מהר"ש חלק ג נד

אוסר מה"ת רק די"ל דבטל ברוב וא"כ עיקר ס' שמא נתהפך האיסור להיתר או מכח ביטול ברוב או מכח ביטול בס' והוי נגד ח"א ול"מ ס"ס ואף דלכאורה י"ל דהא לשי' הרשב"א ז"ל ס"ס הוא מטעם רוב ועדיף מרוב וא"כ מה"ת מהני אף נגד חזקה דרובא עדיף מחזקה ורק מדרבנן י"ל סמוך מיעוט לחזקה כמ"ש המרש"א חולין י"א וא"כ שוב י"ל מדרבנן חנ"נ וגוף ההיתר נעשה איסור ושוב הוי חזקה נגד חזקה וממ"נ מה"ת מועיל ס"ס נגד חזקה ומדרבנן שוב ל"ח נגד חזקה דאיסור דהא יש חזקת היתר כנגדו ול"ש לומר דחז"ל לא אמרו להקל רק להחמיר דהא לענין איסור דרבנן מהני חומרות חז"ל אף להקל וכמ"ש הר"ן ז"ל שם כיון דכל הא דדשיל"מ ל"ב הוא רק מדרבנן א"כ היכי דמדרבנן אין לו מתירין שפיר בטל ועיין באה"ע סימן מ"ב דקידושי דרבנן לפני פסולי עדות דרבנן א"צ גט דדרבנן מהני לדרבנן ועיין בספרי ח"א סי' א' אך באמת לשי' הרמב"ם ז"ל גם מה"ת ל"מ ס"ס נגד ח"א כנודע א"כ שפיר י"ל דבאמת מספקא לן שמא טע"כ לאו ד"ת ואפ"ה מחמירין בנשפך דהוי ס"ס נגד ח"א

והנה לפ"ז הי' מקום לומר דכ"ז בנתערב איסור בעין או בליעה מכף ב"י ונשפך אז כיון דצריך לבוא לההיתר מטעם ביטול או ס' שפיר הוי נגד ח"א וכיון דעכ"פ מספקא לן שמא טע"כ אוסר מה"ת א"כ הוי נגד ח"א ד"ת וחזקת היתר ליכא כיון דמה"ת אין גוף ההיתר נעשה איסור וכסברת התוס' יבמות פ"ב ועיין בח"ד יו"ד סי' א' אבל אם יש ס' שמא נתחב כף ב"י או כף שאב"י א"כ לשיטת הרא"ה הובא בפמ"ג סימן ק"ג דבליעת כף שאב"י חשוב פגום לגמרי, וא"צ לבא כלל לההיתר דביטול ברוב א"כ י"ל דבכה"ג אם נתחב כף של איסור ויש ס' אם היו ב"י דהיינו שהי' ב' כפות אחד ב"י ואחד אב"י ונתחב אחד שפיר י"ל דהוי ס"ס להיתר שמא הי' הכף אב"י ושמא טע"כ אינו רק דרבנן ול"ש לומר דהוי נגד ח"א ז"א דבאמת בליעת כף שאב"י אין עליו שם איסור כלל ושוב נהי דגם חזקת היתר ליכא לפי שמה"ת אין ההיתר נ"נ אבל עכ"פ כיון דליכא ח"א שוב מהני ס"ס אך לשי' הרשב"א דגם בכף שאב"י צריך לבוא להיתר דביטול ברוב א"כ שוב י"ל דהוי נגד ח"א אך עכ"פ י"ל דהוי ג' ספיקות שמא כשיטת הרא"ה דכף שאב"י ל"צ כלל לביטול ברוב ושוב ליכא ח"א והוי ס' בעיקר החזקה ושוב י"ל דמהני ס"ס וא"כ פשיטא דאם הי' השאלה בכפות של איסור בכה"ג הי' מקום להקל אם יש ס' שמא נתחב כף שאב"י ואף דלשיטת הנו"ב י"ל דבליעת קדרה אוסר מה"ת אף למ"ד טע"כ לאו ד"ת אך מדברי הרשב"א ז"ל חולין שהבאתי מוכח להיפך וא"כ עכ"פ בשאר איסורים מקום להקל

