מהר"ש חלק ג מב

הג' חלקו. ב') כ' כת"ה כי נראה מתוך לשון הכתב שרק אם ע"י איזה אונס לא יוכלו לחתוך בבית השותפות דכ' בזה"ל אם יעבור חלילה מוכרח מזה דהכונה רק אם לא יהי' מה לחתוך או יהי' העיכב מחמת דמי המחיר אבל הכא הן הגורמים לזה

באמת בזה הצדק עם כת"ה ומפורש כן ביו"ד ס' רי"ח דבנדר שבינו לבין חבירו אזלינן בתר משמעות הלשון ולא אחר הכוונה אם לא באומדנא דמוכח ועיין שם בט"ז שכיון שעפ"י משמעות הלשון זכה השני בחיובו אף שי"ל שעפ"י כוונתו הוא פטור מ"מ לא אזלינן בתר הכוונה לפטור רק בתר לשון החיוב א"כ הכא דמשמעות הלשון נראה רק אם לא יוכלו לחתוך שמה אבל אם ירצו בעצמם לחתוך במקום אחר לא משמע מזה כלל ואף שי"ל דכוונתם הי' רק כל זמן שישתמשו בבית השותפות מ"מ ל"מ כוונתם לפטור ולגרוע מזכות חבירם והכא ל"ח אומדנא דמוכח ובפרט שי"ל דבדבר שתלוי בדעת שניהם ל"מ אומדנא ושם בד"ר שמעון בן מנסיא הוא מתנה מהני אומדנא אבל הכא דהי' ענין פשרה בשביל שהי' למי שנתחייבו לו הרבה תביעות א"כ ל"מ אומדנא דבוודאי אם הי' מתנים תנאי זה שאם יחתכו בבית אחד לא ישלמו לו בטח לא הי' מתרצה על הפשר ומצינו בחו"מ סי' ר"ה דפשרה מחמת דין מסופק חשוב כמכיר' א"כ יותר נוטה לשון הכתב ולזכות התובע

ומש"כ כת"ה דמחויבים לשלם לו מטעם מזיק כמו במוחל שט"ח של חבירו ובפרט הכא דהמה מרויחים ע"י הפסידו באמת לא דמי להא דמוחל שט"ח דשם מפקיעו גוף החוב ששייך לחבירו והוי כמו מזיק ואף דמפורש בש"ס דלמאן דלא דאין דד"ג משלם רק דמי נייר באמת נודע ק' הרא"ש די"ל דחשוב כמזיק ממש כיון שההזיק נגמר ע"י דיבורו הוי כטימא את הטהור דחשוב מזיק רק שכ' בקצה"ח כיון דלוקח אין לו רק שיעבוד נכסי, א"כ בחופר בורות בקרקע המשועבדת לחבירו ל"ח רק גרמי אבל באמת במוחל מקלקל גוף החוב של חבירו ועיין בש"ך סוס"י פ"ו מה שמחלק דאף א"נ דמוכר קרקע המשועבדת לחבירו אינו יכול לגבותו מן הלוקח וא"צ לשלם לו שם רק גורם הפסד שיעבודו הוי גורם דגורם אבל הכא במוחל מפסיד גוף החוב של חבירו ואף דלכאורה לשי' הש"ך דהטעם דמהני מחילה אף דס"ל מכירת שט"ח דאורייתא ורק משום דשיעבוד הגוף אינו נמכר וא"כ י"ל דהוי רק כגורם להפקיע שיעבודו של חבירו אך באמת בתשו' הרי"מ ובחידושיו לקידושין כתב דהשיעבוד הגוף נמכר עכ"פ מדרבנן והשיעבוד נכסים ד"ת הוא דבלא"ה לא הי' חייב כלל משום דד"ג דחשיב בדידיה קעביד מעשה כמ"ש הראב"ד בעבד שעשו רבו אפותקי. עכ"פ במוחל מפקיע גוף החוב של חבירו אבל הכא מה שעובדים לע"ע בהזעג החדשה אין נפקע זכותו לגמרי דאם בזמן אחר יעבדו גם בהזעג הראשונה שוב ישלמו לו חלקו מכ"ז נראה דלא דמי להא דמוחל שט"ח של חבירו ומה שהביא כת"ה דינא דאביאסף משום פוסק חיותו לגמרו אסור להשיג גבול חבירו באמת קשה להוציא ממון עי"ז

