מהר"ש חלק ג נז

בריסק באחד מכחיש לאחד אי מצטרפי לכת אחת בעדות אחרת והש"ך בסי' ל"ו העיר מר"ן דכתובות פ"ב דגם באחד המכחיש לאחד לא מצטרפי משו"ה במכחישין עצמם אי נתגרשה שוב ל"ח תרוויהו בא"א קמסהדי והנה"מ שם דחה די"ל דאחד המכחיש לאחד שפיר מצטרפי לעדות אחרת דבעד א' י"ל דאומר בדדמי ואפ"ה מקשה הר"ן שפיר דזה שאומר נתגרשה אינו יודע באמת שהיתה א"א רק ע"י שראה הגירושין עכ"ח היתה א"א ולזה הקשה הר"ן כיון דאחד אומר לא נתגרשה ונהי שא"א לחשבו כעדות מוכחשת שיוכל להיות דהעד שאומר נתגרשה אומר בדדמי אבל עכ"פ אם לא ראה הגירושין שוב אינו יודע אם היתה א"א עכת"ד הנה"מ. יצא מדברי הנה"מ דתמיד בעד אחד יוכל להיות שאומר בדדמי וי"ל דהא דעד א' אין לו נאמנות הוא משום חשש בדדמי ולפ"ז י"ל דידוע שיטת התוס' דבתרי ותרי שנחלקו אי מת שייך ג"כ דייקא דכיון שרואית שיש הכחשת תרי ותרי דייקת לברר האמת וגם בניסת ע"פ ב' עדים שאמרו מת בעלה ואח"כ באו תרי עדים והכחישו להראשונים ג"כ דייקת מכח פחד שמא יבוא בעלה וא"כ לשי' הנה"מ בעד א' לעולם יש חשש בדדמי רק היכי דלא הוי עדותו נגד חזקה אז מהני עדותו נגד חזקה כיון דעפ"י רוב אינו אומר בדדמי אבל במידי דהוי נגד חזקה חוששין למיעוט שאומר בדדמי ואמרינן סמל"ח ויהי' מובן בזה מ"ש הפמ"ג בהנהגות או"ה דמה"ת בוודאי עד אחד מהימן נגד ח"א רק מדרבנן ל"מ ולדברינו ניחא דכבר כתב מהרש"א תולין די"א דסמל"ח הוי רק מדרבנן וא"כ מה"ת הרי לא חיישינן שאומר בדדמי ובזה יש להסביר ג"כ שיטת הנוב"י שכתב דנגד ח"א דרבנן ע"א נאמן והנוב"י כתב משום דנשאר בש"ס בתיקו ובדרבנן אזלינן לקולא ולדברינו א"ש בפשיטות דכיון דכל חשש בעד א' הוי רק מכח בדדמי א"כ התינח נגד ח"א ד"ת אמרינן סמוך מיעוט דבדדמי לחזקה היינו שחז"ל החמירו בזה לחוש אבל בדבר הנוגע רק לדרבנן שפיר לא אמרי' סמל"ח דאוקמה אד"ת ומה"ת הרי ל"ח לבדדמי וז"ב. ולפ"ז י"ל דזה הי' פשוט להש"ס דמה"ת ל"ח בע"א שאומר בדדמי ורק דעכ"פ בעדות אשה הי' לנו לחוש שמא הוא מן המיעוט שאומר בדדמי כיון דסמל"ח ורק דנגד זה שוב י"ל דעכ"פ גבי ע"א שייך סברת דייקא לפי שהאשה יודעת דבעד יש חשש בדדמי א"כ דייקת וממילא מהני סברת דייקא לגרע החא"א ושוב חשיב כליכא חא"א ושוב היכא דליכא חזקה שוב מועיל גם עדות ע"א הואיל דעפ"י רוב אינו אומר בדדמי והיכא דליכא חזקה שוב ל"ח למיעוט וא"כ י"ל דבמלחמה דל"ש דייקא ושוב החא"א בתוקפו ושוב י"ל סמל"ח שמא אומר בדדמי או דנימא דמכח סברת מדע"ל לא משקר הוי עדותו כדבר ברור ומדקדק שלא להעיד רק בדבר ברור וממילא א"צ לבוא לסברת דייקא ומיושב שפיר קושית התוס' הנז"ל דבאמת אם הי' דבר ברור שהעד אומר בדדמי לא הי' מועיל דיוק שלה ובפרט שאינה אומרת ברי לי שמת אבל באמת מה"ת ל"ח לבדדמי דעפ"י רוב ע"א אינו אומר בדדמי ורק דמכח החא"א חוששין למיעוט דסמל"ח שמא אומר בדדמי אבל עכ"פ על זה מועיל סברת דייקא לגרע החא"א ושוב מועיל עדותו של העד הואיל דעפ"י רוב אינו אומר בדדמי ומיושב הכל בס"ד ודו"ק

