מהר"ש חלק ג מח

סימן כ"ו לכבוד הרב הה"ג הצדיק וכו' כקש"ת מו"ה שמואל הורוויטץ (שליט"א) ז"ל אב"ד דק"ק דעמביטץ

בדבר שאלתו בסופר שכתב לאחד שטר קנין על בית ואח"כ עשו בהגריכט קיום על חתימת המוכר ולא נתן הקונה השטר להגריכט לעשות טאבעללע ואח"ז נסע המוכר לאמעריקא ועבר יותר משנה וקנה גם משאר אנשים חלקיהם שהי' להם בהבית הלז והסופר הנ"ל כתב גם שאר השטרות משאר המוכרים וכשנתן כל השטרות להגריכט לעשות טאבעללע לא רצו הגעריכט לקבל שטר הראשון לעשות על זה טאבעללע כי הי' שריטה על ב' אותיות ותובע הקונה מהסופר שיחזור לו כל דמי המקח שנתן בעד חלק הנ"ל כי בלי טאבעללע שוה הרבה פחות וטוען כי הסופר גרם לו ההיזק והסופר אומר ראשית אינו יודע מי עשה את השריטה וגם כי הקונה בעצמו גרם ההיזק מפאת שלא נתן מיד את השטר להגעריכט לעשות טאבטללט כ"ז שהמוכר הי' עוד בביתו ואז אם הי' נמצא השריטה על השטר הי' המוכר נותן לו שטר אחר וגם כי אין לו הפסד כי לע"ע משתמש בהבית כאדם העושה בשלו ושום ב"א לא יוכל לדחותו מפאת שאר כל החלקים כבר הוא טאבעלירט וגם זה החלק לא יוכל המוכר למכור לאחר מפאת שיש להקונה קאנטראקט מאתו זה חורף הטו"ת בקצרה

הנה לענ"ד הדבר ברור ופשוט דאין לחייב אח הסופר כדמצינו בש"ע סימן שפ"ו בהג"ה דסופר שכתב מנה במקום מאתים דפטור והסברא נהי דבפוטר חוב של חבירו חייב כמפורש בחו"מ סימן קע"ו שם הוי מזיק ממש דבר של חבירו שזכה בו מכבר כנודע דהיכי דההיזק נגמר בדיבורו חשוב מזיק לשיטת כמ"פ כמו בהא דסנהדרין דל"ג בטימא את הטהור שכ' הרא"ש דחייב מדין מזיק ואף בלא אגע בו שרץ ועי' בקצה"ח סי' כ"ה שכ' דמה"ט מוחל ל"ח רק גורם משום דהלוקח אין לו רק שיעבוד נכסי ומזיק שיעבודו של חבירו אינו חייב רק מכח גורם אבל בשורף דמקלקל כל החוב חשוב מזיק ממש עיין שם אבל בכתב מנה במקום מאתים אינו רק כמונע את חבירו מהזכות שהי' לו לראי' על מאתים אבל גוף החוב לא הפסידו דשמא ושלם מאתים ואי דתיקשי גם בשורף שמא ישלם לו ולא הוי ההיזק ברור מ"מ י"ל התם שכבר הי' השטר ראי' בידו שפיר חשוב כמפסיד לו זכות שיש לו מכבר ונהי דזכות זה חשוב אין גופו ממון, מ"מ י"ל דחשוב מזיק אבל במונע ממנו זכות שטר ראי' תיכף מתחילתו שלא יהי' לו זכות ראי' כגון שכתב תיכף מנה במקום מאתים ל"ח טפי מגרמא ולא גרע ממבטל כיסו של חבירו ולא הרויח בו דפטור לכ"ע כמפורש בש"ע חו"מ סי' רצ"ב א"כ ה"ה בנ"ד כיון דהקונה יושב ומחזיק הבית כאדם העושה בשלו וסך שחסר לו טאבעללע מחלק זה נהי דשוה פחות בית בלי טאבעללע מאם הי' לו טאבעללע מ"מ הכא המוכר לא יוכל למכור שנית חלקו לאחר כיון דזה יש לו שטר מכר מקודם א"כ לידי הפסד בגוף החלק לא יוכל לבוא ורק דאם ירצה הקונה למכור הבית יהי' מוכרח להוזיל בדמי המכירה באיזה סכום מחמת שאין לו טאבעללע על חלק זה זה בוודאי חשוב בכלל דבר שאין גופו ממון ול"ח ברי הזיקא ולא נעשה מיד היזק ועי' בנה"מ סי' נ"ה שכ' ליישב קושית הסמ"ע מהא דעדים שחתמו בשקר דחייבים לשלם מכח דד"ג ובשליש שהחזיר שטר למלוה פטור וכ' הלה"מ דוקא בעדים שחתמו שקר תיכף יצא קול וזיילי נכסיו והוי היזק נפשה מיד וכ' בהג"ה אמ"ב דמניעת מכירת נכסים אינו רק גרמא ודחה דברי הנה"מ הנ"ל א"כ לפ"ז י"ל אף לפי מ"ש לעיל דסופר שכתב מנה במקום מאתים פטור משום דהוי רק כמנע ממנו התחלת זכות ראי' וכן כ' הקצה"ח בסי' נ"ה סק"ב עיי"ש אפ"ה בנ"ד דכל ההיזק הוי רק שיהי' לו מניעה מלמכור הבית בשויה עדיף עוד יותר מכתב מנר במקום מאתים לפי ששם עכ"פ הפסיד לו תיכף שאין לו שטר רק על מנה וי"ל דדמי קצת לשורף דמה לי אם שורף כל השטר או חצי שטר ומצינו בחו"מ סי' ס"ו דבמוחל אף במחל לו רק שיעבוד קרקע אחת ג"כ חייב וכ' הקצה"ח דלשיטת הסוברים דמועיל מחילה משום דפקע שיעבוד הגוף ושיעבוד נכסי ממילא פקע א"כ י"ל דבמוחל רק שיעבוד קרקע אחת דלא פקע שיעבוד הגוף שוב ל"מ מחילה עיי"ש

