מהר"ש חלק ג נ

עכ"פ יש לומר דבאיש שהוא אמיד ויכול לעשות הרפואה בביתו אסור לשכוב שמה. דהוי כעובר עבירה בקו"ע כדי להציל עצמו מהפסד ממון ואף א"נ כפשטות דברי הש"ך דטומאה ע"י המשכת אהלים אינו רק דרבנן וא"כ א"נ כשי' החו"י דבשביל עבירה דרבנן א"צ להפסיד כל ממונו, א"כ שוב י"ל דמותר לכנוס שמה אף בשעה שיש שם מת בבית האחר כיון שנכנס לצורך רפואה בחולה שיב"ס ואף שיכול לעשות הרפואה בביתו מ"מ בשביל איסור דרבנן א"צ לבזבז כל ממונו ואם הי' מקום לומר כנ"ל שוב הי' מקום לומר דאף חולה שאין בו סכנה מותר לכנוס שמה דמותר לעבור איסור דרבנן בשביל חולה שאין בו סכנה ל"מ לשי' הסוברים דחולה שאב"ס מותר לאכול איסור דרבנן אף כדרך אכילתן א"כ בוודאי דמותר טומאה דרבנן בחולה שאב"ס ואף להמחמירין דרק שלכד"א מותר בחשאב"ס אבל כדרך אכילתן אסור אף באיסור דרבנן לחשאב"ס עיין בכ"מ פ"ד מהי' יסודי התורה מ"מ עכ"פ מפורש ברמ"א סימן קנ"ה דמותר לעשות מרחץ מסתם יינם לחשאב"ס חזינן דהנאה באיסור דרבנן מותר לכ"ט בחשאב"ס ועיין שו"ת רעק"א ז"ל דאיסור נולד בשבת מותר לאכלו בחשאב"ס ועיין בפמ"ג או"ח סי' שכ"ה לענין בישול עכו"ם אי מותר בחשאב"ס. א"כ טומאה דרבנן מותר בחולה שאב"ס ובפרט טומאת כהנים דקיל דהוי ל"ת שאינו שוה בכל ודעת התוס' ברכות דף כ' דלאו דטומאה נדחה מפני כבוד הבריות ובחי' ביארתי בתשובה להג' מאויוואראש דבלאו שאש"ב יש כח ביד חז"ל לעקור אף בקו"ע ועיין בשו"ת בית יצחק אהע"ז ופלפלתי בזה הרבה דא"נ דציצית חשוב אש"ב יוכלו חז"ל לאסור סדין בציצית אף א"נ דמצות ציצית הוא חיוב תיכף בשעת לבישה ושוב כלאים בציצית חשוב בעידנא ממש וסוגי' דיבמות דף צ' ס"ל דנשים חייבות בציצית ומשו"ה בהא דהקשו התוס' גיטין מ"א וניתי עשה דפ"ו וידחה ל"ת דלא והי' קדש ע"כ ס"ל דציצית הוי אש"ב דבלא"ה לא נשמע דעשה שאש"ב דוחה וא"כ א"א לפי"ז לדחות ל"ת דנשים אין מצוין בפ"ו וכיון דס"ל דנשים פטורות מציצית א"כ שפיר תירצו דל"ח בעידנא דהל"ת עובר בהעראה ואי דבכלאים בציצית ל"ח בעידנא ממש ז"א דלמ"ד דנשים פטורות מציצית א"כ ע"כ י"ל דמצות ציצית החיוב בשעת לבישה וחשיב בעידנא ממש ואפ"ה יוכלו לעקור דהוי אש"ב וז"ב עכ"פ טומאת כהנים דרבנן בוודאי מותר בחולה שאב"ס

