מהר"ש חלק ג מה

באמצע והארכתי בזה בחי' עכ"פ שוב פשיטא דאם הי' בירור שקבל הכסף השני מעכו"ם השני קודם שילדה הי' פטור מבכורה ועפ"י סברות הנ"ל אך בנידון דידן שיש ס' שמא בשעה שקיבל הכסף מעכו"ם הב' כבר ילדה ע"ז יש לדון הרבה

הנה באמת בעיקר הדבר בקנה מעכו"ם בכסף לחוד באמת שי' הרמ"א הובא בטו"ז שם דבקנה בכסף מעכו"ם לית בי' קדושת בכור דהעיקר הוא כשי' ר"ת ואך הש"ך ז"ל מחמיר דחשוב ס' בכור והטעם די"ל דנהי דשי' רש"י ז"ל לא הובא בש"ע דהא בחו"מ סימן קצ"ח מפורש דכסף קונה מה"ת והראי' דמפורש שם דהתנה שיקנה בכסף מהני והסברא כ' במח"א דהוי כאומר א"א בתק"ח וגם מפורש דבמקום דל"ש החשש נשרפו חיטיך כסף קונה וע"כ דבוודאי הלכה כר' יוחנן עכ"ז יש ס' שמא כשי' הרמב"ם ז"ל דגם לר"י עכ"פ כסף מועיל גם בעכו"ם דנהי דכתבתי לעיל דל"ח בכלל ס"ס דליכא שני צדדים לאיסור אבל עכ"פ חשוב ס' השקול או די"ל דאף אם נימא דגם בזה שיטת רוב הפוסקים דלא כהרמב"ם מ"מ י"ל דכיון דבכור יש בו איסור כרת כמפורש במרדכי יבמות ומש"ה לא סמכינן אהיתר חולבת דבאיסור כרת חוששין למיעוט כמו באיסור מיתה דחוששין למיעוט במשאל"ס ועי' בשעה"מ הל' מקוואות דמביא בשם השט"מ יבמות דגם ס"ס ל"מ באיסור כרת וא"כ ה"ה דחוששין למיעוט הפוסקים הסוברים דקנין כסף מהני עכ"פ בקנה ישראל מעכו"ם וגם כ' הפוסקים די"ל דעכשיו קנין כסף חשוב עכ"פ קנין סטימתא ומועיל ואף שי"ל דכיון דקנין סטימתא הוא רק קנין דרבנן ול"מ להפקיע ממון ישראל כמ"ש המקור חיים סי' תמ"ח דאם ישראל קנה חמץ מנכרי בקנין דרבנן א"צ לבערו די"ל דלא הפקיעו ממון ישראל ע"י קנין דרבנן י אך באמת י"ל לפמ"ש הנה"מ סי' ס"ו ס"ק ל"ה דקנין דרבנן כזה שמועיל גם בדיניהם אז מהני לכ"ע אף להפקיע ממון ישראל ועפ"י דברי הש"ס דב"ק א"כ באמת קלין כסף הוי קנין בדיניהם ונהי דנימא דלא כשיטת הרמב"ן וקנין שבדיניהם אינו מועיל לחייבו בבכורה עכ"פ עכשיו שהמנהג לקנות בכסף א"כ חשוב קנין סטימתא ונהי דהוי רק קנין דרבנן כזה שהוא קנין גם בדיניהם שפיר מהני אף בעכו"ם ובפרט דשיטת הח"ס יו"ד סי' שי"ד דקנין סטימתא הוא מה"ת וכבר קדמו בשו"ת הרדב"ז ועיי' במהרי"ט בחי' קידושין שעל הרי"ף מ"ש לענין קנין חליפין ועיין בעיקרי הד"ט בח"ש שלא ראה דברי המהרי"ט הנ"ל

וגם י"ל דעכשיו דבדיניהם כסף קונה, א"כ לחומרא מועיל קנין שהוא בדיניהם ועי' נה"מ סי' קצ"ד ובח"ס בכמה תשובות א"כ בלא הי' מוכר כלל אף דלא קנה רק בכסף לבד הי' מקום להחמיר אך כיון דלא נתן כל המעות רק דראהן א"כ לשיטת הרבה פוסקים אינו קונה לגמרי רק כנגד מעותיו ועי' שו"ת מהרש"ם הנדפס כעת מהג' מבערזאן סימן ר"ג שהאריך בזה והביא בשם כמה פוסקים דבאמר לשון דראהן ל"ח קנין גמור ועכ"פ חשוב כמו יד עכו"ם באמצע ופטור מבכורה ובפרט די"ל בנתן מקצת המעות עכ"פ בדיניהם אינו קנין גמור רק לענין החלטת הערבון א"כ אף דנימא דמצד המנהג כסף קונה מ"מ י"ל א"נ כשיטת הנה"מ וכבר קדמו בשו"ת הרמ"א דקנין סטימתא אינו רק דרבנן א"כ י"ל דקנין דרבנן כזה שאינו מועיל בדיניהם אינו מועיל להפקיע ממון ישראל

