מהר"ש חלק ג נב

קרוביו אח"כ א"י לחזור ועיי' שו"ת פמ"א סימן ק"ג ובשו"ת הר הכרמל סימן י"ט והטעם דהוי לי' להתנות ומדלא התנה ע"כ דגמר והקדש בכל ענין

אך באמת י"ל דמצד שעשה קנין כבר כתבתי הואיל דהמעות א"ב א"א להקנותו רק בכומ"ס או עכ"פ במעמד שלשתן לשי' התוס' אבל קנין ל"מ בזה כמפורש בש"ע סי' ס"ו ובש"ך דחליפין לא מהני אף במקום מסירה לחוד מכ"ש דל"מ בלי כתיבת קני לך איהו וכל שיעבודיה ואם נבא מצד דציוה ליתן לעניים וי"ל אנן יד עניים וחשוב כמע"ש ומהני בלי כומ"ס באמת י"ל כיון שלא ציוה ליתן להעניים בחנם רק בשכר פעולה א"כ חשוב כלא נתכוין לותר להקדש ל"ש בזה אמל"ג כמ"ש בתוס' קידושין דף כ"ח ואיפסוק כן בש"ע יו"ד סי' רנ"ח סעיף י"ג ועיי' שו"ת בי"ש חו"מ סימן י"ז שהאריך בזה דבתורת שכר פעולה אין חילק בזה בין עני לעשיר ועוד י"ל דעכ"פ מהני שאלה דאף דבבא ליד גזבר ל"מ שאלה אך באמת נודע מ"ש בתוס' כריתות דף נ"ד דבקדשי מזבח כ"ז שלא נזרק דמן כהילכתן ישנו בשאלה ועיין בריטב"א שביאר הטעם דבקדשי מזבח כיון שיש לו עוד זכות הכפרה לא חשוב עדן כנסתלק מן ההקדש וכדקאמר בש"ס חולין דף מ' סד"א כיון דקניא לי' לכפרה כדידי' דמי ועיין שו"ת ח"ס יו"ד סי' רמ"ג ובהג"ה יד שאול יו"ד סימן ר"ח שהאריך בזה

א"כ הכא דעכ"פ לא זיכה להעניים בחנם רק שילמדו משניות עבור נשמתו א"כ לא גרע מזכות כפרה שיש לו ע"י זריקת הדם א"כ שוב מהני שאלה

ובפרט שי"ל דאף לשי' הנוב"י דגם בבא דיד גבאי שאינו קבוע לא מהני שאלה מ"מ כ"ז אם מוסרו ממש ליד הגזבר אז שפיר כיון דחל ההקדש ע"י האמירה א"כ אם מוסרו אח"כ אף ליד גבאי שאינו קבוע חשיב כנסתלק מן הדבר ול"מ שאלה אבל הכא באמת הי' דשא"ב ולא חל ההקדש רק ע"י הגזבר חשוב כמעמ"ש דיד הגזבר כיד עניים ולזה בעי שיהי' רק גבאי קבוע אבל אדם אחר ל"ח ידו כיד עניים ול"ח כמעמ"ש ולא התחיל ההקדש כלל ובפרט דבאמת י"ל אומדנא דאדעתא שיצטרכו קרוביו לא הקדש ועיין בשו"ת הר הכרמל שכ' דאם לא הקדיש לחלקו תיכף לעניים רק שיתחלקו הרווחים י"ל דבנו קודם הואיל שלא יתבטל זכותו עד שיצטרכו בניו א"כ בכה"ג שנצטרכו בניו קודם התחלת חלוקה לעניים, א"כ י"ל דאמרינן אומדנא ובשלמא אם ציוה לחלק תיכף א"כ אין רצונו שימתינו עם החלוקה עד שיצטרכו בניו אבל הכא י"ל אומדנא הואיל שנצטרכו בניו קודם זמן התחלת חלוקה אך לכאורה כ' במרדכי עוד טעם דהי"ל להתנות וכ' בשו"ת הר הכרמל דכיון דנודע שבסוף יגיע המעות ליד הגזבר ולא יוכל להוציא מס' א"כ הי"ל להתנות אבל באמת אם מעולם לא יגיע ליד הגזבר שפיר אמרינן אומדנא עיי"ש ועיין רשב"ם ב"ב צ"ב ובספרי ח"א סי' כ"ט וסי' ל"א א"כ י"ל הכא שהוכחתי דעכ"פ מועיל שאלה אף בבא ליד הגזבר והטעם דיש לו זכות כפרה א"כ שוב י"ל דמועיל האומדנא דאדעתא שיצטרכו בניו קודם זמן התחלת החלוקה לעניים שיתבטל הצווא' ול"ש לומר דהי"ל להתנות ז"א דידע שאם יצטרכו בניו בחייו יוכל לישאל על ההקדש ושוב בשביל זה לא התנה דידע שבלא"ה יוכל להוציא מהממונה ע"י שאלה וא"כ י"ל דאף בלי שאלה יוכל לחזור מתורת אומדנא ובפרט ע"י שאלה לחכם בוודאי יוכל לחזור ובפרט דבנו"ב מה"ת סי' קנ"ד מביא שי' כ"פ דבנדר לצדקה מהני שאלה אף בבא ליד הגזבר ובפרט לפמ"ש הנוב"י שם דהטעם דל"מ שאלה בבא ליד גזבר משום דלא מהימן לומר שיש לו חרטה דמעיקרא והכא עכ"פ ע"י האומדנא שצריך לנישואי נכדו הוי עכ"פ הוכחה שמתחרט באמת מעיקרא ושוב י"ל דמועיל שאלה ובפרט די"ל דלשיטת הנו"ב דהא דאינו מועיל שאלה בבא ליד הגזבר הוא רק מס' שמא אין לו חרטה דמעיקרא א"ב י"ל כ"ז במסרו ממש להגזבר דחל ההקדש מה"ת שפיר מ"ס א"י לבטל ההקדש אבל הכא דכל חלות ההקדש היא ע"י מעמ"ש ואינו חל רק מדרבנן דלא עדיף אמירה לגבוה מהקנה להדיוט באופן המועיל שפיר אם רצונו לישאל נהי דיש ס' שמא אין לו חרטה דמעיקרא מ"מ מס' י"ל דמתבטל ההקדש שאינו חל רק מדרבנן בקיצור לדעתי יש הרבה צדדים לומר דיוכל לחזור מן ההקדש אף בלי שאלה ובפרט ע"י שאלה לחכם כדין בוודאי דרשות בידו לחזור ובפרט דהרי מצוה גדולה להשיא יתומה וה"ה עניים דמוכרין ס"ת עבור זה א"כ פשיטא דע"י שאלה בוודאי מהני חזרתו כנלע"ד בס"ד ברור להלכה ולמעשה: באעה"ח יום ה' ער"ח סיון מ"ד למב"י תרס"ט לפ"ק פה"ק ראדאמישלא. הק' שמואל ענגיל חופ"ק הנ"ל. סימן כ"ט

