מהר"ש חלק ג מט

מ"מ בעי עכ"פ שיתכוין להיזק והכא דהסופר טוען שאינו יודע מי עשה השריטה בשלמא אי הי' בזה חיוב עפ"י ד"ת הי' חשוב כפירת ממון והי' חייב שבועה אבל השתא דל"ח רק גרמא ואינו חייב רק לצי"ש והוא בר שמתא אבל עכ"פ ל"ח כפירת ממון ואינו חייב שבועה על זה כמפורש בחו"מ סי' פ"ז דבכפירת אתנן בבא על אמו אינו חייב שבועה משום דקמלבד"מ אף דיש חיוב לצי"ש ל"ח כפירת ממון ושם עכ"פ מועיל תפיסה ועיי"ש בקצה"ח שכ' דבמודה בחמשין דאתנן חשוב הודאה אבל בשאר חיוב לצי"ש אינו בכלל הודאה ומכ"ש בכפירת דבר שאין בו רק חיוב לצי"ש בוודאי דאינו חייב שבועה ועיי"ש בקצה"ח ס"ק כ"ב א"כ הכא הרי הסופר טוען שאינו יודע כלל א"כ הרי לא נתכווין להזיק ושוב א"א לשמתו דשמא באמת לא הוא עשה השריטה ולחייבו שבועה א"א כנלע"ד דהסופר פטור לגמרי וז"ב: באעה"ח יום ב' ת"מ תרס"ה ראדאמישלא. והנני ידידו הק' שמואל ענגיל חופ"ק דנ"ל. סימן כ"ז. להרב הגדול החו"ב מו"ה יוסף הכהן שווארטץ נ"י חתן הרב הגאון מו"ה אליעזר דייטש זצ"ל האבד"ק באניהאד יע"א

בדבר שאלתו אודות בית החולים הכללי בעיר וויען שנמצאים שמה חדרים למאות וגג א' לכולם אי מותר לכהן לשכוב שם בבית החולים איזה זמן כיון שכמעט מן הנמנע שלא ימות שם אדם בזמן אשר הכהן שוכב שם ונכנס הטומאה דרך גג המאהיל ואעפ"י דרוב המונחים שמה המה עכו"ם מ"מ הא מפורש בטור ובש"ע דיש להחמיר מלילך על קברי עכו"ם דחוששין לשי' הפוסקים דעכו"ם מטמא באוהל א"כ יש להכהן לחוש שיטמא באוהל המת ע"כ תורף שאלתו

והנה אם יש חשיב"ס וקשה לעשות הרפואה חוץ מבבית החולים הנ"ל פשיטא דאין לך דבר שעומד בפני פיקוח נפש דאף דאין בירור שיתרפא מחליו מ"מ קיי"ל דמתירין חילול שבת וכל האיסורין אם הרופא אומר שהוא רפואה עפ"י הטבע אע"פ דהרופא לא יוכל להגיד דבר ברור כדקאמר בש"ס איכא גופא דלא מקבל סמא מ"מ עכ"פ דיבור הרופא משוי לי' לס' וס' פק"נ מותר לגבי כל האיסורין ואף שי"ל דלפי המפורש בסימן קנ"ז דבשביל עבירת ל"ת מחויב לבזבז כל ממונו א"כ שוב י"ל דהא אפשר לשכור בית דירה ולהביא שמה רופאים וג"כ יוכל להתרפאות בזה האופן וא"כ הא מפורש ביו"ד סימן קנ"ה דאם אפשר לעשות בהיתר אע"פ שצריך לשהות קצת מ"מ אם אין בזה חשש סכנה אסור לעשות באיסור א"כ גם הכא אפשר ליקח הרופאים לביתו ואף שצריך לבזבז ממון הרבה מ"מ קיי"ל דבשביל הפסד ממון אין להתיר שום איסור ודעת הפמ"ג דגם בשביל ל"ת דרבנן צריך לבזבז כל ממונו ועיין בפת"ש יו"ד סי' קנ"ז שהביא דבשו"ת חו"י בחד תשובה משמע דבשביל ל"ת דרבנן אין צריך לבזבז כל ממונו א"כ לפי"ז י"ל דאף טומאה דרבנן אין להתיר דהא ליכא כלל פק"נ שיוכל לעשות הרפואה בביתו ואף שי"ל לכאו' לשיטת הסוברים דבשוא"ת א"צ לבזבז ממונו כמו באונסין אותו להשהות חמץ בביתו א"צ לבזבז הל ממונו עיי' בפמ"ג או"ח סי' תרנ"ו א"כ שוב י"ל דדוקא אם בשעה שנכנס לבית החולים אז יש שם מת א"כ הוי כעובר בקו"ע א"כ נהי דעושה זאת לרפואה מ"מ כיון דיוכל להתרפאות במקום אחר צריך לבזבז כל ממונו ובפרט שאין האונס על עבירת הל"ת בכה"ג נסתפקו דאסור להציל עצמו אף בביטול מ"ע א"כ הכא שיוכל להתרפאות בביתו רק הוא עובר בידים כדי להציל עצמו מהפסד ממון בכה"ג בוודאי אסור לעבור. אבל אם בשעה שנכנס ליכא שם מת א"כ הכניסה היא בהיתר גמור ואף שאם אח"כ יזדמן שם מת וישהה שמה אח"כ מ"מ נוכל לומר דאז הוי רק שוא"ת מה שאינו הולך משמה ושוב בשביל חשש עבירה בשוא"ת א"צ לבזבז כל ממונו כמו שהבאתי בשם הפמ"ג בסימן תרנ"ו

