מהר"ש חלק ג מד

שמא בעי קישור דברים ה"ה דאפשר לצרף שיטה זו לענין ס"ס להקל וחשוב ס"ס גמור שמא ערכאות בכתב מועיל אף ע"י שאלה ושמא במסל"ת בעי קישור דברים וי"ל דהרמב"ם ז"ל מחמיר במסל"ת בכתב משום דליכא קישור דברים א"כ הכא דיש קישור דברים שפיר מועיל ובפרט שיש צירוף מכח הט"ג ומכח תשובת הקאמאנדע להאשה אף שזה הי' תשובה על שאלתה מ"מ עכ"פ א"נ דערכאות מהימני גם ע"ז יש לסמוך ועכ"פ חזי לאצטרופי להידיעה שבא להגריכט וגם מצד שראה יהודי שהי' נרשם על הקבר שם מארקוס גימפל בערגלאס ושם כינויו לשי' רוב הפוסקים חשוב כשם אביו ולשיטות הרבה פוסקים שמו ושם אביו מהני אף בלי שם עירו ובפרט דעכ"פ ע"י הט"ג ותשובת הקאמאנדע חביב כיש אומדנא שמת וא"כ במקום שיש אומדנות שמת סגי לכ"ע בשמו ושם אביו כמ"ש הב"ש ואף שעל הקבר בוודאי היא כתב עכו"ם מ"מ זהו בוודאי בכלל מסל"ת וליכא חשש זיוף דהא לא ידע העכו"ם שרשם שם המת שיצטרפו עדותו להיתר עגונה ועי' בשו"ת ח"ס ובשו"ת ד"ח ח"א סי' ל"ט שרוצה להקל במצאו כתוב בשטר איש פלוני מת אף אם אינו חתום שום איש אך לא מלאו לבו להקל נגד דברי הב"ש שמחמיר ואנכי בכמה תשובות הבאתי מדברי הפוסקים דהיכא שא"י מי הוא החתום על השטר י"ל דאף מה"ת חוששין לזיוף עיין בקצה"ח ונה"מ סי' מ"ו מ"מ בלא ראינו חתום שום אדם בוודאי גם מה"ת יש חשש זיוף וי"ל דל"מ אף במקום עיגון אך עכ"פ שנרשם שמו על הקבר ולא עלה על דעת הכותב שיגיע מזה איזה תועלת להאשה בוודאי דיש רגלים לדבר שהוא אמת ויש לצרפו לשאר היתרים דלעיל גם מצד ששלחו לה החפצים עם מעות והקישעלע שהביאתה לו לבית החולים זה י"ל דחשוב בכלל כלים דלא מושלי וגם הכיס י"ל דחשוב בכלל חפיצים דלא מושלי והנה ל"מ א"נ דהוי כלים דלא מושלי א"כ נהי דלשיטת הריטב"א חוששין לשאלה אף בכלים דלא מושלי מ"מ הוא רק חשש דרבנן ובפרט דלשי' המהר"ם ברבי וחתן הנו"ב טב"ע בכלים דלא מושלי מהני ואף אם נחוש דחשוב בכלל כלים דמושלי מ"מ לשי' כמ"פ חשש שאלה אינו רק דרבנן שוב לענין דרבנן מועיל לשיטת המבי"ט אף עכו"ם בלי מסל"ת ובפרט ס' מסל"ת לענין דרבנן בוודאי מועיל והכא עכ"פ עדות הערכאות מה ששלחו להגריכט בוודאי עכ"פ לא גרע מס' מסל"ת ובדרבנן מועיל בוודאי. וגם מצד ששלחו לה המעות ואם הי' הנפטר איש אחר ורק שהי' לו הכיס בשאלה מנין ידעו הערכאות לשלוח המעות לאשה זו וע"כ דהנפטר אמר קודם מותו שמו ושישלחו המעות לאשתו וד"ז מפורש בשו"ת נו"ב ובספרי ח"א סי' ע"ב הארכתי בזה. עכ"פ מכל הני צדדים נלע"ד ברור דיש להתיר אשת ר' מרדכי גימפל בערגלאס אחר שתקבל חליצה בלבד שיסכים לזה עוד רב גדול אחד וישבו בי"ד של ג' ביחד להתירה כדין הניסת בע"א והשי"ת יצילנו משגיאות: באעה"ח יום ועש"ק ל"ד למב"י תרפ"ל קאשוי. הק' שמואל ענגיל חופ"ק הנ"ל. סימן כ"ד. להרב החו"ב וכו' מו"ה יוסף ראקא- ווער מק' בארנוב יצ"ו