ועכ"פ הי' מקום לומר דמותר להטיל בו מום דל"מ א"נ דאיסור הטלת מום בבכור בזה"ז אינו רק דרבנן נהי שכ' הפוסקים דגם בס' בכור אסור להטיל מום כיון דעכ"פ מס' צריך לנהוג בו קדושת בכור א"כ מחזי כמטיל מום בקדשים אבל עכ"פ הכא לענין קנין כסף דבאמת מה"ת אינו כלל ורק דמדרבנן חשוב קנין מצד המנהג א"כ באמת נסתפק ברי"ט אלגאזי די"ל דהיכי דלא קני' רק מדרבנן אינו מועיל לענין בכורה, אף לחומרא ואף א"נ דכיון דמדרבנן הוא של ישראל צריך לחומרא לנהוג בו קדושת בכור אבל עכ"פ לענין הטלת מום הוי כמו גזלג"ז ובפרט א"נ דליכא מנהג ברור בזה שנקנה בכסף רק שכ' דבבכור דהוי איסור כרת חוששין למיעוט הפוסקים הסוברים דכסף קונה בעכו"ם אבל עכ"פ לענין הטלת מום דעכ"פ אינו איסור כרת א"כ שוב יש לסמוך על רוב הפוסקים דכסף אינו קונה בעכו"ם א"כ אף אם לא הי' מוכרו כלל הי' ג"כ מותר עכ"פ להטיל בו מום עתה נדבר מצד שהקנה להעכו"ם ורק דיש ס' שמא בעת שקבל הכסף מן העכו"ם כבר ילדה והנה כת"ה כתב דל"ש לומר בזה אוקמי אחמ"ק הואיל דבכור ממון כהן וא"כ הוי כמו שאין שום אחד מוחזק והדין דיחלוקו ושוב חשוב יד עכו"ם באמצע באמת ז"א דהא קיי"ל דגם הכהן אין לו זכות בס' בכור רק לשיטת הרמב"ם ז"ל מועיל תפיסה וכ' הרי"ט אלגאזי הטעם משום דיש ס' מתחילתו שמא הי' תיכף של כהן ולשיטת החולקים על הרמב"ם ס"ל כיון דעכ"פ בעודו במעי אמו אינו קדוש והי' להישראל בו וודאי זכות מס' לא פקעה חזקתו ואנו פוסקין דאינו מועיל תפיסה כנודע מכ"ש הכא לענין העכו"ם דאין לו זכות בהולד רק מצד הקנין א"כ לא אתי ספק קנין ומוציא מידי וודאי בעלים הראשונים ונהי דממ"נ אינו של בעלים הראשונים דאי אינו של הנכרי א"כ צריך ליתנו לכהן ובכה"ג כ' הש"ך בסי' צ"א דמש"ה מהני חשע"ש גבי חנוני על פנקסו לפי דממנ"פ צריך ליתנו או לזה או לזה אך שם עכ"פ יש חשע"ש המסייע אבל הכא אף דבוודאי צריך ליתנו לכהן מ"מ לגבי העכו"ם מוקמינן לי' בחמ"ק וי"ל דגם לדעת הרמב"ם ז"ל אינו מועיל תפיסה כמ"ש הרדב"ז הובא ברי"ט אלגאזי דבס' פטר חמור שפודה בשה דבהשה אינו מועיל תפיסה כיון דאין להכהן בו זכות בעצם רק ע"י הפדיון וזה הי' רק מחמת ספק ה"ה הכא דהעכו"ם אין לו זכות רק מפאת מכירה ושוב חמ"ק מסייע דכבר ילדה ולא יצא מרשות הישראל

ומ"ש כת"ה דעפ"י דברי הטו"ז בסי' רכ"ג באמר לו פרה מעוברת אני מוכר לך אף בכבר ילדה מ"מ העובר שלו וא"כ כיון דבבירור שייך הולד לעכו"ם א"כ שוב איתרע חמ"ק ושוב י"ל דילדה אחר שכבר קיבל הכסף מעכו"ם באמת בקצה"ח שם סי' ר"כ מביא דברי השטמ"ק דבאם אמר לו פרה מעוברת אני מוכר לך ואח"ז נודע שכבר ילדה יוכל המוכר לבטל המכירה וליתן לו פרה אחרת מעוברת ו וחוץ לזה בנ"ד דעיקר מכירתו הי' רק להפקיע קדושת בכור ונהי דאמרינן משום איסור בכור גמר ומקני לי' ול"ח מכירה בהערמה כמ"ש התוס' שבת י"ח וב"מ ל"ב עכ"פ אם יתוודע דבשעת המכירה כבר ילדה ואינו מועיל להפקיע קדושת בכור א"כ בוודאי יתבטל המכירה דהוי אומדנא גדולה דל"ח בכלל דברים שבלב ובפרט אם כבר ילדה אסור למוכרה ושוב שייך חמ"ק דכיון דקודם המכירה הוי וודאי של ישראל ואם כבר ילדה עדן הוא של ישראל ומס' א"א להוציאה מחזקתה ואף דממנ"פ צריך ליתנה עכ"פ או לכהן או לעכו"ם מ"מ לשיטת התוס' ב"מ ק"ג אף במידי דסופו לחזור אפ"ה חשוב מוחזק ועי' תוס' ב"ב דף ס"א ובקצה"ח סימן מ"ב מכ"ש הכא דעכ"פ שייך חמ"ק אך באמת י"ל