אך באמת ז"א דהא מפורש בש"ע סימן שע"ב דאם הוא באוהל המת והגידו לו אסור ללבוש א"ע רק צריך לצאת ערום משום דכבוד הבריות אינו דוחה בקו"ע וחזינן דזה ל"ח שוא"ת כיון שעכ"פ בא בבגדים לתוך האוהל אף שאז הי' בהיתר גמור מ"מ השהי' אח"כ חשוב קו"ע ועיי"ש בפת"ש שהביא בשם המשנת חכמים שהעיר בזה די"ל דחשיב שוא"ת אך בשו"ע מפורש דזה חשיב קו"ע וחוץ לזה אף אם נימא דזה חשיב שוא"ת מ"מ כיון דבכה"ג שאין אונסין אותו לעבור בשוא"ת רק הוא עושה מעצמו העבירה בשוא"ת כדי להינצל מהפסד בכה"ג אף במ"ע אסור ועיי' כעין זה בנה"מ ח"מ סי' קכ"ה דאם מציל ממוני בהפקדון לכ"ע חייב ואף שי"ל דהכא עכ"פ בשעה שנכנס לבית החולים הוא היתר גמור ואח"כ בשעה שיזדמן שם מת אז לא יהי' באפשרי לצאת משם עפ"י פקודת הרופאים שבאמצע הזמן אסור לצאת משם ושוב יהי' אז אונס ואונסא כמאן דלא עבר אך באמת י"ל דכ"ז אם בשעה שנכנס להבית לא הי' לו להעלות על הדעת שימות שם מת ואח"כ נזדמן שמת שמה והוא אנוס עפ"י פקודת הרופאים מלצאת אז י"ל דחשיב אניס ואפ"ה אם יוכל לצאת משם בהוצאות ממון רב אז א"נ דכיון דעכ"פ בא להבית חשוב אח"כ כעובר בקו"ע א"כ שפיר צריך לבזבז כל ממונו שלא יעבור אבל א"ל דכיון דתחילת הכניסה הי' בהיתר חשוב השהי' שוא"ת א"כ האונס הוא על העבירה בשוא"ת א"כ שפיר אין מחויב לבזבז כל ממונו אבל כאן שיודע בשעה שנכנס שבוודאי יזדמן שם מת באיזה פעם דאף דנוכל להעמיד כל אדם בחזקת חי מ"מ בכללות העולם מזדמנים כמה מתים וכמו"ש הנו"ב אהע"ז סי' ל"א דמשו"ה בס' ג"י מחמירין דעל מי שאין דנין עליו א"א לאוקמי בחזקת חי דכמה מתים איכא בעולם וכמוש"כ התוס' שבועות לענין אחזיקו בגנבי א"כ הוי כהוא גורם האונס בכה"ג וודאי חייב ונודע שי' הרז"ה דאסור לגרום דיחוי מפני פק"נ ומשו"ה בנשתפך חמימי דלאחר המילה אין מלין בשבת ואף להרמב"ן דמתיר מ"מ זה רק בשבת די"ל שבת הותרה אצל פק"נ אז מותר לגרום חילול שבת בשביל פק"נ וכמ"ש בשו"ת עט"ח סימן ד' אבל הכא דגם אח"כ ישהה באיסור נהי דאז יופטר מטעם שהוא אונס מ"מ אסור לגרום שיצטרך לעבור איסור אף באונס ובתשובה הארכתי לענין אשה שמוחזקת שאונסין אותה לזנות ובעלה הי' כהן וגירשה אי מותרת עכ"פ להנשא לישראל כיון שעכ"פ יודעת שתזנה באונס נהי דאונס שרי בישראל וגם א"צ למסור נפשה לפי שהוא קרקע עולם מ"מ י"ל דאסורה להנשא דהוי כמו שגורמת לעבור איסור באונס עיי' בחי' אגדות במגילה פרק ראשון דמשמע דשרי בכה"ג ויש לדבר בזה הרבה ועכמ"ל: