מהר"ש חלק ג נה

נחזור לענינינו דעכ"פ בב"ח הוי ג' צדדים לאיסור ושוב יש להחמיר אף אם הס' שמא נתחב כף שאב"י דהוי ס' ד"ת ואף שי"ל דהוי ס"ס להיתר שמא יש ס' ושמא טעם הבא מן הקדירה אינו מה"ת ז"א נהי דבצד הס' שמא יש ס' הוי היתר גמור אבל בצד השני הוי ס"ס לאיסור שמא בליעת הקדירה גם בשאר איסורין מה"ת ונודע מ"ש התוס' כתובות ד"ט ע"ב די"ל אונס ל"ח ס' לגבות כתובתה דשמא קודם שנתארסה נאנסה ועיי"ש בפנ"י ובספרי ח"א סי' י"ט ע"כ נלע"ד דקשה להתיר התבשיל אף בהפ"מ: באעה"ח ב' נשא מ"א למב"י תר"ע ראדאמישלא. הק' שמואל ענגיל חופ"ק הנ"ל. סימן ל"א. לבני הרב הה"ג כש"ת מו"ה חיים שליט"א

בדבר השאלה באשה אחת שבעלה מו"ה שמואל דעמביצער הי' במקום המלחמה באיטאליא ופעם א' בא מכתב מהרוטען קרייץ שבעלה שמואל דעמביצער מת והי' כתוב שם אביו ג"כ ואח"כ בא מהקאממאנדא להגימיינדע דקהלתכם איזו חפצים כיס של תפלין עם תפילין גם מורה שעות של כסף וסכין וגם סידור של תפלה והאשה הכירה את החפצים בטביעת עין ואח"ז הי' בקהלתכם איש א' וסיפר לפני אשה אחת בעירכם שעמד יחד עם שמואל דעמביצער והכירו היטב ופעם א' ראה כי נפל חץ בר' שמואל הנ"ל ונפל לארץ סמוך לרגליו והשגיח עניו היטב וראהו והכירו היטב וראה שמת ומיד הזיזו מעט ממקומו ולקח ממנו מורה שעות וכיס של תפילין עם התפילין וסכין וגם איזה ר"כ ומסר הכל ליד הרב דשדה המלחמה וממש החפצים הללו באו להגימיינדע דקהילתכם גם העיד ר' מענדל שמש דקהילתכם ככל הדברים הנ"ל בשם האיש הנ"ל רק שמוסיף שאמר לו שהי' ג"כ אצל הקבור' יחד עם עוד איזה יהודים וגם הרב דשדה המלחמה הי' אצל הקבורה זה תורף השאלה בקצרה

הנה מקור הדבר בש"ס יבמות דקט"ו אבעיית הש"ס ע"א במלחמה מאי ולשי' רש"י ז"ל עיקר הבעיא מכח חשש בדדמי היכי דל"ש סברת דייקא ובתוספות הוקשה דאי נימא דהעד אמר בדדמי א"כ מה מהני דיוקא דאשה הא אינה אומרת ברי לי שמת עכת"ק. והנלע"ד ונקדים מחלוקת הפוסקים בהא דע"א ל"מ בממון אי הטעם מכח חשש משקר או שיוכל להיות שאומר בדדמי וגם נקדים קושית התוס' ב"ק דע"ב בהא דקאמר רבא עד זומם מכאן ולהבא הוא נפסל דהוי חידוש מאי חזית דסמכת אהני והא לר"ח דס"ל דגם בהכחשה מיפסלי שניהם א"כ מה דניפסלו הניזומין אינו חידוש עכת"ק. ונלע"ד לחדש דגם לר"ח יש נ"מ במה דאמרה התורה דהניזומין פסולים בוודאי דאי לאו גילוי קרא נהי דבלא"ה הי פסולים לעדות מספק מ"מ הי' נ"מ היכי דהניזומין עם המזימים חתומים בשטר אחד דאז הי' השטר כשר דממנ"פ יש עדים כשרים על השטר ונהי די"ל דהרי גם פסול חתום בו וא"כ י"ל נמצא א' מהם קא"פ השטר בטל ועי' בחו"מ סי' ל"ו בהג"ה אי הכשר יוכל להעיד, אח"כ על פה ועיין בסמ"ע חו"מ סי' מ"ה ובשו"ת נובי"ת אה"ע סי' ע"ו. אך באמת מפורש בתוס' סנהדרין דל"א דהיכי שאינו ידוע מי הוי הפסול אף דעכ"ח כת אחת פסולים אפ"ה לא אמרינן בכה"ג דקא"פ מבטל העדות עיי"ש וא"כ שפיר הי' השטר כשר אבל השתא דגילתה התור' דהניזומין פסולים בוודאי שוב נהי דהמזימין כשרים מ"מ השטר בטל כיון דהכא הפסול ידוע שוב אמרי' דקא"פ מבטל העדות