אך באמת ז"א חדא דלשי' הפמ"ג גם באיסור דרבנן צריך בזבז כל ממונו ובפרט הכא שאין האונס לעבור האיסור רק האונס הוא על הפסד ממונו שצריך לבזבז ממון לצורך רפואתו רק שע"י עבירה דרבנן ינצל מההפסד בכה"ג אסור לעבור עבירה דרבנן בשביל הצלת ממון ובפרט דבאמת שיטת רוב הפוסקים דטומאה ע"י המשכת אהלים הוא מה"ת עיין בח"ס יו"ד של"ט וש"מ א"כ פשיטא דאם אפשר שיעסוק ברפואה בביתו אף בהוצאות רבות דמחויב לעשות כל מה דאפשר שלא יעבור איסור אך באמת לאו כל איש יוכל לעסוק ברפואות בביתו ובפרט גם באיש עשיר א"א שיהי' לו כל התרופות בביתו ושיבוא אליו הרופא בכל יום כמו שהוא בבית החולים א"כ אם החולה הוא חשיב"ס פשיטא דיש חשש שאם ישכב בבית מיוחד יוכל ח"ו לבוא לידי סכנה ולא יועיל לו הוצאות ממון א"כ פשיטא דמותר לכנוס שמה ואך אם גוף החולאת הוא חשאב"ס אז אף אם לא יוכל למצוא הרפואה במקו"א מ"מ א"נ כשיטת המג"א דטומאה ע"י המשכת אהלים הוא מה"ת א"כ פשיטא דאיסור ד"ת אסור לחולה שאין בו סכנה דלא מצינו בשום מקום להתיר איסור תורה לחשאב"ס ואף דלשיטת התוס' ברכות דף כ' דס"ל דכמו דמותר איסור דרבנן בקו"ע מפני כבוד הבריות ה"ה דטומאת כהנים אף בד"ת מותר בשביל כבוד הבריות א"ס הי' מקום לומר דא"נ דאיסור דרבנן מותר בחשאב"ס ה"ה דיש להתיר טומאת כהנים אף בד"ת וכמו"ש הרדב"ז דאיסור שאש"ב יש כח ביד חז"ל לעקור אף בקו"ע אך באמת אנו לא קיי"ל כשיטת התוספות הנ"ל ורק כשי' רש"י דלאו דטומאה ג"כ אינו נדחה בקו"ע וכן פסק בש"ע סי' שע"ב דאם כבר הגידו לו אסור ללבוש כמ"ש בנוב"י מה"ק או"ח סי' ל"ה באריכות ועי' בספרי ח"א סי' י"ז א"כ פשיטא דאין להתיר איסור תורה בשביל חשאב"ס נחזור לענינינו דאם גוף החולאת הוא חולי שיב"ס אז פשיטא דיוכל לכנוס שמה דקרוב הדבר שלא יוכל להשיג התרופה בביתו אך אם גוף החולאת אין בו סכנה א"כ לכאורה יש לאסור לכנוס שמה דהוי כיודע שיצטרך אח"כ לעבור אאיסור תורה ואיסור תורה אין להתיר ואף דאז יהי' אונס מ"מ אסור לכתחילה לעשות דבר שיצטרך בוודאי לעבור אאיסור תורה אף שיהי' אז אנוס בדבר והגם דלרוב הפוסקים עכו"ם אינו מטמא באוהל א"כ למת ישראל אין לחוש דרוב החולאים המונחים שמה הם עכו"ם ואם על המעוט דמונחים גם ישראלים שמה מ"מ שמא ימות ישראל בוודאי ל"ש לחוש כיון דלע"ע נכנס שם בהיתר ול"ש שימות ישראל שם באותו זמן שהוא מונח שמה ושוב א"צ לחוש למיעוט כיון שעכ"פ אז יהי' אנוס בדבר. אך באמת בש"ע מפורש דיש להחמיר מלילך על קברי עכו"ם דיש לחוש לשי' הפוסקים דמת עכו"ם מטמא באוהל

והנה בדג"מ מצדד דיש להקל בקברי עכו"ם מטעם ס"ס שמא עכו"ם אינו מטמא ושמא פשיטת הראב"ד דכהן שכבר נטמא אינו מוזהר מלטמאות עוד דהוי ככבר מחולל ועיי' בש"ג סביב הרי"ף בהל' קטנים דעכשיו שאין לנו אפר פרה ל"ש תוספות טומאה ועי' שו"ת פרשת מרדכי או"ח סי' ט' ובשו"ת מהרש"ם ח"א סי' רט"ו א"כ י"ל דחשוב ס"ס שמא עכו"ם אינו מטמא באוהל ושמא כהן בזה"ז אינו מוזהר על טומאה ואף דבמ"ל פ"ג מאבל אינו מצרף שיטת הראב"ד לס"ס זה רק לענין מגע דרוב הפוסקים ס"ל דאף לרשב"י מ"מ עכו"ם מטמא במגע א"כ בכל ס' הוי רוב לאיסור דנגד שי' הראב"ד רוב אוסרים גם בכהן בזה"ז מלטמא וגם במגע נכרי לרוב הפוסקים אסור שפיר אינו מצטרף והראי' שכ' הח"ס סימן ש"ט דבאותו יום שנטמא דאז גם לרש"י ור"ת ליכא איסור לטמאות אז מצטרפין גם שי' היראים דעכו"ם מת אף במגע אינו מטמא ולפי"ז י"ל לענין טומאת אוהל דלרוב הפוסקים עכו"ם אינו מטמא באוהל א"כ נהי דבצד הס' שמא הלכה כהראב"ד רבו האוסרים מ"מ נודע שי' המהרי"ק דלגבי ס"ס היכי דבצד ס' אחד רבו המתירין מצרפין הס' השני אף ביש בזה רוב לאיסור ועי' שו"ת מהרש"ם שם שהביא כן בשם שו"ת רעק"א ז"ל דלענין טומאת אוהל בעכו"ם יש לצרף שי' מקצת פוסקים המקילין אך באמת מסיק הדג"מ דלהראב"ד עכ"פ איסור תורה איכא א"כ שוב ל"ח ס"ס ובשלמא א"נ דרק איסור דרבנן יש בתוספות טומאה א"כ הי' מקום לומר דהוי ס"ס בד"ת וס' אחד לענין דרבנן דמה"ת חשוב ס"ס שמא עכו"ם אינו מטמא באוהל ושמא כשי' הראב"ד ואי דלהראב"ד יש עכ"פ איסור דרבנן מ"מ לענין דרבנן יש לסמוך דעכו"ם אינו מטמא באוהל. אך הדג"מ מסיק דיש איסור תורה בתוספות טומאה א"כ שוב יש לחוש שמא עכו"ם מטמא באוהל והגם די"ל דרק אם מאהיל על גוף קבר העכו"ם אז יש