מהר"ש חלק ג נג

דאוסר מה"ת וכתבתי בחי די"ל דמרגישין רק טעם קלוש ואוסר רק מדרבנן והוי כהא דכ' בש"ך סי' צ"ח בשם או"ה דטעם יותר מס' אף במרגיש אינו רק דרבנן וה"ה הכא י"ל דבכשיעור כדי שירתיח בציר אינו מפליט רק טעם קלוש ואינו אוסר מה"ת א"כ שוב י"ל דבאמת מפורש במחבר סימן תנ"א דכלי זכוכית אינו בולע כלל ומותר אף בלי הגעלה אך רמ"א סיים יש מחמירין דכלי זכוכית בולע וסיים וכן המנהג והנה מפורש בפמ"ג בהנהגות או"ה דהיכי דרמ"א כתב וכן המנהג מצטרף דעת המחבר לס"ס א"כ ממ"נ לשיטת הבית ישראל דכבוש בציר כדי שירתיח אינו אוסר רק מדרבנן א"כ בכלי זכוכית דעכ"פ חשוב בכלל ס' אי בולע א"כ הוי ס' דרבנן דמה"ת אינו מבליע בכבוש כדי שירתיח ולענין דרבנן יש ס' שמא כלי זכוכית אינו בולע ובפרט לשיטת הבל"י הוי ס"ס שמא אינו בולע בשיעור כדי שירתיח ושמא כלי זכוכית אינו בולע וכמו דבעכבר הכבוש בחומץ כדי שירתיח אינו אוסר משום דעכבר ס' פוגם ובשיעור כדי שירתיח מותר או מטעם דהוי ס' דרבנן או מטעם ס"ס ה"ה הכא דיש סברא שמא כלי זכוכית אינו בולע ומצטרף בהדי ס' שמא שיעור כדי שירתיח אינו מפליט אף בציר או משום דהוי רק איסור דרבנן בשיעור כבוש בציר בכדי שירתיח ושוב הוי ס' דרבנן שמא כלי זכוכית אינו בולע. ולפ"ז הי' מקום לומר דמותר להשתמש בכלי זה בפסח אף לשהות בו משקה יותר ממעל"ע מה"ט די"ל דלא בלע כלל מהיי"ש או מטעם שלא הי' כבוש מעל"ע ואו מטעם דכלי זכוכית אינו בולע ובפרט כיון שלא ישתמש בו בפסח הבא רק בצונן ביין בשעת אמירת הגדה א"כ היין של פסח אינו בו תערובת יי"ש ול"ח בכלל דבר חריף ואינו מפליט בפחות ממעל"ע ואף אם נימא דגם יין כשר של פסח מעורב ביי"ש של פסח מלבד דעכ"פ אינו בכלל דבר חריף בשביל מעט יי"ש של פסח המעורב ואף אי חשוב בכלל דבר חריף מ"מ לשיטת הט"ז והש"ך בס' ס"ט שיעור כבישה בציר אינו מפליט מכלי ואף אם נחוש לשי' המ"א בסימן תמ"ז דשיעור כבישה מפליט מכלי מ"מ עכ"פ חשוב בכלל ג' ספיקות להיתר שמא כבוש בציר אינו מבליע ומפליט אף מאוכל לאוכל כשי' הבל"י דרק מס' אוסרים בכבוש בציר כדי שירתיח ושמא כשי' הט"ז והש"ך דעכ"פ אינו מפליט מכלי ושמא כלי זכוכית אינו בולע כלל וא"כ או דהוי ג' ס' להיתר או דהוי ס' בדרבנן לשיטת הבית ישראל דשמא כשי' הט"ז דשיעור כבישה בציר אינו מפליט מכלי ושמא כלי זכוכית אינו בולע כשיטת המחבר דהיכי דהרמ"א כותב רק וכן המנהג מצטרף דעת המחבר לס"ס ואף שי"ל דעכ"פ כיון דאסור להשתמש בכלי זו ע"י חמין או ע"י כבוש מעל"ע שוב אסור להשתמש בו בצונן בקביעות ובכלי חרס אסור להשתמש אף צונן באקראי כמ"ש בש"ך סי' צ"א ועיי"ש בפמ"ג וח"ד וזה הוי כמו צונן בקביעות כיון דהם כלים של פסח ותשמישו הוא רק בפסח אך באמת גם זה אינו דעיקר הטעם דאסור להשתמש בו צונן בקביעות גזירה שמא ישתמש בו חמין והכא הוי כלי שאין דרכו להשתמש בו בחמין וחוץ לזה באמת בדיעבד אף אם ישתמש בו בחמין מ"מ יהי' מותר בדיעבד כיון דהוי ג' סברות להיתר שמא שיעור כבוש בציר אינו מבליע כשי' הבל"י ושמא כלי זכוכית אינו בולע ובפרט שיהי' נו"ט לפגם דאף דבליעת יי"ש אינו נפגם כמ"ש הטו"ז סי' תמ"ב ובמג"א סי' תמ"ז כ"ז בחמץ בעין אבל יין המעורב בו יי"ש ל"ח בכלל ד"ח והראי' דמועיל הגעלה ושוב שפיר נפגם ונהי דאנו אוסרין נוטל"פ בפסח מ"מ עכ"פ אם יש עוד ס' מצרפין דעת המתירין נוטל"פ בפסח כמ"ש הח"י בריש סי' תנ"א לעניין בלוע בכ"ש דאם הוא אחר מעל"ע מתירין מטעם ס"ס שמא כ"ש אינו בולע ושמא נוטלפ"ג מותר בפסח א"כ בדיעבד יהי' מותר מטעם ג' ספיקות להיתר א"כ שוב ל"ש הגזירה ושוב מותר עכ"פ להשתמש בו בצונן היינו לשתות בו יין בשעת הגדה כנלע"ד ברור בס"ד להלכה ולמעשה: באעה"ח יום ב' בהר כ' למב"י תר"ע לפ"ק ראדמישלא. הק' שמואל ענגיל חופ"ק הנ"ל. סימן ל'. להרב החו"ב מו"ה לוי תאומים נ"י בהרה"ג אבד"ק קאלישטשיק יצ"ו

