מהר"ש חלק ג נא

לחוש שמא עכו"ם מטמא באוהל אבל הכא דליכא חשש רק שיכנס הטומאה דרך הפתח ולשי' הש"ך ליכא בזה רק איסור דרבנן וא"כ לענין איסור דרבנן יש לסמוך על שי' הפוסקים דעכו"ם אינו מטמא באוהל וכמ"ש בשו"ת מהרש"ם שכ' דלענין חציצה בכלי המקבל טומאה רק מדרבנן כיון דרק מדרבנן מק"ט אינו חוצץ ויש לסמוך דקברי עכו"ם אינו מטמא באוהל ואף דהמג"א חולק מ"מ י"ל דחשוב ס"ס לענין ד"ת שמא כשיטת הש"ך וליכא בזה חשש ד"ת ושמא עכו"ם אינו מטמא באוהל ולענין דרבנן יש ספק אחר שמא עכו"ם אינו מטמא באוהל אך לפמ"ש הח"ס שם דגם הש"ך מודה דע"י המשכת אהלים יש טומאה ד"ת א"כ שוב קשה לסמוך על הפוסקים המקילין דעכו"ם אינו מטמא באוהל ולצרף צד הס' שכתב בשו"ת מהרשד"ם דכהני זמנינו אינם רק כהני ספק זה אינו נראה בעיני דחלילה לזלזל בקדושת כהנים כיון דנושאין כפיהם וממ"נ עוברים איסור בשעת נשיאת כפים א"נ דאינו כהן שוב עושה ברכה לבטלה וגם לשיטת הרבה פוסקים זר אסור לישא כפיו ואם הוא כהן שוב כהן המטמא למתים חסור לישא כפיו ועי' שו"ת מהר"י אסאד חאו"ח סימן מ"ז באריכות דגם במטמא בטומאה דרבנן אסור לישא כפיו אך עכ"ז נלפע"ד די"ל כיון דלשיטת הדרישה והש"ך בסי' שע"א אם הדלת סגור בחדר שיושב שם הכהן עד שעה שמוציאין המת דאינו נכנס הטומאה להחדר א"כ הדרך בבית החולאים שמוציאין את המת תיכף ברגע שמת לחדר המתים וזה החדר בוודאי הוא רחוק ממקום ששוכבים החולאים וכפי השמועה חדר המתים אין לו שום חיבור בבית החולאים ואין גג מאהיל מזה לזו א"כ קרוב הדבר שברגע זו שהוא בין מיתה להוצאה אז הי' החדר ששוכב בו הכהן סגור ולא נכנס שמה כלל טומאה ואף דהט"ז שם חולק דהדלת ל"ח חציצה מ"מ כיון דיש בזה הרבה צדדים להקל דבאמת י"ל דהראב"ד מקיל לגמרי בכהני זמנינו שנטמאו כבר דלא יהי' איסור תורה בטומאתם וגם לשיטת הפנ"י והברכ"י טומאה ע"י המשכת אהלים הוא רק דרבנן והעיקר דרבו הפוסקים המקילין דעכו"ם אינו מטמא באוהל. א"כ שוב יש לצרף גם דבר זה די"ל דבאותו זמן מיעוט שהי' מעת מיתה להוצאה באותו זמן לא נפתח הדלת מהחדר ששוכב בה הכהן ע"כ אם יתברר שבאמת החדר שמונחים בו המתים אינו מחובר בגג לבית החולאים יש להתיר לכהן לשכוב שמה אף אם הוא חשאב"ס אך אולי גם בית שמונח בו המתים ג"כ מחובר בגג לבית החולאים וא"כ בוודאי שבזמן רב ששוהים המתים שמה נפתח הדלת מהחדר ששוכב שם הכהן א"כ אם גוף החולאת הוא חשאב"ס יש להחמיר אבל אם היא חולי שיש בו חשש סכנה מותר לשכוב שם אף אם באפשר לו לשכור דירה מיוחדת ולהביא שמה הרופאים מ"מ בוודאי בבית החולאים הרפואה יותר בטוחה וא"כ קיי"ל דאין הולכין בפק"נ אחר הרוב מכ"ש בזה שיש הרבה צדדים להתיר בוודאי דאין להחמיר אם הוא עכ"פ חשש חושיב"ס כנלע"ד ברור בס"ד והש"י יצלינו משגיאות. באעה"ח ב' וירא תרע"ב לפ"ק ראדמישלא. הק' שמואל ענגיל חופ"ק הנ"ל. סימן כ"ח. להרב הה"ג חו"ב חו"פ בנש"ק וכו' כש"ת מו"ה יצחק ראבין נ"י האבד"ק צפת תובב"א