אבל עכ"פ חזינן בש"ע דגם במפסידו חצי שיעבוד ג"כ חייב וא"כ לכאורה בכתב מנה במקום מאתים יתחייב ועכצ"ל כסברת הקצה"ח סי' נ"ה הנ"ל דכיון דלא הי' לו עד עתה זכות הלז ורק שמונע ממנו התחלת זכות הראי' ל"ח רק כמבטל כיסו של חבירו א"כ מכ"ש הכא דליכא שום היזק רק שיצטרך להוזיל מעט בדמי המכירה באם ירצה למכור הבית בכה"ג פשיטא דל"ח ברי היזקא ולא היזק נעשה מיד ופטור הסופר וז"ב ובפרט שי"ל דבאמת עיקר הגורם הוא הקונה בזה שלא מסר תיכף השטר מכר להגעריכט או בזה שנתן המעות ליד המוכר קודם שהי' לו טאבעללע ואף דזה שלא רצו הגעריכט לעשות כעת טאבעללע הוא בגרמת הסופר לפי דברי הקונה לפי שהסופר עשה ב' שריטות על השטר מ"מ נודע שיטת הראב"ד הובא באה"ע סימן נ' במוכר זרעוני גינה ולא צמחו דפטור לפי שהבעלים בעצמם עשו ההיזק ועיי"ש בט"ז שכ' דכיון שאפשר שהמוכר לא ידע בשעת המכירה שלא יצמחו ואח"כ כשזרען שוב אין המוכר עושה ההיזק לכך פטור אבל בחוזר משידוכין אז בשעת חזרה נגמר ההיזק לכך החוזר חייב בהוצאות עיי"ש ה"ה בנ"ד באמת נראה שהסופר לא ידע מזה ובשעה שנגמר ההיזק כגון בנתינת המעות להמוכר בזה שוב הסופר לא עשה ההיזק ובפרט דגם בשעת נתינת המעות ג"כ לא הוי נגמר ההיזק דהרי אם הי' מוסר אז השטר להגעריכט והי' אז ג"כ השריטה הנ"ל תיכף הי' נותן לו המוכר שטר אחר והי' יכול לכופו ליתן לו שטר אחר א"כ עיקר ההיזק בא עי"ז שנתרשל הקונה למסור השטר מכר להגעריכט א"כ פשיטא דהסופר ל"ח בכלל גורם ועדיף עוד טפי מגרמא בניזקין דפטור מכ"ש הכא דפטור הסופר ונודע מ"ש הרמב"ן בסוגיא דשיקול הדעת דמש"ה בדיין שטעה בלא נו"נ ביד דפטור אף לדידן דדנין דיני דגרמי לפי שהיכי שמגיע פסידא להדיין אמרי' הדר דינא כדי שלא יהי' פסידא ושוב כיון דאם הי' אפשר ליהדר דינא הי' הדר דינא א"כ בא"א ליהדר ג"כ פטור דל"ח ברי הזיקא דשמא הי' אפשר למיהדר דינא עיי"ש ה"ה הכא גם בשעת נתינת המעות לא הי' ברי הזיקא דאם הי' מוסר אז את השטר להגעריכט הי' נודע לו הטעות והי' יוכל לכוף את המוכר על שטר אחר א"כ נהי דעכשיו אין המוכר בפה מ"מ עכ"פ ברי הזיקא ל"ח ובפרט דכבר כתבתי דגוף הדבר שאין לו טאבעללע ל"ח היזק ברור ע"כ הדבר פשוט וברור דהסופר פטור ובזה אזדא ג"כ מה שהעיר כת"ה דאף בגרמא מ"מ משמתינן אותו עד דמסלק ההיזק עי' שו"ת ד"ח חו"מ ח"א סימן מ' שכתב דבגרמא אף דמפורש בש"ע סי' שפ"ו דבדבר השכיח חייב לשלם