יצא דמה"ת בוודאי מהני ע"א במלחמה ורק כל הבעיא בש"ס אי מדרבנן חוששין למיעוט שמא אומר בדדמי היינו שנדמה לו שמת ובאמת לא מת או דיש לחוש שאיש אחר מת ונדמה לו שהוא בעלה של זו שצורתו הי' דומה להצורה שנמצא ונהי שבהסתכלות היטב הי' נראה לו שמת אבל י"ל דעד א' אינו מדקדק היטב להסתכל בצורתו ויוכל לטעות בצורה הדומה לזה ובאמת יש נ"מ דא"כ דהחשש רק שנדמה לו שמת ובאמת הי' עדיין חי הי' עכ"פ מועיל קברתיו או הזזה ממקומו דאז הי' הדבר ברור שמת ממש אבל לפי החשש שמא המת הוא איש זר ונדמה להעד שהוא בעלה של אשה זו בזה שפיר י"ל דגם קברתיו ל"מ לפי שיוכל להיות שהמת הוא איש אחר ועי' בחמ"ח אה"ע ס"ק ס"ב ובקו"ע אות צ"ט ואות קי"א וע"ע בפתחי תשובה ס"ק קל"ח שכ' כזה. אך באמת י"ל דבאומר קברתיו ליכא שום חשש כיון שעסק עמו זמן רב הי' ניכר לו שינוי צורה וממילא לפ"ז א"ש שיטת הרמב"ם ז"ל שפסק דבע"א במלחמה אם ניסת לא תצא כיון דפשיטא דמה"ת גם ע"א במלחמה מהני ורק הספק אי אמרי' בזה סמל"ח וכל ענין סמל"ח הוי רק חומרא דרבנן א"כ הוי כאן ספק בחומרא דרבנן א"כ פשיטא דבזה עכ"פ אי ניסת לא תצא וז"ב בס"ד יצא דהו דאיבעיא בש"ס אי בע"א במלחמה שייך חשש בדדמי לשי' רש"י ז"ל אינו משום דבמלחמה שייך חשש בדדמי דבאמת אי ע"א הי' תמיד נאמן אף נגד ח"א וגם בממון ממילא גם הכא לא היינו חוששין שאמר בדדמי משום די"ל ראי לא הי' רואה דבר ברור שמת בוודאי לא הי' מעיד שמת ורק באשה גופא יש חשש דבמלחמ' אומרת בדדמי כמ"ש הרמב"ם ז"ל די"ל דגם קברתיו ל"מ במלחמה אבל לפי מה דקיי"ל בכל מקום דפ"א ל"מ נגד ח"א וגם דבממון ל"מ משום דבע"א יש חשש בדדמי וא"כ י"ל נהי דבעדות אשה נאמן משום דדייקא מגרע לחא"א וחשוב כלא איתחזק ושוב מועיל העד דעפ"י הרוב אינו אומר בדדמי אבל עכ"פ במלחמה דלא דייקא שוב יש לחוש שאומר בדדמי ודוקא בשני עדים דמועיל עדותן גם בממון ועכ"ח דבשנים הוי עדותם דבר ברור וא"כ שפיר במלחמה אף בלי קברתיו מהני דהחשש בדדמי לא גרע במלחמה מבעלמא וכיון דשנים מהימני בכל מקום אף נגד ח"א ה"ה דמועיל במלחמה וז"ב

וראיתי בדבריך שכתבת ליישב דברי הרי"ף התמוהים דלס"ד הש"ס דבת"ח אשתו מותרת במשאל"ס ועכ"ח דס"ל להש"ס בס"ד דתרי רובא מהני בעגונה ה"ה דבשנים ל"ח לבדדמי דחשוב כמו תרי רובא הואיל דלגבי כל חד רוב מסייע שאינו אומר בדדמי אבל לפי המסקנא דגם בת"ח חוששין לאסור אשתו במשאל"ס ועכ"ח דגם חרי רובא ל"א בעגונה ה"ה דגם בשנים חוששין לבדדמי עכת"ד הנה באמת כבר קדמך בזה בשו"ת מהרש"ם ח"א עיי"ש ובאמת לפי סברא זו דחשש בדדמי במלחמה לא גרע מחשש משאל"ס הי' א"ש בזה שיטת הרמב"ם ז"ל דפסק בע"א במלחמה אם ניסת ל"ת כיון דקיי"ל דגם במשאל"ס אם ניסת לא תצא וז"ב ומה שכתבת עוד ליישב שיטת הרי"ף לפי דבאמת גם בשנים יש תרי חששות בדדמי האחד שמא נדמה לו שמת ובאמת הי' עדיין חי ועוד חשש בדדמי שמא טעה בהצורה וא"כ י"ל דע"א טעה שמת והשני טעה בהצורה עכת"ד הנה באמת משמע מדברי הרי"ף ז"ל דהבעיא בש"ס אף בשנים אומרים שראו המיתה אפ"ה יש לחוש לבדדמי ששניהם טעו עצמם בדמיון אחד שנדמה להם שמת והוא רק נתעלף ובזה שוב דברי הרי"ף תמוהים מקושית הש"ס והא מאה נשים כחד דמין וז"ב עוד י"ל בפירוש הבעיא בש"ס אי נאמנת ע"א הוא מכח מדעל"ג או מכח דייקא הא לכאורה באמת לעיל דפ"ח קאמר הש"ס רק הטעם משום חומר שהחמרת עליה בסופה ומוכח דהטעם משום דייקא

אך באמת הא דס"ד דהש"ס דע"א. לא יהי' נאמן