מהר"ש חלק ג לט

מודה כמ"ש הב"ט שם בשם הלבוש וכן כ' הפמ"ג שם דחשיב רוב לאיסור וא"ש הכל בס"ד ועיין ש"ך סימן נ"ז דבס' טרפה אם תפס הכהן המתנות אין מוציאין והעיר הפרמ"ג דהא מקרא דמאת זובחי הזבח מימעט באינו ראוי לאכילה א"כ עכ"פ באינו ראוי לאכילה מה"ת מחמת ס' לשיטת הסוברים ס' ד"ת לחומרא א"כ יופטר וודאי ממתנות דל"ח ראוי לאכילה ועיין בפרמ"ג שם מה שהעיר מהא דס' טרפה חייב בכיסוי עכ"פ י"ל דמידי דאסור מה"ת באכילה מחמת ס' שוב ל"ח בכלל הוא לבדו יעשה לכם וצ"ע בזה: באעה"ח יום ה' נשא ערב שבועות תרס"ה לפ"ק פק"ק ראדמישלא. הק' שמואל ענגיל חופ"ק הנ"ל. סימן כ' לכבוד מחו' הה"ג חו"פ בנש"ק מו"ה יעקב פרענקיל שליט"א תאומים אבד"ק פאדגורזע יע"א

בדבר השאלה באחד ששידך אשה וכבר קבע זמן לנישואין ולא קיים פו"ר וכעת נפלה לפניו זקוקה והיא חיך ג' חדשים וא"א לחלוץ בתוך ג' חדשים אי מותר לישא קודם שיחלוץ

וכת"ה הביא הדין המפורש בסימן קנ"ט דאם נפלה ליבום אסור לישא קודם שיחלוץ והכוונה כפשוטה דזיקה חשוב ככניסה ואם ישא קודם שיחלוץ יעבור אחדר"ג ורק אם כבר שידך וחל חום הקהילות נפקעה הזיקה ובשו"ת הרי"מ כ' דאדרבה לשי' הסוברים דבמקום יבום ל"ש חדר"ג משום דבמקום מצוה לא גזר ר"ג א"כ שוב אסור לישא כיון דאח"כ יצטרך לדחות חדר"ג משום מצות יבום ואסור לגרום דיחוי וכשיטת הרז"ה דאסור למול היכי דיצטרך, אח"כ לדחות שבת בשביל פק"נ ובתשובה הארכתי דלפמ"ש בשו"ת עט"ח דכ"ז אם נימא דשבת דיחוי אצל פק"נ אבל למ"ד שבת הותרה מותר לגרום ובזה מיושב קו' המנ"ח בהא דהקשה בתוס' פסחים דף נ"ט דפשיטא דתמיד קודם משום תדיר ותירצו דהו"א דפסח יהי' קודם משום עשה דהשלמה וקשה דלע"ע מותר להקריב תמיד משום דתדיר קודם ואח"כ ידחה עשה דפסח שיב"כ לעשה דהשלמה ולשי' הרמב"ן מותר לגרום דיחוי ובאמת לפמ"ש בנוב"י או"ת סי' ל"ה דבאיסור תמידי אף בשוא"ת אינו נדחה מפני כבוד הבריות א"כ י"ל דנהי דמותר לגרום דיחוי דוקא במקרה אבל הכא דבכל ער"פ יצטרך לדחות עשה דהשלמה בכה"ג י"ל דאסור לגרום ובפרט לשיטת העט"ח רק בשבת דהוי הותרה אצל פק"נ לשי' הראב"ד והרמב"ן מותר לגרום אבל הכא דרק מצד דחיות חמור לקל קאתינן עלה וזה הוי רק דיחוי ושפיר אסור לגרום דיחוי וז"ב עכ"פ הכא לשיטת הסוברים דבמקום יבום לא שייך חדר"ג ע"כ אין לומר דהוא מטעם עדל"ת חדא דא"כ בביאה שני' יותסר דבמידי שהוא מטעם דיחוי ל"א כיון שכנסה נעשית כאשתו לכל דבר וכמש"כ בתוס' יבמות דף כ' וכמפורש בש"ס גזירה ביאה ראשונה ואם נימא דחדר"ג הוי ד"ת א"כ יותסר גם ביאה ראשונה אטו ביאה שני' וגם כיון שחדר"ג נתקן לטובת האשה משום קטטה א"כ ליש בזה עדל"ת דבשביל מצוה דידי' אין להפסיד זכות חבירו כמ"ש הפוסקים דממון חבירו אסור אף במקום פק"נ א"כ ע"כ דהטעם דר"ג לא גזר כלל במקום מצוה והוי הותרה ממש ושוב שפיר מותר לגרום ואזדא דברי הרי"מ ובפרט לדידן דאין מייבמין וכת"ה העיר דכמו באם הגדול נשוי ויש קטן דמחויב הקטן לחלוץ כדי שלא יה' חשש חליצה פסולה א"כ אף דכבר שידך מקודם נימא דאסור לישא דאח"כ יהי' חליצה שא"ר ליבום