בדבר השאלה באיש אחד שהיו לו יין על ד' כוסות ועמדו בצלוחית כל שעת אמירת הגדה ואח"ז נודע שהי' יי"ש של חמץ מעורב בהיין ויש להסתפק אי הכוסות של זכוכית כשירים על חג הפסח לשנה הבאה

הנה ראיתי בשו"ת מהרש"ם ח"א סי' נ"ט שנסתפק בזה הואיל שעמד היין יותר מששה מינוטין א"כ יי"ש הוי דבר חריף ומבליע בכלים וא"כ בלעו הכלים חמץ ואסורים והנה שם פלפל הואיל שהישראל לא הרגיש טעם יי"ש בהיין יש הוכחה דנתבטל טעם היי"ש ובלוע משהו בכלי לשי' כ"פ מותר בפסח הבא כמ"ש בשו"ת רע"א ז"ל והנה בגוף הדבר י"ל דאף דבדבר חריף מפליט בשיעור כבישה בציר כדי שירתיח מ"מ באמת לענין חומץ דעת המג"א דבאינו חומץ חזק אינו מבליע בשיעור דכדי שירתיח ועיין בפמ"ג יו"ד סי' ק"ה וא"כ נהי דיי"ש חשוב דבר חריף וי"ל דמבליע ומפליט בשיעור כבישה כדי שירתיח אבל הכא דעכ"פ דלא הי' בהכוסות רק יין המעורב בו יי"ש אבל עכ"פ אינו חזק ביותר והראי' דכ' בשו"ת מהרש"ם שם אף דכלי של יי"ש לא מהני הגעלה ולשיטת הטו"ז הוי משום דמרגיש הריח של היי"ש ולשיטת כ"פ הטעם משום דחשיב כבית שאור אבל ביין המעורב בו יי"ש לכ"ע מהני הגעלה דעכ"פ ל"ח דבר חריף כמו יי"ש בעין ובתשובה הארכתי בזה וכן מפורש בשו"ת מהרי"א הלוי א"כ שוב יין המעורב בו יי"ש ל"ח דבר חריף שיהי' נבלע בשיעור כדי שירתיח

וחוץ לזה לפמ"ש בס' בית ישראל המובא בפמ"ג סי' ק"ד וסי' ק"ה דהא דכבוש בציר מפליט בשיעור דכדי שירתיח הוא רק דרבנן ולשיטת הבל"י הוא רק מס' אסור ואי דלכאורה צריכים להבין וכי אפשר לומר דאינו אוסר רק מדרבנן הא כיון דמרגישין הטעם ממילא אסור מה"ת. אך באמת כבר העיר בשו"ת שיבת ציון לשיטת הסוברים דהא דד"ח מחלי' לשבח אינו רק מדרבנן הא אם מרגישין טעם מושבח ע"כ