בדבר שאלתו שהיו מונחים שתי כפות של חלב אחת ב"י ואחד שאב"י ונתחב כף אחד לתוך בשר וליכא ס' ויש ספק איזה כף נתחב זה תורף השאלה בקצרה

והנה כת"ה התחיל לדון והביא שיטת הסוברים דאף דבב"ח דוודאי טע"כ הוא מה"ת מ"מ בליעת הקדירה אינו מה"ת ובאמת מוכח כן מרשב"א חולין צ"ט ובכו"פ ובברוך טעם האריך בזה והנה באמת בפמ"ג בפתיחה לשער התערובות האריך דלכאורה י"ל דיש ס' דדינא אי טע"כ אוסר מה"ת אך העיר מדוע קיי"ל במבשא"מ ונשפך אזלינן לחומרא הא י"ל דהוי ס"ס בד"ת וס' אחד בדרבנן, וע"כ דא"א לצרף שיטת רש"י לס"ס

ובאמת בחידושי כתבתי די"ל דשפיר חשוב ס' שמא כשי' רש"י והרמב"ם זיל דטע"כ דרבנן רק די"ל דלכאורה תיקשי גם במב"מ ונשפך אמאי ניזיל לקולא הא הוי ס' דרבנן נגד ח"א דעד עכשיו האיסור הי' עליה שם איסור ורק ס' שמא יש ס' ונהפך איסור להיות היתר א"כ הוי סד"ר נגד ח"א ואף שנודע שי' הר"ש דהיכי דיצא מח"א ד"ת מקילין אף שי"ל שנשאר איסור דרבנן אך כבר ביארתי בתשובה דהיכי דאפשר לומר שלא נעשה כלל מעשה המכשיר לעניין דרבנן שפיר אזלינן לחומרא כדי דלא תיקשי אשיטת הר"ש מהא דס' חציצה במיעוט הגוף דמחמירין עיי"ש בספרי א"כ הכא שפיר י"ל דלענין דרבנן לא נעשה כלל מעשה המכשיר א"כ הוי נגד ח"א אך באמת ניחא כיון דאין לנו לדון רק לעניין דרבנן ובדרבנן במקום דליכא ס' שוב אמרינן חנ"נ וקיי"ל דגם באיסור דרבנן אמרינן חנ"נ שוב כמו שי"ל דמוקמינן האיסור אחזקתו ולא נאמר שנהפך להיתר שוב י"ל להיפוך דמוקמינן ההיתר אחזקתו שלא נהפך לאיסור ובוודאי הי' ס' וא"כ הוי חזקה נגד חזקה ומקילין בדרבנן וכ"ז היכי דאין לנו לדון רק לענין דרבנן אבל במבא"מ ונשפך וצריכין לדון לענין ד"ת א"כ י"ל דמוקמינן האיסור אחזקתו שלא נהפך להיתר מאי תאמר דאם ליכא ס' שוב ההיתר נעשה איסור ז"א דמה"ת ל"א בשאר איסורין חנ"נ א"כ מה"ת ההיתר נשאר בחזקתו ושוב שייך ת"א ואף דמדרבנן אמרינן חנ"נ ושוב יש חזקת היתר מ"מ ע"י חומרת חז"ל לא יוכל לצמוח קולא לעניין ד"ת וכמ"ש הר"ן ז"ל פסחים ד"ל א"כ לפ"ז י"ל דמש"ה במבשא"מ ונשפך מחמירין אף די"ל דחשיב ס"ס שמא יש ס' ושמא טע"כ אינו מה"ת מ"מ כיון די"ל דמוקמינן אאיסור אחזקתו דכמו דהי' עליו עד עכשיו שם איסור כמו כן לא נהפך להיתר וגם למ"ד דס"ל טע"כ דרבנן מ"מ כ' בח"ד סי' ק"ה ובח"ס בתשובה דבאמת טעם