מהר"ש חלק ג מז

אך בדבר שהלוקח תובע שיתן לו המוכר עכשיו מותר הסחורה בעד אותו סכום כסף שהשוה בזה יש לעיין והנה לכאורה גם במחייב את עצמו למכור לו מטלטלין בעי קנין וכמ"ש בשו"ת בית שלמה חחו"מ וראי' מהא דהכסף אינו קונה את הזהב ואף בלא הקנה לו זהב מיוחד ול"ח רק חיוב אפ"ה בעי' קנין שיועיל במכירות מטלטלין ודוקא במחייב א"ע ליתן לו מנה במתנה אז באומר חייב אני לך מנה בשטר מהני אף בלא קנין כמפורש בחו"מ סימן מ' ורק במחייב א"ע בדשלב"ל מפורש בחו"מ סימן ס' דבעי קנין ועיי"ש בש"ך ובתומים ונה"מ שם מ"ש בזה אבל במחייב את עצמו למכור לו מטלטלין ל"מ בלי קנין א"נ דכסף ל"מ במטלטלין א"כ גם במכר לו סחורה שאינו ידוע נהי דזה חשוב רק כמו חיוב מ"מ גם בחיוב כזה ל"מ בלא קנין אך לכאורה י"ל דכיון דלא מכר לו סחורה ידוע ולא נכנס שום סחורה תחת אחריות הלוקח ושוב ל"ש הגזירה שמא יאמר לו נשרפו חיטך ועכ"ח יטרח המוכר להציל ושוב י"ל דכסף קונה

אך באמת יש מחלוקת הפוסקים בחו"מ סימן קצ"ח אי במקום דל"ש החשש נשרפו חיטך אי כסף קונה וכ"ה שיטת הסמ"ע בסי' ר"א דבנתן רק מקצת דמים על המקח כיון דבוודאי יטרח המוכר להציל שלא יצטרך למיזל בדו"ד כסף קונה לגמרי עיי"ש אך לשי' הנה"מ שם כל ששם קנין כסף עליו אף במקום דל"ש החשש דנשרפו חטיך אפ"ה ל"מ עיי"ש מ"ש ליישב קושיית הפוסקים מהא דכסף אינו קונה את הזהב ובשו"ת עט"ח חו"מ סי' י' כ' לחדש דא"נ דגם במידי דל"ש החשש נשרפו חיטך אפ"ה ל"מ קנין כסף משום לא פלוג לפ"ז י"ל דאף התנה שיקנה בכסף ל"מ ואף דבזה כ' הב"ח דמהני משום דכל האומר א"א בתקנ"ח שומעין לו מ"מ דחזינן דאף במקום דל"ש החשש נשרפו ג"כ קנין כסף ל"מ ועכ"ח דהתקינו חז"ל תקנה זו אף היכי שאינו עוד דוקא בשביל טובת הלוקח ורק משום לא פלוג ושוב אף התנה ג"כ נ"מ עיי"ש. ובאמת יש להעיר על דברי' מדברי המג"א או"ח סי' תמ"ז שכתב דבדבר שהוא משום לא פלוג אין להחמיר כ"כ כמו בגוף הגזירה עיי"ש ובזה יוצמח להיפך דלפי גוף הגזירה שהוא לטובת הקונה הי' מועיל הותנה כסברת הב"ח הנ"ל ולפי החומרא דלא פלוג יוצמח דאף התנה ל"מ וצ"ע