בדבר שאלתו בישראל אחד שקנה בהמה מעוברת אצל עכו"ם שלא ביכרה עדן בכסף לבד ולא עשה משיכה גם לא נתן כל המעות אלא מקצת מעות ערבון כדרך הסוחרים ואח"ז מכר הישראל את הבהמה לנכרי אחר כדי לפוטרה מן הבכורה. ג"כ בכסף לבד בלא משיכה וכמו שקנה אצל עכו"ם הא' כן מכר לעכו"ם הב' והפרה היתה עומדת עדן בחצר עכו"ם המוכר הא' וכשהלך הישראל לחצר הנכרי הא' ליקח הבהמה ולהוליכה לנכרי הב' מצא שכבר ילדה הבהמה בן זכר והילד מונח אצלה וא"י אם ילדה קודם שקיבל המעות מנכרי הב' אם לאו כי הי' הכל ביום א' אבל זאת ידוע בבירור שנולדה אחר שקנה מנכרי הא' את הבהמי כי ראה את הבהמה בשעה שקנה אותה מהנכרי הא' וראה כי אז עוד לא ילדה ע"כ יש לעיין בזה הדין אי שייך בזה קדושת בכור אי לאו זה תורף שאלתו בקצרה

והנה בעיקר הדבר הא דפשיטא לכת"ה דאם הי' בירור שלא ילדה רק אחר שקיבל הכסף מנכרי הב' בוודאי לא הי' בו קדושת בכור מכח ממ"נ כמ"ש בפ"ת סי' ש"כ בשם מהר"מ זיסקינד. הנה בתשובה שכ' זה כמה שנים העירותי דיש לחוש לשיטת הסמ"ע סי' קצ"ד שמפרש בשי' הרמב"ן דס"ל דישראל מעכו"ם קונה בין בכסף בין במשיכה ורק עכו"ם מישראל אינו קונה לר' יוחנן רק במשיכה א"כ שוב אזדא הממנ"פ ועוד לפמ"ש ברי"ט אלגאזי דמש"ה ל"מ במכר בכסף אף דיש ס"ס שמא הלכה כשיטת רש"י ז"ל דכל קנין דעכו"ם הוא רק בכסף ושמא כשי' הרמב"ם ז"ל וכתב דכיון דעכו"ם לא יוכל להוציא מרשות הישראל אף דקמי שמיא גליא שהוא שלו מ"מ ס"ס ל"מ להוציא ממון ושוב נשאר ברשות ישראל ושוב איסור בתר ממון גריר עיי"ש והנה בישראל שקנה מעכו"ם שוב שייך הס"ס ובעכו"ם דאין לו חזקת ממון כמ"ש הה"מ שוב מועיל ס"ס להוציא כמ"ש הרי"ט אלגאזי שם וחייב בבכורה

ולפ"ז אזדא הממ"נ דהא הישראל יוכל להוציא מרשות עכו"ם הראשון מכח ס"ס ועכו"ם הב' לא יוכל להוציא מרשות הישראל דבישראל דיש חזקת ממון ל"מ ס"ס אע"ג דכל חזקת ישראל הוא רק מס' אפ"ה כ' הפוסקים דחשוב מוחזק ועיין ברא"ש ב"מ דף ט' ובשו"ת מהרי"ט ובישי"ע ושוב כיון שנשאר ברשות ישראל איסור בתר ממון גריר אך באמת מחמת חשש הראשון אין לחוש דהש"ך ז"ל שם הסכים דאין חילוק בין עכו"ם מישראל בין ישראל מעכו"ם ויש ג' ספיקות א' שמא כשי' רש"י ז"ל ובטח קנה עכו"ם השני ושמא כשי' הרמב"ם ז"ל וג"כ קנה עכו"ם השני ושמא כשי' הש"ך ז"ל דגם ישראל מעכו"ם לא קנה בכסף וג' ספיקות מהני לשי' קצת הפוסקים אף נגד ח"א כנודע מפלוגתת הט"ז שם עם הש"ך בסי' ק"י. וחשש השני דישראל הראשון קנה מכח ס"ס. י"ל דבעיקר קושית הרי"ט אלגאזי דבהקנה בכסף יועיל מטעם ס"ס אמרתי בתשובה דעיקר טעם הס"ס י"ל עפמ"ש התוס' כתובו' ע"ו ד"ה חדא דיותר יש לזכות האשה בא' משני הצדדים מלומר שני דרכיה לזכות הבעל וה"ה בענין ס"ס כמו בהא דפ"פ דלהתיר האשה די באחד משני הצדדים או שנאמר דהוי לאו תחתיו או שהי' באונס ולאיסור מוכרחין לומר שהי' תחתיו וברצון א"כ יותר יש לומר א' משני צדדים להיתר משנאמר ב' צדדים לאיסור אבל הכא ל"ח ס"ס דאם נאמר כסף אינו קונה בעכו"ם שוב ליכא שום צד היתר ולפ"ז אף ישראל שקנה בכסף מעכו"ם לא יוכל להוציא מרשות העכו"ם דליכא שני צדדים לזכות הישראל ושוב בס' קנין נהי דהעכו"ם ל"ח מוחזק מ"מ עכ"פ גם הישראל ל"ח מוחזק ושוב הדין דיחלוקו וכמ"ש התה"ד הובא שם ברי"ט אלגזי ושוב חשוב יד נכרי