והנה זה פשוט דאי לאו גילוי קרא דבהזמה חשיב הניזום וודאי פסול אז נהי דנימא דס"ל כר"ח ומספק שניהם פסולים מ"מ הדבר פשוט דאם העידו עדים בר"ח ניסן שראובן לוה משמעון באדר ולמחרתו העידו עדות אחרת ובר"ח אייר באו עדים והכחישו להעדים שאמרו בניסן אז כל עדות שהעידו עד שעת הכחשה כשרים כיון דבשעה שהעידו עדות אחרת לא ידענו עוד מהכחשה על עדותם של ר"ח ניסן והוחזקנו עדותם בחזקת עדים כשרים ונודע דגדולה חזקה כמבואר מש"ס כתובות דכ"ה ובתבו"ש סימן י"ח ונהי דאח"כ נתברר שיש ספק שמא גם בר"ח ניסן העידו עדות שקר מ"מ כיון דרק מספק נפסלו א"א מספק לבטל העדות שכבר החזקנו אותה בחזקת כשרות וכמ"ש ברמ"א חו"מ סי' ל"ד שאם העידו בניסן ואח"כ נתברר שעברו עבירה שנפסלים עי"ז לעדות רק שיש ספק אם כבר נפסלו קודם שהעידו העדות הלז א"א מספק לבטל העדות שכבר הוחזקנו בכשרות עיי"ש א"כ השתא התם דהרשיעו לפנינו אפ"ה לא מבטלין העדות שכבר הוחזקנו בכשרות עיי"ש בסמ"ע ובקצה"ח ובנה"מ שם מכ"ש הכא דגם בהכחשה דנפסלו רק מספק בוודאי דא"א לבטל העדות שכבר הוחזקנו בכשרות וממילא הדבר ברור דאי הזמה הי' דינו כהכחשה בוודאי דלא הי' פוסלין עדותן למפרע ורק משעת הכחשה נפסלו מספק אבל בהזמה ס"ל לאביי דכיון דהזמה חשוב וודאי פסול שפיר אמרי' אגלאי מלתא למפרע דמיד בשעת עדותם הי' פסולים א"כ שפיר קאמר רבא דכיון דמה דחשוב וודאי פסול הוי חידוש מכח מה חזית א"כ שפיר כיון דהוי חידוש מה שחשבה התורה לוודאי פסיל א"כ סגי לנו במה שנחשוב אותו לוודאי פסול משעת הזמה ונ"מ דאם יהי' חתומים בשטר א' עם המזימים דיהי' השטר בטל מכח נמצא א' מהם קא"פ אבל למפרע שפיר אין לחושבם רק בכלל ספק פסולים ובספק פסול פשיטת דגם לר"ח עדותן שהעידו מקודם שהוכחשו בוודאי עדותן קיים דמספק לא נפסול עדות שהוחזקנו עד עתה בחזקת עדות כשר ומיושב קושית התוס' בס"ד ודו"ק

עוד נלע"ד ליישב קושית התוס' ב"ק הנ"ל. ונקדים שיטת רש"י ז"ל כתובות דכ"ב דהיכי דתרי ותרי נחלקו על אדם א' אם הוא גזלן דנשאר פסול אף די"ל נוקמיה בחזקת כשרות אפ"ה ל"מ נגד חזקת ממון וכן איפסק להלכה בש"ע חו"מ סי' ל"ד והנה הב"ח שם הקשה דהא קיי"ל כר"ה בב' כיתי עדים המכחישים זא"ז דכשרים משום דמעמידין אותם בח"כ ואף להוציא ממון משום דחזקת ממון הוי חזקת מסובב ותירץ הב"ח דשם הספק על ב' כיתי עדים וכת אחת נשארו כשרים בוודאי א"כ אם נרצה לפוסלם נפסל בוודאי כת אחת שלא כדין אבל הכא דליכא ספק רק על איש א' ויוכל להיות שבאמת פסול שוב ל"מ חז"כ שלו נגד חזקת ממון עיי"ש ובהג"ה ח"צ על הט"ז בחו"מ סי' ל"ד כתב דאף דבספק חלב בחתיכה מב"ח חמיר שאני התם דהוי ספק איסור בתולדה חמיר אבל בספק שבא אח"כ שוב אם כת אחת כשירה בוודאי א"א מספק לפוסלו ולהוציאו מחז"כ עיי"ש ודבריו נוטין לסברת התוספות נזיר דנ"ז ונדה ד"ב דבשני נזירים דאחד בוודאי נשאר טהור ול"ח דומיא דסוטה לכך א"א לטמא וודאי ורק דשם עכ"פ טמאים מספק כמ"ש המהר"ם שם אבל בעלמא היכא דכת אחת נשארו כשרים בוודאי אמרינן דמוקמינן אותו בחז"כ אבל היכי דהוי ספק על איש