מהר"ש חלק ג מא

נמכר כלל בדעתו גם חמץ כזה שסובר שנמכר ובאמת לא נמכר וזה נכלל במילת ביערתיו היינו שלא נתבער כדינו כמ"ש הח"ס דבמילת לא חמיתיו נכלל זה ובפרט דבאמת נסתפק בס' אגרא רמא דהיכי אפשר לומר דחמץ שנמכר הוי בכלל הביטול דממ"נ אם מוכר לאחר הביטול א"כ חשוב הפקר ושוב לא יוכל למוכרו ואי מבטל לאחר המכירה קשה דכיון מדרבנן חשיב אינו שלו שוב אין לו כח להפקיר ושוב לא נשאר רק קנין דרבנן ועיי"ש שמסיק דמוכרו בתנאי

ויש עוד לומר דעפ"י שיטת הר"ן הביטול אינו מטעם הפקר רק מטעם ג"ד א"כ גם אחר המכירה שייך ג"ד אך לפ"ז י"ל דזה טעם הסוברים דחמץ שנמכר אינו בכלל הביטול אבל הכא דבאמת לא נמכר שוב י"ל דמועיל הביטול ובאמת הוא כולל תמיד כל חמץ אך אף אם נימא כנ"ל מ"מ קיי"ל דגם בביטלו והניחו אנוס אפ"ה אסור כמ"ש המפורשים עי' בשער"ת ובשו"ת כתר כהונה והגם שי"ל דהכא ל"ש הערמה מ"מ לשיטת הסוברים בפשיטות דחמץ שנמכר לא מחשבו לבטל א"כ הכא כיון שסובר בדעתו שנמכר א"כ לא ביטלו ושוב בוודאי לא מהני א"כ לכאורה אין שום צד היתר בזה אך נחתי אל לבי לומר דבר חדש דידוע מה שחידש הג' בעל קהלת יעקב ז"ל דאף דקיי"ל חצר של אדם קונה לו שלא מדעתו זה דוקא באם יודע עכ"פ שיש לו חצר אז שפיר נהי שא"י אם החפץ בהחצר קונה לו חצירו שלא מדעתו וה"ה אף אם יודע שהחפץ בהחצר רק שא"י אם יוכל החצר לזכות לו קונה לו החצר שלא מדעתו כמ"ש המח"א דאף שכ' התוס' דאם יודע שהוא בחצירו ואינו מתכוין לקנות לא קני זה דוקא באם יודע שיוכל לזכות ע"י החצר אבל באם א"י שיוכל לזכות דה דהיינו במשכנו של גר וא"י שמת הגר עיי"ש במח"א

