מהר"ש חלק ג מו

דעכ"פ חשוב ס"ס להיתר שמא כסף אינו קונה בישראל מעכו"ם וא"כ מעולם לא נפקא מרשות עכו"ם הראשון ושמא עכ"פ לא ילדה פד אחר שקיבל הכסף מעכו"ם השני ואז ממ"נ אינו שלו כמ"ש במהר"מ זיסקינד ואף שי"ל דהוי נגד חמ"ק וי"ל דס"ס נגד חזקה ל"מ אך באמת י"ל דבאמת הקשו בתוס' ב"מ דף ק' דהא נגד חמ"ק יש חזקת מעוברת והשתא הוא דילדה רק דכ' הפוס' דחזקת מ"ק עדיף וכ"ז באם ליכא רק ס' אחד אמרינן דכיון דחזקת מעוברת איתרע דהא ילדה לפנינו נהי דחזקה דמעיקרא עדיפא מ"מ כ' הגאון מלייפניק ז"ל דחזקה דאיתרע ל"ח בירור ול"מ בדיני נפשות א"כ הכ"נ כיון דחזקה זו ל"ח בירור וא"כ שוב ל"מ להוציא מחזקת בעלים הראשונים אבל הכא יש באמת ס"ס ורק דנגד חזקה ל"מ אבל כ"ז היכא דחזקה חשיב בירור ל"מ ס"ס אבל הכא דנגד חמ"ק יש חזקת מעוברת המסייע דהשתא הוא דילדה נהי די"ל דחמ"ק עדיף דחזקה זו לא איתרע אבל עכ"פ בחזקה נגד חזקה כ' בשו"ת חל"א דעכ"פ גם החזקה דעדיפא ל"ח בירור ושוב היכי דהחזקה ל"ח בירור אינו יכול לגרע כח הס"ס א"כ לפי"ז פשיטא דלמ"ב אי נימא בעכו"ם ל"ח אף ס' קנין ורק עיקר הטעם דחוששין בקנה בכסף משום דעכ"פ הוי קנין מדרבנן מטעם סטימתא ושוב כשיש עכ"פ ספק שמא נמכר לעכו"ם קודם שילדה א"כ הוי ס' דרבנן דהא מה"ת בוודאי אין בו קדושת בכור ולענין דרבנן סגי בס' אחד לקולא ול"ש לומר דהוי נגד חמ"ק דאף א"נ דס' דרבנן נגד החזקה הוי לחומרא מ"מ הכא הוי כנגדה חזקת מעוברת ושוב הוי חזקה נגד חזקה ובדרבנן לקולא ואף א"נ דהוי ס' קנין ד"ת מ"מ שוב חשוב ס"ס ואף דיש חזקה נגד חזקה מ"מ שוב מהני ס"ס. וגם לפי סברא השני' דרק מפני חומר איסור כרת חוששין למיעוט הפוסקים דסוברים דכסף קונה בעכו"ם וא"כ שוב כשיש עוד ס' שמא ומכר לעכו"ם ובוודאי אזלינן לקולא ובפרט לענין הטלת מום אף א"נ דיש בזה איסור תורה מ"מ כתב בח"ס דעכ"פ ליכא בי' איסור מלקות ונלמוד רק מקרא דכל ובאיסור שאין בו מלקות קיל. ועיי' פמ"ג או"ח סי' י"ז דבאיסור עשה לכ"ע ספק מה"ת לקולא ועיין רי"ט אלגאזי פ"ג מבכורות ובוודאי מהני ס"ס ובפרט דחזקת מעוברת מסייע א"כ פ"י הטלת מום ע"י עכו"ם שיאמר לעכו"ם אחר פשיטא דשרי