עתה נדבר מנידון שאלתינו שתחבו כף של חלב לתוך בשר אך הס' שמא הי' הכף שאב"י באמת אם נחליט כשיטת הכו"פ דא"נ דבשאר איסורין טעכ"ע לאו ד"ת גם בב"ח בבליעת קדרה לאו ד"ת א"כ הי' מקום לומר דבשלמא אם נפל חלב לתוך בשר ונשפך ויש ס' שמא הי' ס' אז שפיר מחמירין כיון דגבי בב"ח לכ"ע בבעין אמרינן טע"כ ד"ת א"כ נהי דבזה ליכא ח"א דכל חד באפי נפשי' הוא היתר ורק תערובתן אוסרתן ואם יש ס' לא התחיל מאיסור מעולם ואינו כלל מטעם ביטול רק דל"ח כלל דרך בישול וכמ"ש התוס' ע"ז דף ס"ה ואדרבה יש לאוקמא ההיתר אחזקתו שלא לעשה איסור ועיין שו"ת רעק"א ז"ל די"ל דגבי בב"ח יהי' מותר לבטל לכתחילה בס' דל"ש אין מבטלין איסור דאם יש ס' ליכא התחלת איסור ועיין בספרי ח"א סימן ע"ט אבל עכ"פ נהי דליכא ח"א ואדרבה יש חזקת היתר מ"מ כיון דנתערב איתרע חזקה ושוב בס' אחד אסור מה"ת וכמ"ש הנקה"כ בסי' ק"ה לענין ס' כבוש דמתיר הט"ז מטעם חזקת והיתר והנקה"כ חולק ועיין בש"ש ובישוע"י שכ' באמת דבס' כבוש א"צ לבוא לטעם דס' דרבנן לקולא רק משום חזקת היתר ומותר לבשלו אח"כ דלא כהפמ"ג אך לשי' הנקה"כ ל"ש בזה חזקה אך כ"ז בחלב בעין דבזה לכ"ע טע"כ מה"ת א"כ ליכא בי' רק חד ס' ואסור מכח ס' ד"ת אבל לענין בליעת כף אם הי' וודאי ב"י רק הס' אם הי' ס' היינו בנשפך אז הי' מקום להתיר מטעם ס"ס שמא כשיטת רש"י דטע"כ בשאר איסורין דרבנן וממילא גבי בב"ח עכ"פ בליעת קדרה אינו מה"ת ושוב יש עוד ס' שמא יש ס' וגבי בב"ח עכ"פ ליכא ח"א דהא כל חד לחודי' שרי' ואדרבה שייך חזקת היתר דלא נעשה איסור בב"ח ונהי דחזקת היתר איתרע מ"מ עכ"פ ליכא ח"א ושוב מותר מטעם ס"ס יצא דגבי בב"ח לענין בליעת קדרה יותר יש מקום להתיר ובפרט אם הס' הי' שמא הי' הכף אב"י א"כ לשיטת הרא"ה כף אב"י חשוב פגום לגמרי וא"צ לבוא מטעם ביטול אך באמת יש כמה צדדים לאיסור דלשיטת הפרמ"ג קיי"ל העיקר כשיטת הפוסקים דטע"כ ד"ת אף בכל איסורים ובפרט דלשי' הנו"ב גבי בליעת הקדירה לכ"ע טע"כ ד"ת אף בשאר איסורים ובפרט שמא אף א"נ דטע"כ בשאר איסורין לאו ד"ת הוא רק משום דמשרת וגיעולי מדין ב' כתובים אבל באמת בליעת קדרה ב"י לא פגמה כלל ושוב גבי בב"ח גם בליעת הקדרה הוי מה"ת והנה לעיל הבאתי דברי הח"ד דאף למ"ד טכ"ע לאו ד"ת מ"מ עכ"פ בעי ביטול ברוב מה"ת דהא דטעם אוסר נלמד מקרא דהטמאים ועפי"ז הי' מקום לומר כסברת הנו"ב דבליעת הקדרה לכ"ע אוסר מה"ת לפי שאפשר בהגעלה הוי כאפשר להכיר האיסור וזה מה"ת לא בטל וכמ"ש התוס' חדשים בישוב קושית התוס' מעילה דכ' דהא דפרוטה של הקדש שנפלה לתוך הכיס וקשה הא מה"ת דשיל"מ בטל וכ' דכיון דהקדש יוצא לחולין ע"י פדיון חשוב כאפשר להכיר האיסור ומה"ת לא בטל וה"ה היכי דאפשר להפריד ע"י הגעלה חשוב כאפשר להכיר האיסור ויוצמח לפ"ז דלכתחילה צריך כלי הגעלה לפי שאפשר להפריד האיסור הוי כניכר האיסור אבל אם כבר בישלו בכלי אף בלי הגעלה שוב אינו נאסר התבשיל רק מדרבנן לפי שבדיעבד בליעת הקדרה ג"כ בטל מה"ת וא"ש ועיין שו"ת מהרי"א אסאד ז"ל חיו"ד סימן קנ"ג ומ"ש שם אך לפי סברתו דגם טעם קלוש ל"ב היכי דאפשר להפריד האיסור והגם דע"י הגעלה ג"כ צריך לבוא לדין ביטול דהא חוזר ובולע אבל אפשר לומר דל"ב כלל בחזרה שאפשר לומר יורה רותחת מבלע בלע מפלט לא פלט. ובזה יש לדחות מה שראיתי בתשובה לאחד שהביא קושיא על הח"ד סי' ק"ה שכתב דבתרומה טעם אינו אוסר מה"ת לכ"ע דא"א לילף מהטמאים וקשה מש"ס דזבחים דכתבה התורה דין מריקה בתרומה וכבר העיר בזה בשו"ת בי"צ אך בתשו' הנ"ל כתב די"ל דבליעת הקדירה לכ"ע ד"ת כסברת הנו"ב ועפי"ז נדחה דבריו דדוקא בשאר איסורין דעכ"פ הטעם אוסר דנלמד מהקרא דהטמאים דהיוצא מהן אסור ורק די"ל דבטל ברוב אז שפיר גבי בליעת הקדרה י"ל כיון שאפשר להפריד האיסור חשוב כניכר האיסור ול"ב אף מה"ת אבל בתרומה לשי' הח"ד גם רוב ל"צ לעניין הטעם דבזה לא אסרה התורה כלל היוצא מהן א"כ השתא דהיוצא מאוכל מותר מכ"ש ביוצא מכלי בוודאי מותר ע"כ דברי התשו' הנ"ל תמיהם ובחדי' הארכתי בזה ואכמ"ל: