מהר"ש חלק ג נו

א' שפיר ל"מ חז"כ שלו נגד החזקת ממון. והנה בס' מנ"ח פ' נשא חידש דלגבי הבועל דליכא לגביה חזקת היתר אז אף דנתייחדו שני אנשים עם אשה ולא שהו כדי טומאה משניהם אז אף דלאחד טהורה מ"מ כיון דליכא חזקת היתר מטמאין לשניהם בתורת וודאי עיי"ש

יצא דאם נולד הספק על כת אחת אם נפסלו ל"מ החז"כ להוציא ממון והנה באמת כבר הוקשה בתוס' דבתרי ותרי המכחישים זא"א יהי' מהימני בתראי במגו דהווי מזמי להו לקמאי אך באמת י"ל לפ"מ דמפורש בש"ס דמגו להוציא ל"מ וכ' האחרונים הסברא משום דמגו לא עדיף מרוב ומה"ט מגו לאפטורי משבועה ל"מ משום דמגו לא עדיף מרוב וע"י השבועה יתברר הדבר ובמידי דאיכא לברורי אף רוב ל"מ עיין שו"ת פני יצחק מ"ש בזה. והנה מפורש בחו"מ סימן פ"ז בנשבע על חוב שפרעו ואח"כ הוציא המלוה שטר דצריך לשלם לו ואפ"ה לא נפסל לעדות שיוכל להיות באמת שפרעו עיי"ש חזינן דאף דחזקה דשטרך בידי מה בעי מועיל להוציא ממון אפ"ה ל"מ לעשותו חשוד להוציאו מחז"כ א"כ כ"ש מגו דלא עדיף מרוב בוודאי דלא מהני להוציא מחז"כ ולפ"ז י"ל דטעם דר"ח דס"ל במכחישים זא"ז פסולים משום דלגבי כת הראשונה באמת יש לבתראי מגו דאי בעי הוי מזמי לקמאי ועכ"פ ע"י המגו איתרע החז"כ של כת הראשונה א"כ הכא באמת ע"י ההכחשה נולד ספק על חז"כ ורק דבזה אכתי הי' מוקמינן להו בחז"כ כיון דכת אחת בוודאי כשרים והי' דמי להא דשני נזירים שא"א לטמא וודאי וכנ"ל אבל הכא עכ"פ ע"י המיגו נהי דל"מ לפסול אדם אבל עכ"פ ע"י המיגו נסתלק החז"כ שלו ושוב דנין תחלה על הקמאי ולגבייהו אזדא החז"כ ע"י המינו שיש לבתראי א"כ נהי דצריכים לדון על ב' כתות וכת א' בוודאי כשרים אפ"ה כיון דקמאי כבר אזדא הח"כ ע"י המיגו וכיון דליכא חז"כ שפיר פוסלים מספק אף דעכ"ח נפסול אחד מהם שלא כדין וכיון דכבר נפסלו כת הראשונה שוב אינו לנו עוד לדון רק על כת בתראי א"כ אף דהם אכתי יש להם חז"כ מ"מ כשדנין רק על כת אחת שוב ל"מ חז"כ נגד חזקת ממון וכהנ"ל דרש"י כתובות דכ"ב בתרי ותרי הנ"ל