אך לפענ"ד בפשיטות כיון דנראה שהתובע הי' שותף להזעג הישנה א"כ אם הי' נשאר בהשותפות והיו רוצים לקנות זעג אחרת ולחתוך שם עצים לעצמם בוודאי הי' יוכל לעכב בעדם. והגם דמפורש בחו"מ סי' קע"ו דהמשתתף עם אחרים לא יעסוק בסחורה אחרת אף במעות עצמו וכ' בש"ך שם דאם נתעסק הרויח לעצמו מ"מ כ' בנה"מ שם דהיכי דהם שותפים בכל עסקים לכ"ע הרויח לאמצע רק דמיירי שאינם שותפים רק לעסק מיוחד לכך אם נתעסקו בסחורה אחרת במעות עצמם אינם מקלקלים בידים עסק השותפות רק שממעטים בטרחה בעסק השותפות לכך בדיעבד הריוח לעצמם אבל אם ירצו להתעסק באותה סחורה בעצמם בוודאי יוכלו השותפים למחות בידם דהא על הריוח מעסק זה נשתתפו א"כ היכי דהם שותפים בהזעג אם עושים לעצמם זעג חדשה גורמים הפסד לעסק השותפות ושותף חייב בגרמא וכמ"ש בנה"מ בהא דמכר קודם זמנו שצריך לשלם כל ההפסד מה שהי' יכול להרוויח אחר זה אף דכל הגזלנים משלמי' כשעת הגזילה מ"מ שותף חייב אף בגרמא א"כ הכא דע"י מה שקנו הזעג החדשה מפסידים בידים זכותו של חבירו א"כ י"ל דאם לא הי' עושים הפשר אז לא הי' ביכלתם לחתוך במקום אחר ולהפסיד זכות חבירו א"כ מה לי אם הי' מפסידים חלק השותפות או שמפסידים מה שנתחייבו ע"י פשר

לכן מכל הני צדדים נראה לפענ"ד דאם באמת נראה לב"ד שהזעג עודנה ראויה לחתוך בה נסרים ורק המה מתכוונים להפסיד להשותף חלקו בוודאי צריכים לשלם לו ורק אם נראה דאין כוונתם להזיק רק שמתכוונים בטובת עצמם שבהזעג החדשה יעלה ריוח יותר א"כ בגרמי היכי דמתכוונים לטובת עצמם יש שני דיעות בחו"מ סי' ס"ו והגם דפסקינן דאף ביורש ומוחל לעצמו חייב לשלם אך כבר כתבתי דלא דמי דשם חשיב כמפסיד גוף החוב של חבירו והכא ל"ח רק גרם הפסד עכ"ז הדבר נוטה יותר שהתובע הצדק אתו עפ"י ד"ת: ולראי' באעה"ח יום ב' ויצא תרע"א ראדאמישלא. מחתנו דו"ש הק' שמואל ענגיל חופ"ק הנ"ל. סימן כ"ג. לחתני הרב החריף כש"ת מו"ה זאב גרינוואלד נ"י מק' גארליטץ

בדבר שאלתך באשה אחת שבעלה הי' מונח בשפיטאל של אנשי חיל ופתאום בא טעלעגראם מהשפיטאל לאבי האיש אשר בנו הובל לשפיטאל אחר בעיר אחרת ושעשו לו אפערציע קשה וביום שלאחריו בא עוד ט"ג שמת היום שעה ג' אח"כ שלחו לה קישעלע אשר מכרת בטב"ע שעשתה לו בעצמה והביאתה לו לשפיטאל הראשון גם שלחו לה בחזרה כיס ובתוכו איזה סכום מעות והכירה את הכיס בטב"ע ואח"כ שאלה אצל הקאמאנדע בפרעמיסלא אי' מקום בעלה והשיבו לה שבעלה מת בעיר ענז אותו מקום שבא משם שני הט"ג הנ"ל גם בא מהשטייער אמט לחקור ממנה אודות אפוטרופוס על העוזבין ונתנו לה העתק מה שבא להם מהריזעאווע והקאדער וישראל כשר הי' בשעת ההעתק וראה שני חתימות כנ"ל זה תורף השאלה בקצרה והש"י יזכינו לכוון האמת להלכה

והנה יש בזה איזה צדדי היתר א' מכח הידיעה ע"י הט"ג שבא לאבי המדובר בלי שאלה די"ל דחשוב מסל"ת והגם די"ל דלשי' הרמב"ם ז"ל ל"מ מסל"ת בכתב והגם די"ל דרק משום דא"א בכתב לידע אם הוא במסל"ת וקיי"ל ס' מסל"ת אזלינן לחומרא אך לשי' הרבה פוסקים אם יש קיום על הכתב מהני גם