עכ"פ יצא דדבר זה הוי מחלוקת הפוסקים ושוב יוכל המוכר לומר קים לי כשיטת הפוסקים דאף היכי דל"ש הגזירה ג"כ כסף לא קני ובשלמא לשי' הרז"ה דנאבד קודם החזרה פסידא דלוקח ועכ"ח דלא ביטלו חז"ל הקנין כסף רק אחר קבלת מש"פ א"כ י"ל היכי דל"ש החשש נשרפו חיטך דיש ספק אם יוכל לחזור א"כ י"ל כמ"ש המל"מ פט"ו מטוען בשם הרשב"א ז"ל דספק בתנאי לא מבטל קנין ברור א"כ הכא לשי' הרז"ה הוי כמו קנין בתנאי אם יקבל מש"פ יתבטל הקנין מכאן ולהבא וכיון דעכ"פ חל קנין לשעה בוודאי ושפיר י"ל דספק בתנאי לא מבטל קנין ברור אבל לפי"מ דקיי"ל כשיטת הרמב"ן דנאבד קודם חזרה פסידא דמוכר וכ"ה שיטת רש"י ב"מ דמ"ח ע"ב בד"ה כך תקנו עיי"ש עכ"ח דלא התחיל הקנין כסף כלל א"כ גם בספק אי חל הקנין היכי דל"ש החשש דנשרפו חיטך אפ"ה מספק א"א להטיל חיוב על המוכר ליתן לו הסחורה כנודע בכל ספק בקנין אזלינן לקולא לנתבע והא דכתב במח"א הלכות צדקה סי' ד' דבמידי דהוי רק חיוב הגוף אין החזק"מ מכריע כ"ז לענין צדקה דהוי ספק איסור רק דאי"נ דאמירה לעני חשיב קנין חשיב כספק איסור התלוי בממון אבל אם רק חיוב נדר עליו הוי ספק איסור אבל בספק חיוב להדיוט דבעי קנין שוב בספק קנין אזלינן לקולא לנתבע אך י"ל דעכשיו שהמנהג לקנות בכסף חשוב עכ"פ כמו סטימתא אך באמת אין זה ברור אי כסף חשוב כמו סטימתא ובפרט דחשוב אומדנא דאדעתא שיתייקר השער כל כך לא מכר לו ובדבר דלא שכיח לא הוי לי' להתנות ונהי די"ל דל"מ אומדנא לבטל מקח כמ"ש המח"א סי' ד' בישוב קושית התוס' כתובות דמ"ז דיוכלו לומר נסתפחה שדך אך באמת לשי' מהר"ש יונה להחזיק מועיל אומדנא אף לבטל מקח ובפרט די"ל אף להמלמ"ל החולק עליו מש"ס כתובות דע"ו דמפורש דאם וודאי נטרף ברשות לוקח אף בלא נתן דמים צריך לשלם אפ"ה י"ל שם יוכל להיות שיכוף אותו המוכר לשלם לו קודם שחיטת הפרה ואז נצטרך לדון מכח האומדנא בשעה שלא יהי' מוחזק ולא יועיל להוציא א"כ הוי לי' להתנות בשעת מקח ומדלא התנה עכ"ח דגמר בדעתו לקנותו מספק ממילא אף אם נשחט הפרה ונמצאת טריפה קודם ששילם מ"מ צריך לשלם אבל בדבר דלא משכחת שנצטרך לדון מכח האומדנא רק בשעה שיהי' מוחזק שפיר לא הי' צריך להתנות דידע דלהחזיק יועיל אומדנא וז"ב

א"כ הכי נמי דלא משכחת שנצטרך לדון מכח האומדנא הלז רק בשעה שהמוכר מוחזק עדיין בהקלאפטיר פשיטא דלכ"ע מועיל האומדנא להחזיק ובפרט בנ"ד דמצד הדין כסף ל"ח קנין ורק שי"ל דחשוב קנין מצד מנהג הסוחרים א"כ בכה"ג שנתהווה חדשות מחמת המלחמה ונתייקר השער מאה פעמים ככה דבכה"ג המנהג בין הסוחרים להוסיף על המחיר א"כ שוב נתבטל הקנין מצד מנהג הסוחרים ומצינו ברא"ש ב"מ די"ד דאף קנין המועיל מה"ת מהני מנהג הסוחרים לבטלו א"כ מכ"ש קנין שחל רק מכח מנהג הסוחרים מועיל מנהג הסוחרים לבטלו ועי' בחו"מ סימן ס"ח דשטר הנעשה בעש"ג וכשר בד"י ופסול בדא"ה, א"א לגבות בו דלא נכשיר יותר מהם עיי"ש ועיין שו"ת עט"ח יו"ד סימן כ"ד דאף דבחפץ הנקנה ל"מ מחילה כמפורש בחו"מ סי' רמ"א ואף חזרת כסף ושטר ל"מ רק בעי' שיקנה לו מחדש כמפורש בחו"מ סימן קפ"ט וסימן ס"ו אפ"ה אם לא הי' חלות הקנין רק מכח מנהג הסוחרים אם החזיר לו הכסף או מחל לו נתבטל המקח הואיל דבין הסוחרים המנהג בזה לבטל את המקח ועיין שו"ת מהרש"ם ח"ג סי' שע"ו ה"ה הכא דלא חל הקנין רק מכח מנהג הסוחרים וכיון דהמנהג בין הסוחרים בכה"ג להוסיף שוב א"א לכוף את המוכר ליתן הקלאפטיר במחיר הקדום ובפרט די"ל בזמן שהי' הרוסים בשם הי' כל הרכוש של כל איש בסכנה וא"כ י"ל דנתייאש הלוקח ואף לשיטת הפוסקים דבחוב ל"מ יאוש עיין בשו"ת ח"צ סי' קס"ג ובקצה"ח סי' ס"ו סק"א ובקצה"ח סימן קס"ג ובפנ"י גיטין ד"ל מ"מ בחוב שלא בא הזכות מעולם לידו בוודאי דמהני יאוש וכעין שכתב בנ"ה סי' י"ב דבחוב שלא חל מעולם גם מחילה בלב מהני עיי"ש ע"כ הדבר פשוט לענ"ד דאין חיוב על המוכר ליתן לו הקלאפטיר במחיר הקודם כנלע"ד ברור בס"ד: באעה"ח ב' בשלח תרע"ו קאשוי. אביך דור"ש הק' שמואל ענגיל חופ"ק הנ"ל.