אך כ"ז באם יודע שיש לו חצר אבל באם א"י כלל שיש לו חצר בכה"ג א"י לזכות בחצר שלא מדעת וא"כ באמת הכא החמץ הי' מונח ברשות עכו"ם כל ימי הפסח ובאחריות העכו"ם וא"כ לשיטת הגאונים אינו עובר משום דלא מיקרי בבתיכם ורק עיקר הטעם לשיטת המחמירים משום דחצר הנפקד קנוי להמפקיד והוי חצירו וכ' דהכוונה דע"י השתמשות זכה בהחצר ושוב מיקרי חצירו א"כ כ"ז באם יודע שהחמץ שלו א"כ שפיר זוכה בהחצר ע"י השתמשות ומיקרי חצירו אבל הכא שסובר שנמכר החמץ א"כ אין לו השתמשות בהחצר וממילא אין לו זכות בהחצר וא"כ לזכות בהחצר א"י בלתי ידיעה דלא עדיף קנין השתמשות מקנין שטר וחזקה ואדרבה ע"י שטר וחזקה יש לו זכות בגוף החצר וע"י השתמשות אין לו זכות רק לענין השתמשות ואפ"ה מיקרי ביתך ובאמת גם זה תמוה דכיון דאין לו זכות בגוף החצר ע"י השתמשות שוב לא מיקרי ביתך אך עכ"פ לא עדיף זכות השתמשות מקנין בגוף החצר ואינו זוכה בהחצר שלא מדעת וכיון דהכא א"י כלל אם הוא חצירו דהא א"י אם חפץ שלו מונח שם ושוב אינו נעשה חצירו שלא מדעתו ושוב ממילא עכ"פ מה"ת לא עבר דלא מיקרי בבתיכם ונהי דעכ"פ מדרבנן עובר מ"מ י"ל דבכה"ג דעכ"פ אינו עובר מה"ת משום דלא מיקרי בבתיכם ובפרט אם נימא דגם הוי בכלל הביטול א"כ שוב בתרי דרבנן י"ל דמותר לאחה"פ ואף אי נימא דאינו בכלל הביטול מ"מ כיון דעכ"פ ע"י שמונח ברשות עכו"ם עכ"פ ליכא ב"י ד"ת שוב לענין הדרבנן שפיר הוי יוכל לסמוך אחשע"ש דהא בדרבנן והיכי שהמשלח יוכל לבוא לידי עבירה בוודאי סמכינן אחשע"ש ובפרט דהכא יש הנאה לשליח בעשיית השליחות בוודאי סמכינן אחשע"ש וא"כ הוי עכ"פ אנוס גמור ובכה"ג דעכ"פ לא עבר. אב"י ד"ת דאינו מונח ברשותו וגם הי' בכלל הביטול וגם הי' אונס כזה דהי' סובר כל ימי הפסח דנמכר כדין דבכה"ג מתיר בשו"ת רח"כ ז"ל ובפרט דהכא לא פשע כלל דהא סמך אחשע"ש ובכה"ג בוודאי לא חיישינן להערמה ע"כ מכל הני טעמי הי' נלע"ד להלכה דעכ"פ כיון דמצד הלוקח אין כאן שום חשש דהא לא קנה את החמץ בשום קנין ומצד המוכר לא נודע לו עד לאחה"פ והי' אנוס גמור וגם לא עבר אב"י א"כ בוודאי מותר ובפרט שיש דעת כמה פוסקים דחמץ שעבר עליו הפסח מותר בהנאה וגם דעת כמה פוסקים דאיסור דרבנן מותר לבטל הגם שנודע דברי הח"ד סי' צ"ט דבאיסורי הנאה אסור לבטל מ"מ לשיטת המתירים בהנאה שוב מותר לבטל ובפרט לשיטת הסוברים דהכא לאחה"פ בתערובות אינו מטעם ביטול כלל דהא בתערובות לא קניס וא"כ בכה"ג דע"י התערובות אין כאן איסור כלל א"כ י"ל דמותר לבטל ע"כ עכ"פ נלע"ד דיש לערבו חד בתרי ולהתירו עכ"פ בהנאה דבזה ליכא שום חשש ולמוכרו לנכרים מעט מעט ומצינו כ"פ בפוסקים דהתירו בחמץ שעה"פ לערבו חד בתרי ובאמת הי' מקום להתירו אף באכילה אך בהנאה מותר בלי שום חשש ופקפוק כלל וזה ברור בס"ד: באעה"ח א' דר"ח אייר תרמ"ה לפ"ק פה דיקלא. הק' שמואל ענגיל חופק"ק הנ"ל. סימן כ"ב. לכבוד מחו' הרב הה"ג חו"פ היוחסין כש"ת מו"ה שלום ריינמאן אבדק"ק נראל שליט"א

בדבר שאלתו שאיזה שותפים בזעג נתפשרו אשר שני שותפים ישארו בהעסק ולהשותף השלישי יתנו סך עשרים ר"כ לשבוע ונכתב בהכתב הפשרה שעשו שבאם באיזה שנה לא יחתכו נסרים בהזעג אז לא יתנו לו כלום. וכעת קנו זעג אחרת בתוך התחום וחותכים שמה ובהזעג השותפות הראשונה לא יחתכו עוד ועי"ז אין רוצים עוד ליתן הסך עשרים ר"כ לשבוע להשותף הג' ז"ת השאלה בקצרה

והנה כת"ה כ' איזה צדדים לזכות את השותף השלישי התובע חלקו כפי אשר התפשרו עמו א') מכח דהזעג החדשה עומדת בתוך תחום ומצינו לענין כמה דברים דתוך התחום הוי כמו אותו מקום הנה אף דמצינו כן ביו"ד סי' רכ"ח לענין חרמי הקהל שכ"ז שהוא בתחום העיר חל עליו החרם וכן מצינו בא"ע סימן קכ"ח לענין נהר שאם הוא בתחום מהני אם מסתפקין ממנו רוב תשמישן שכותבין הנהר בהגט אבל אם הנהר הנהו חוץ לתחום אין כותבין אותו אף אם מסתפקין ממנו וכן מצינו לענין עירובי תבשילין דחכם העיר שעירב מהני ערובו לאותן שהם בתוך התחום אבל מי שהוא חוץ לתחום לשי' כ"פ אף אם הי' בדעתו לערב עליו ובא ביו"ט לעיר ע"י עירוב אפ"ה ל"מ העירוב לכאורה אין ראי' משם לכאן דבשלומא בדבר שתלוי בענין עיר אמרינן דכפרים הסמוכים לעיר הן טפלים להעיר אבל כאן א"נ דלא התחייבו רק כל זמן שישתמשו בבית השותפות וישתמשו בדבר שהוא של חבירו ואז מקבל בעד חלק השותפות סכום הקצוב אבל אם חתכו בבית אחר אף שהם סמוכים זל"ז מ"מ אי אפשר לומר שהבית האחר יהי' טפל לבית השותפות וא"כ עכשיו משתמשין בשלהם י"ל דאין מגיע להשותף