באמת בשו"ת הרי"מ הנ"ל העיר דבנשא אחר שכבר נפלה לפניו ליבום י"ל דבוודאי מותר להתייבם דשייך לומר הואיל שכבר אישתרי איסור אשת אח וכמפורש בש"ס יבמות דף ח' דבנשא מת ומת הואיל ואישתרי אישתרי ושם כ' דל"ש הואיל ואישתרי משום דאפשר בחליצה והנה באמת בתשו' כתבתי די"ל בשכבר יש לו אשה מקודם שנפלה לפניו ליבום דבדיעבד אם יבא עליה נימא עדל"ת ומשו"ה בחייבי לאוין קי"ל דחולצת אבל בשנשא אחר שכבר נפלה ליבום לפניו א"כ הוי עשה דפשיעה ושוב יש חשש חליצה שא"ר ליבום אך לסברת הג' הנ"ל אם נימא דלא מועיל החליצה שוב יהי' מותר היבום אף בלי הטעם דעדל"ת רק מטעם הואיל ואשתרי ושוב כיון דאפשר ביבום ושוב חשוב חליצה ראוי' ושוב אסור היבום אך באמת כתבתי במקום אחר דבמידי שהאיסור הוא משום הפסד חבירו ל"א בזה הואיל ואשתרי אך בזה מיושב הערת כת"ה דבשכבר שידך שוב גם כעת א"א לקיים מצות יבום בלתי דחיית איסור דהא לא יוכל לישא המשודכת מצד חדר"ג ושוב יעבור חרם הקהילות ושוב ל"ח עשה דפשיעה ושוב בדיעבד יועיל היבום דשייך לומר עדל"ת ומידי דמהני בדיעבד חשוב ראוי

אך באמת לפמ"ש דבענין חדר"ג ליש לומר עדל"ת דמידי שהוא בשביל טובת חבירו ל"ש בזה לומר עדל"ת ורק המתירין ס"ל דבמקום מצוה. לא התחיל גזירת ר"ג אבל אנו דחוששין לשי' הר"י מינץ דגם במקום מצוה גזר ר"ג ושוב ל"ש בזה לומר עדל"ת ובזה אזדא גם מה שהעיר כת"ה דאם לע"ע הוא בתוך ג"ח הבחנה א"כ כעת א"א לחלוץ לה א"כ יהי' מותר לשדך ולישא אשה דנימא עדל"ת ואף דאפלק"ש וכמ"ש ברשב"א שבת דף כ"ו באמת בתוספות יבמות דף ה' ע"ב כ' דהתורה גילתה בש"ק דלא דחו משום דאפשר להמתין ורק אי לאו קרא הו"א דזה ל"ח אפשר אך באמת כבר נסתפק בזה המהרי"ט אי זה חשוב אפשלק"ש היכי שיתבטל מפו"ר זמן רב ועיין בספרי ח"א סימן י"ח שהארכתי הרבה בזה אך באמת כיון דלרוב הפוסקים מהני חליצה תוך ג"ח בדיעבד א"כ שוב חשוב אפשלק"ש עכשיו דבדיעבד יועיל החליצה ונהי דמחמירין לכתחילה מ"מ אין לצמוח עי"ז קולא שנימא עדל"ת ואף לשיטת המחמירין דל"מ החליצה תוך ג"ח אף בדיעבד מ"מ הוי רק מדרבנן דמה"ת חשובה עולה ליבום לפי שאפשר להתגלות ע"י אליהו וכמ"ש התוספות שם דהיכי שא"צ לגלות רק מה שהוא באותו שעה חשוב ראוי הואיל שאפשר ע"י אליהו רק דעכ"פ מדרבנן אסורה להתייבם אף כשוודאי אינה מעוברת י"ל דגם היכי דא"ר ליבום מדרבנן ג"כ ל"מ החליצה אבל עכ"פ מה"ת חשוב אפלק"ש מיד ול"ש עדל"ת ואף דמדרבנן א"א לקיים שניהם מיד מ"מ ע"י חומרת חז"ל א"א לצמוח קולא לד"ת והגם דבשנה העברה הארכתי בתשובה דאם נימא עדל"ת משום דאונסא כמאן דלא עבר שוב גם ע"י איסור דרבנן חשוב אנוס וכמ"ש בתוס' שבת דף ד' ובכ"מ פ"ו מחו"מ אפ"ה הארכתי שם דלרבא היכי דמה"ת אפלק"ש לא דחי ומיושב קושית כת"ה לנכון ובפרט שבחדר"ג ל"ש לומר עדל"ת לפי שהיא לטובת האשה

אך עכ"פ לדינא היכי ששידך מקודם שנפלה ליבום שפיר שייך סברת הח"ס דגם עכשיו א"א לייבמה