יצא דהא דפסול לר"ח בתרי ותרי המכחישים זא"ז מספק כ"ז בתר דגילתה רחמנא דבהזמה מהימני בתראי א"כ שפיר יש לבתראי מיגו לפסול לקמאי וכיון שכבר נפסלו הקמאי א"כ כשדנין על הבתראי א"כ חשוב כנולד ספק על כת אחת דבכה"ג פסולים אף ביש להם חז"כ וכנ"ל אבל אי הי' הדין דגם בהזמה לא מהימני בתראי ושוב בהכחשה לא הי' לבתראי שום מיגו ושוב בהכחשה הי' לנו לעולם לדון יחד על ב' כתות וממילא גם לר"ח הי' כשרים כיון דכת אחת כשרים בוודאי ממילא א"א להוציא אף א' מהם מחז"כ א"כ שפיר גם לר"ח הזמה הווי חידוש דאי לאו שחידשה תורה בהזמה דבתראי מהימני אז אף לר"ח הי' הדין בהכחשה דשניהם כשרים ומיושב קושית התוס' בק' הנ"ל בס"ד ודוק היטב הג"ה מבן המחבר ראיתי לכקאאמו"ר שליט"א שכ' לחדש דעיקר סברת ר"ח דפוסל בהכחשה הוי רק משום דיש מיגו לבתראי להזים לקמאי עכת"ד. לכאורה הדבר תמוה בעיני מש"ס מפורשת שבועות דמ"ח דפריך לר"ח מהא דאחד אומר גבוה ג' מרדעות ואחד אומר ה' דמצטרפין לעדות אחרת ולפי סברת כקאאמו"ר שליט"א מאי פריך הש"ס הרי י"ל דר"ח פוסל דוקא בב' כיתי עדים לפי שיש ביד בתראי מיגו להזים לקמאי אבל הכא דמיירי בעד א' המוכחש מפי עד א' דליכא לשני מיגו להזים לקמאי שפיר גם לר"ח כשרים וצע"ג לכאורה ולחומר הנושא נ"ל לישב דברי כקאאמו"ר שליט"א עפ"י דברי חכמי בריסק המובא בש"ך חו"מ סי' ל"א והובא ג"כ בדברי כקאאמו"ר שליט"א הלאה בתשובה זו בע"א המוכחש מע"א אי מצטרפים יחד לעדות אחרת הואיל דכל א' אינו מוכחש מפי שנים אולם הש"ך תמה עליהם מר"ן פ"ב דכתובות וסיים לעיין בתוס' ר"ה דכ"ד וכוונתו לאותו סוגיא דשבועות דמ"ח הנ"ל דשם כ' התוספות דכוונת הש"ס דלר"ח איך יצטרפו המה יחד אף לעדות החודש ועכ"ח דאף באחד המוכחש מפי ע"א נמי פסולים עיי"ש ועיי"ש בתומים שתמה ג"כ על חכמי בריסק מש"ס דשבועות הנ"ל והתומים כ' לתרץ דהנה בס"ד דהש"ס פירש"י אהא דמצטרפין לעדות אחרת היינו עם אחר מן השוק לעדות ממון וקשה לכאורה אמאי לא פרש"י שיצטרפו המה יחד לעדות אחרת ועכ"ח דסובר הש"ס בס"ד דגם ע"א המוכחש מע"א פסולים וה"ה דלר"ח אף באחד המוכחש מע"א פסולים לכל עדות ושפיר פריך הש"ס אבל לבתר דמשני רבא דמצרפין לעדות אחרת ופירש"י לעדות החודש והא דקרי לי' עדות אחרת היינו לפי שמצטרף עם אחר מן השוק ושוב שפיר י"ל דבאמת בע"א המוכחש מע"א שפיר כשרים אף להצטרף יחד לעדות אחרת משום דלא הוכחש מפי שנים ורק הואיל דרבא פירש הכוונה לעדות החודש לזה מוכרחים אנו לפרש הכוונה שיצטרף עם אחר מן השוק וא"א לומר שיצטרפו אף המה יחד ז"א דלעדות החודש זה הואיל שכבר הוכחשו א"א לצרפם עוד אבל לעדות אחרת ממש שפיר גם המה יחד כשרים הואיל דכל אחד לא הוכחש משנים עכת"ד התומים הנ"ל ובאמת גם בתוס' רי"ד ב"ב דף מ"א מובא ב' דיעות באחד המוכחש מפ"א אי כשרים יחד להצטרף ולעדות אחרת עיי"ש עכ"פ זכינו מדברי התומים דלפי מסקנת הש"ס שפיר י"ל כסברת חכמי בריסק דאחד המוכחש מעד אי כשרים להצטרף לעדות אחרת ורק במוכחש משנים פסול ועולה דברי כקאאמו"ר שליט"א דסברת ר"ח דפוסל בהכחשה הוי רק משום דיש ביד בתראי להזים לקמאי ודפת"ת ועיין במנ"ח סוף מצוה ל"ז. ובישוב קושית התוספות ב"ק נלע"ד בפשיטות ונקדים דברי הרשב"א כתובות דכ"ב שכ' דסברת ר"ה דזו באה בפ"ע ומעידה הוא משום דבאים בזאח"ז דמי לשני שבילין דבזאח"ז מוקמינן לכל חד בחזקת טהרה ה"ה הכא דבאים בזאח"ז מוקמינן לכל חד בחזקת כשרות ואף דהוי להוציא ממון מ"מ הואיל דאין הכחשתם וודאי פסול וראי' מש"ס ב"ב דמ"א דקאמר דנהי דאיתכחיש באכילה באבהתי מי איתכחש ה"ה לעדות אחרת בבא בזאח"ז שפיך מהני עיי"ש ולפי"ז י"ל דר"ח דפוסל סובר דכיון דתיכף כשבא כת א' ידעינן דאם גם כת השניה יבוא להעיד איזה עדות ג"כ נימא דמהני א"כ בכה"ג י"ל דחשוב כבא לישאל עליו ועל חבירו יצא די"ל דסברת ר"ח הוי משום דחשוב כבא לישאל בבת א' דטמאים והנה לפמ"ש בתוס' פסחים דף י' דהא דבב"א טמאים הוי רק מדרבנן עיי"ש יוצמח דהא דפוסל ר"ח ב' כתי עדים המכחישים זא"ז הוי רק מדרבנן ובאמת מצאתי כן בריטב"א שבועות דמ"ח עיי"ש ועי' בחו"ד סימן ק"י סקט"ו מ"ש בבאור דברי התוס' כתובות הנ"ל, א"כ לפ"ז שפיר קאמר רבא דהזמה הווי חידוש דקאי על התורה ומה"ת שפיר הזמה הוי חידוש הואיל דמה"ת בהכחשה גם לר"ח כשרים ומיושב קושית התוספות בס"ד ודו"ק]

נחזור להנ"ל דלדינא קיי"ל כרב הונא אבל א' מכת זו וא' מכת זו אינן מצטרפין ונסתפקו חכמי