והנה כת"ה העיר עוד דלפ"מ דמוכח בש"ס דאי קיימא ברשות מוכר הוי אידך המוציא מחבירו וכ' דלפי שי' הטו"ז דחצר הנפקד קנוי להמפקיד א"כ שוב הוי חצירו של ישראל והוי הנכרי המוציא מחבירו ולא חשוב יד נכרי באמצע באמת זה טעות דהא אם נקנה הפרה לעכו"ם השני א"כ באותה שעה כלתה לה רשותו של הישראל דבאמת הישראל לא שכר את המקום שבהמה עומדת שם מן העכו"ם רק דשימוש משוי לי' קנין כמ"ש הקצה"ח סי' קפ"ט וא"כ כשנעשה החפץ של העכו"ם השני א"כ שוב משתמש החצר בשביל העכו"ם השני ושוב נעשה חצירו של עכו"ם השני א"כ ל"ש לומר דהוי בחצירו של המוכר זה אינו דמשעת המכירה נסתלק מן המוכר זכות החצר ובשלמא בהא דפריך בש"ס ולחזי ברשותא דמאן קיימא ותיקשי לכאורה לשי' הטו"ז הא משעת מכירה נעשה חצירו של לוקח דהא משתמש לצורך הלוקח ומה"ט כתב הרא"ש דחצירו של ישראל הנפקד ברשות אחר עובר דשימוש משוי ליי קנין בחצר ז"א דהא באמת כ' בנה"מ כיון דלא קני' לי' רק בשימוש אין לו קנין רק לענין שימוש אבל ל"מ לקנות שום דבר ע"י זה החצר דל"ח דומי' דידו וא"כ כיון דגוף החצר שייך להמוכר ויוכל לקנות ע"י החצר כל מילי דאף לשי' רש"י ז"ל ב"מ ק"ב חצר המושכר אינו קונה להמשכיר מ"מ היכי דהשוכר לא קנה רק לשימוש והשוכר א"י לקנות שום דבר ע"י החצר וממילא המשכיר יוכל לקנות כל דבר ע"י חצר כזה א"כ שפיר כאילו קיים ברשות המשכיר והא אף בס' בזמן השכירות קיי"ל בש"ע דאף דיושב בה השוכר מ"מ המשכיר חשוב מוחזק מכ"ש היכא של"ח שכירות גמור בוודאי דהמשכיר חשוב מוחזק אבל כאן דבאמת גוף החצר של עכו"ם הראשון רק דשימוש משוי לי' להישראל קנין בחצר לשימוש אבל ברגע שמכר הפרה לעכו"ם השני נסתלק הוא לגמרי מן החצר ושוב הוי כעומדת באגם דהא יש באמת ס' שמא עוד לא ילדה בשעה שקיבל הכסף ושוב נעשה חצירו של עכו"ם הב' ואזדו כל דבריו אך עכ"פ שייך חמ"ק כנ"ל אך דמותר מטעם ס"ס וכנ"ל ובפרט ע"י הטלת מום בוודאי מותר וכנ"ל והרבה יש לדבר בזה אך קשה עתיקא מחדתא: באעה"ח יום ה' בהעלותך תרס"ג ראדאמישלא. הק' שמואל ענגיל חופ"ק הנ"ל. סימן כ"ה. לבני הרב הה"ג וכו' כש"ת מו"ה חיים שליט"א

בדבר שאלתך באחד שהי' לו יער והי' לו איזה מאות קלאפטיר עץ נחתכים ומכר לאחד איזה מאות קלאפטיר והקונה יקח אותם מהיער לאחדי' ונתן לו אנגאבע ולהמוכר הי' רשות למכור הקלאפטר אשר כבר עמדו נחתכים לאיש אחר ורק שקיבל עליו חיוב שמוכרח להעמיד לו קלאפטיר כפי הסכום שמכר לו בתוך כל הזמן אשר ירצה הקונה לקבלם והי' מדובר ביניהם שמותר המעות יתן לו בכל פעם שיקבל איזה קלאפטיר וכבר קיבל הקונה איזה סכום קלאפטיר מאת אשר כבר הי' עומד נחתכים ובתוך כך נעשה המלחמה וברח כל אחד מפני האויב וגנבו כל הקלאפטער הנחתכים בזמן שהי' חיל רוסיא בשם וכעת שבאו לביתם באו לד"ת המוכר טוען שיפסיד הלוקח איזה סכום מהקלאפטער בעבור הגניבה אחרי שכבר הי' מוכן כל הסחורה עבור הלוקח לקבלם והלוקח משיב כי הוא לא קנה סחורה ידוע רק שעשה הקנין על סכום קלאפטיר כו"כ ורשות בידו לקבל בכל עת שירצה וגם הרי לא הי' על המוכר חיוב ליתן לו דוקא קלאפטיר אלו ושוב אין עליו שום אחריות מהגניבה שנתהווה וגם תובע הלוקח שיתן לו כעת המוכר מותר הקלאפטיר המגיע לו ובעד הסכום שהשוה אז זה הטו"ת ונתעצמו בדין ושאלת חוו"ד בזה

הנה בדבר שתובע המוכר שגם הלוקח יפסיד בהגניבה הדבר פשוט דא"צ הלוקח להפסיד כלום כיון שהי' ביד המוכר למכור הסחורה העומד תלוש לאיש אחר וליתן להקונה הנ"ל קלאפטיר אחרים בוודאי שלא התחיל קנין הלוקח בהקלאפטיר העומדים, רק חיוב הגוף עליו ליתן לו סחורה בוודאי דלא נכנסו הקלאפטיר התלושים תחת אחריות הקונה ועיין תוס' ב"מ דס"ד ע"ב וכזה התירו הפוסקים לעשות שלוס-צעטיל על חמץ בתוך הפסח כיון דאינו קונה מהנכרי המוכר סחורה ידוע רק שמקבל עליו הנכרי חיוב להעמיד לו סחורה כזו א"כ אכתי ליתא הסחורה ברשות ואחריות הישראל שיהי' עובר עליו בב"י כיון דאינו ידוע בבירור איזה מהסחורה שיתן לו עי' שו"ת בית שלמה שהאריך בזה ע"כ פשיטא דאין על הלוקח להפסיד כלום וז"ב