ש דשב"ע כמ"ש התוס' שם אך לפמ"ש בספר ט"ג בשם בית אברהם דלמ"ד ע"א אינו נאמן נגד ח"א א"כ צריך וספרה לה לגופא א"כ שפיר י"ל דלהתיר אף בדשב"ע ע"א מהימן אבל אי ע"א מהימן נגד ח"א א"כ עכ"ח דצריך וספרה לגלות דנדה ל"ח דשב"ע ונשמע דאף להתיר בדשב"ע לא מהימן עכת"ד וא"כ י"ל דזה בזה תלוי דאי נימא דע"א ל"מ נגד ח"א א"כ וי"ל דלהתיר אף בדשב"ע ע"א מהימן היכא דאינו נגד ח"א א"כ עיקר הא דס"ד דע"א לא יהי' נאמן בעדות אשה משום דהוי נגד ח"א וא"כ שפיר י"ל דע"י סברת דייקא איתרע הח"א ושוב העד מהימן אבל אי נימא דע"א נאמן נגד ח"א א"כ שוב נשמע מקרא דוספרה דדשב"ע אף בלי ח"א ע"א לא מהימן א"כ שוב א"א לומר דהא דנאמן ע"א בעדות אשה הוא מכח סברת דייקא דהא אף ע"י סברת דייקא דחשיב כליכא ח"א מ"מ בדשב"ע אף בלי ח"א ע"א לא מהימן ועכצ"ל דהא דנאמן בעדות אשה הוא משום דמלתא דעבידא לגלוי לא משקרי אינשי הוי כבירור דלא משקר ובמידי דידעינן בירור הדברים א"צ תורת עדות וכמ"ש הרמב"ם ז"ל פי"ג מגירושין ודעת התשב"ץ דגם בממון מהני ע"א במדעל"ג ועיין בקצה"ח סי' ל"ט וראי' דהא בממון מהני הודאת בע"ד ונודע מ"ש בקצה"ח סימן ל"ד דהודאות בע"ד אינו מטעם חיוב רק משום נאמנות והנ"מ אי הסברא דע"י סברת דייקא איתרע ח"א א"כ בעי דיוקא רבה ובמלחמה דליכא דיוקא רבה שפיר ע"א לא מהימן אכל אי הטעם משום מדעל"ג ורק דסברת דייקא הוי כדי שיהי' מתירא העד לשקר כמ"ש הנוב"י שוב בזה סגי דיוקא זוטא דעכ"פ העד מתיירא לשקר וא"כ שפיר גם במלחמה שייך דיוקא זוטא לחזק הסבר' דמדעל"ג כמ"ש התוספות וא"כ י"ל דזה הוא איבעיית הש"ס דהרי באמת כתבו הפוסקים דאנו מסופקים אי ע"א מהימן נגד חזקת איסור א"כ זה הוא הספק אי נימא דע"א לא מהימן לגד ח"א ושוב היכא דאינו לגד ח"א ע"א נאמן אף בדשב"ע כמ"ש הט"ג וא"כ י"ל דעיקר נאמנות ע"א בעדות אשה הווי משום דייקא דהאשה דייקא ומרעא לחא"א ושוב י"ל דבעי דיוקא רבה ובמלחמה דליכא דיוקא רבה שוב י"ל דע"א לא מהימן נגד ח"א או מחשש בדדמי כמ"ש הנה"מ או מחשש משקר והא דקאמר בש"ס יבמות דפ"ח הטעם משום חומר זה הוא עיקר הטעם כנ"ל או דנימא דע"א מהימן נגד ח"א ושוב נשמע דדשב"ע אף בלי ח"א ג"כ ע"א לא מהימן ושוב עכצ"ל דהא דנאמן בעדות אשה משום דמלתא דעבידא לגלויי הוי כבירור דלא משקר ורק דבעי ג"כ סברת דייקא כדי לחזק הסברא דמדעל"ג ושוב בזה סגי דיוקא זוטא ושוב גם במלחמה שייך עכ"פ דיוקא זוטא וז"ב ולפ"ז י"ל בהא דפסק הרמב"ם ז"ל בע"א במלחמה אף בלי קברתיו אם ניסת ל"ת דסברתו נכונה דכבר כתבתי לעיל בשם הפמ"ג דמה"ת בוודאי דמהימן ע"א אף נגד ח"א ורק שי"ל דחז"ל החמירו שלא לסמוך אע"א נגד ח"א וכבר בארתי דבריו משום די"ל דע"א לא עדיף מרוב וכנודע מה שהעיר בשו"ת ברית אברהם דרוב יועיל לחייב שבועה] מק"ו דע"א וא"כ י"ל סמל"ח אך לפ"ז צ"ל דהא דבעי קרא דוספרה להשמיענו דל"ח דשב"ע ושוב נשמע דדשב"ע אף בלי ח"א ג"כ ע"א לא מהימן ושוב צ"ל דהא דע"א נאמן בעדות אשה הוי מכח מדעל"ג ושוב גם במלחמה נאמן עכ"פ מה"ת