בדבר שאלתו באיש אחד שיש לו מעות אצל אחד ויש לו כת"י מהלוה אשר נכתב שמחייב למוסרם לאפוטרופוס שימנה המלוה ואח"כ עשה המלוה צוואה ומינה ארבעה אפוטרופסים לחלק המעות אחר מותו היינו במשך ט"ו שנים ישכרו ת"ח שילמדו משניות עבור נשמתו ביום היאצ"ט ונעשה הצואה בקגא"ס ומסר הכתב ליד אחד מהאפוטרופסים גם מינה את הלוה לאפוטרופות וכעת יש לו להמצווה הלז בחו"ל נכד בתולה בת כ"ח שנים וצריכין להשיאה והיא עניה וברצון האיש הלז לחזור מהצואה ולשלוח המעות לחו"ל לצורכי נישואי נכדו והאפיטרופסים אינם מרוצים לחזור וליתן לו המעות זה תורף שאלתו בקצרה

והנה בעיקר חלות ההקדש יפה כ' כת"ה דכיון שנתן במתנה מהיום ולאחר מיתה ובקנין א"י לחזור וכמבואר בחו"מ סי' רנ"ז ורנ"ח ורק בהקדש הואיל שא"א לומר גוף מהיום דא"כ הוי יונק משל הקדש אבל במקדיש לענים ל"ש זה כמ"ש בקצה"ח שם וא"כ לכאורה אף אם הי' מצווה ליתן אף לעשירים אפ"ה הי' זוכים בו כיון שהי' בקנין ובפרט שצוה ליתן לעניים י"ל דמהני מדין אמירה לגבוה, ואף דלכאורה אי מצד אמירה לגבוה י"ל דמהני שאלה עכ"פ י"ל לשי' הנוב"י מהד"ת דהיכא שנתן ט"ה לאדם שאינו גזבר לחלק לפי רצונו מיקרי גבאי ושוב לא מהני שאלה בבא ליד גזבר ואף דידוע שיטת התוס' בב"ק דף ל"ו דמקדיש דשא"ב ל"מ אף בצדקה לעניים ומשו"ה הוכרח ר"י לומר אנן יד עניים אנן ועיין בקצה"ח סי' ס"ו שכ' דאף אחר שתיקנו קניין מעמ"ש ושוב י"ל אמירתו לגבוה כמסירה להדיוט באופן המועיל מ"מ בלי מעמ"ש ל"מ שמצד המקנה לא משכחת קניין א"כ פשיטא דבמקדיש חוב בע"פ בעי מעמ"ש אך לכאורה הי' מעמ"ש דהא ציוה להלוה בעצם שיחלק המעות לעניים וגם שאר האפוטרופסים הי' באותו פעם וזכו בשביל עניים דהוי כמו בהא דקאמר הש"ס גבי ר"י אנן יד עניים אנן אך לכאורה כיון שיש לו שטר על המעות א"כ לשי' הש"ך בסי' ס"ו דשט"ח אינו נקנ' במעמ"ש א"כ כיון שנזכר בו שם המלוה בעי כומ"ס ולשיטת הרשב"א גם במקדיש שט"ח בעי כומ"ס ודלא כשי' הריטב"א כמפורש בסי' רנ"ח ועיין בקצה"ח סימן ס"ו א"כ י"ל דלא חל בתורת צדקה אך באמת הש"ך כ' דא"א לחלוק אשי' התוס' ודעתו דעכ"פ גוף המעות נקנה במעמ"ש רק דכח מלוה בשטר לא נקנה במעמ"ש א"כ עכ"פ לענין גוף החוב י"ל דקני העניים על ידי מעמד האפוטרופסים בעת שציוה להלוה ליתן המעות לעניים עכ"פ בנידון דידן אי הי' מצוה ליתן במתנת בריא לעשירים י"ל דל"מ אף בקנין כיון דמלוה הוי דשא"ב וא"י להקנות רק בכומ"ס א"כ מה מועיל קנין הא על דשא"ב לא חל קנין בשלמא אם המקבל מתנה עומד לפנינו והי' מקנה לו במעמ"ש הי' מועיל אבל כיון שא"י מי המה שיזכו בהמתנה א"כ ליכא מעמ"ש עכ"פ לשי' הש"ך דמסיק דעכ"פ לעניין גוף החוב א"א לחלוק אשי' התוס' דגם במלוה בשטר מהני מעמ"ש א"כ שוב י"ל אנן יד עניים וחשוב כקניין מעמ"ש ושוב א"י לחזור כן י"ל לכאורה והנה א"נ דחל המתנה ורק דנרצה לומר דיוכל לחזור הואיל שצריך לצורך נישואי נכדו ענייה א"כ יש אומדנא דאדעתא דהכי לא הקדש. הנה אף דמפורש בש"ע או"ח סי' קנ"ג דמוכרין ס"ת לצורך נישואי יתומה וכתב באשל אברהם שם דה"ה לצורך נישואי עניי' אך באמת מפורש ביו"ד סי' רנ"א דאחר שבא ליד הגבאי לא יוכל ליתן לקרוביו וגם כ"ז שלא בא ליד הגזבר אפ"ה בהעני