והא דמסופק הש"ס בע"א במלחמה י"ל כמ"ש הרשב"א והריטב"א שכ' די"ל דחז"ל החמירו אף במדעל"ג דלא יועיל רק היכא דיש צירוף דיוקא רבה ובמלחמה דל"ש דיוקא רבה שוב י"ל בדשב"ע ואיתחזק אף דמה"ת נאמן מכח מדעל"ג מ"מ י"ל דחז"ל החמירו או דנימא דבמדעל"ג מהימן אף מדרבנן גם בדשב"ע ואיתחזק וסברת דייקא בעי רק לחזק הסברא דמדעל"ג וממילא סגי דיוקא זוטא ושוב גם במלחמה מהני וכוון דכל הספק בש"ס הוא רק אי החמירו חז"ל או לא נה: דל"ש לומר ס' דרבנן להקל משום דהוי נגד ח"א אבל עכ"פ היכא דליכא רק חשש לענין איסור דרבנן שפיר י"ל אם ניסת ל"ת דכדי שלא להוציא אשה מבעלה אוקמינן אד"ת וז"ב בס"ד ובאמת י"ל בגוף הדבר אי נאמנות ע"א משום מדעל"ג או משום דייקא י"ל הנ"מ דבאמת כבר הבאתי דיש ב' טעמים בהא דס"ד דהש"ס דע"א לא יהי' נאמן בעדות אשה או משום דהוי נגד ח"א או משום דהוי דשב"ע והנה לשיטות דסוברים דחזקה חשוב בירור א"כ בע"א המעיד נגד ח"א יש חשש משקר אבל לפי הטעם דדשב"ע הוי רק גזה"כ אבל אינו מכח חשש משקר והנה ידוע מ"ש מהרח"ש בקו"ע דבמקום שיש חשש מכשול באיסור א"א לא יוכלו חז"ל להקל משום עיגונה אבל היכא דיש בירור שמת ורק דגה"כ דבעי תורת עדות בזה שפיר שייך להקל משום עיגונה עיי"ש א"כ לפ"ז אי נאמר דמדעל"ג חשוב כבירור ומהני גם בממון שפיר נאמן גם מה"ת דאזדא ב' החששות אבל לטעם דיוקא דמועיל רק לסלק החא"א אבל אכתי נשאר החשש מכח גזה"כ דדשב"ע אין פחות משנים, אף בלי ח"א ג"כ ל"מ ורק דעכ"פ כיון דליכא ח"א שוב ליכא חשש משקר א"כ נהי דגזה"כ דע"א לא מהימן בדשב"ע אבל עכ"פ דליכא עוד חשש משקר שוב יוכלו חז"ל להקל. וממילא כיון דלטעם דיוקא כל הנאמנות בע"א הוא רק מדרבנן מכח קולת עגונה שוב במלחמה דליכא סברת דיוקא שפיר ע"א ל"מ וז"ב

ולפ"ז י"ל דאף להסוברים דע"א בעדות אשה מהני מה"ת מ"מ בעמפ"ע ל"מ מה"ת לפמ"ש התשב"ץ ונוב"י ומהר"י מברונא דבעמפ"ע ל"ש סברת מדעל"ג שאף אם יבא בעלה יוכל להתנצל שהראשון שיקר בדבר וממילא יוצמח דבעמפ"ע כל הנאמנות הוי רק מכח דייקא וסברת דייקא מועיל רק לסלק הח"א אבל עכ"פ אכתי גזיה"כ דבדשב"ע אף בלי ח"א נמי ל"מ ורק שי"ל דעכ"פ אזדא הח"א שוב ליכא חשש משקר ושוב יוכלו חז"ל להקל משום עיגונה א"כ עכ"פ בעמפ"ע דל"ש מדעל"ג שפיר ל"מ עדותו רק מדרבנן כנ"ל אך לשיטת התוס' דלהתיר ע"א נאמן אף בדשב"ע שוב שפיר י"ל דאף עמפ"ע מהני בעדות אשה מה"ת בנ"ד לא מבעיא אם הי' האיש הנ"ל לפני הבד"צ והי' מעיד ככל הדברים הנ"ל בוודאי דהי' מועיל עדותן להתיר האשה ואף דבזה שאומר שהשגיח עליו היטב וראה שמת בזה יש לדון הרבה לכאורה. דנהי שכתב ברמ"א סעיף נ' בשם המרדכי דמהני מ"מ בחמ"ח ס"ק ק"ג כתב דהיכי דהוא בעצמו ראה ההריגה י"ל דגם אח"כ נדמה לו רק שמת מכח שמוחלט בדעתו שבוודאי מת וגם בב"ש ס"ק קנ"ד כ' דבעי שיגיד דברים שיהי' עי"ז ברור שמת וכעין המפורש ברמ"א סעיף