מהר"ש חלק ג לח

טהורה עד אחר שיתייבש וטו"ז דחה ג"כ מראיה זו. א"כ השואל הנ"ל שברשב"א ס"ל דהלכה אין בירור שלא נתרסק אך מסלק הריעותא דנפילה וא"צ לחוש שמא נתרסק אבל אם רואין ריעותא חוששין והרשב"א פליג דאם הלכה הוי בירור שאינו פועל ריסוק א"כ אם אין ריעותא גמורה אין חוששין ובאמת בפמ"ג סי' נ"ב נסתפק דאף בנפלה לאור ולא שהה שיעור חימור נהי דאין חוששין מ"מ אם רואין שינוי מראה אף דבלא נפלה לאור אין חשש בשינוי מראה מ"מ אם נפלה אף דלא שהה שיעור חימור אפ"ה ברואין שינוי מראה טרפה

ובאמת מדברי הטו"ז שהקשה אהא דמפורש במחבר דבעוף בייתי שיש במינו מדברי תולין להקל והטו"ז הוקשה דממ"נ בלא נודע שנפלה א"ח אף אם רואין שינוי מראה ובנודע שנפלה שוב מעכב הבדיקה וא"כ אף שיש לתלות במינו מדברי עכ"פ הוי כלא נבדקה ולדברי הפרמ"ג משכחת שנפלה ולא שהתה שיעור חימור דאז בליכא שינוי מראה כשר וגם בלא נבדק כשר ואם רואין שינוי מראה מטריפין וא"כ ביש במינו מדברי יש לתלות וע"כ דבכה"ג גם ברואין שינוי אין חוששין. ובאמת עוד מצינו כזה בהרגישה ובדקה ומצאה מראה טהורה וגם מראה טמאה פחות מכגריס דהג"ש מתיר דתולין הרגשה במראה טהורה ופחות מכגריס במאכולת והח"ד והח"ס מחמירין נהי דההרגשה לחוד תולין במראה טהורה מ"מ אם יש ג"כ דם פחות מכגריס נהי שאפשר לתלות במאכולת מ"מ אמרינן דההרגשה מגלה שהדם פחות מכגריס הוא מחמת ההרגשה ה"ה הכא נהי דנפילה פחות מי"ט אין חוששין מ"מ אם גוררת רגליו ואח"כ נודע שנפלה חוששין וא"ש שיטת התבו"ש אבל עכ"פ הכא דנודע דיש להם כאב רגלים אז גם בנפלה בפחות מי"ט א"ח ובפרט דהנו"ב סומך א"ע על שיטת הש"ך ובפרט בלא נודע שנפלה ליכא חשש

ובדבר חשש השני דבבהמה חולנית יש לחוש אף בפחות מי"ט כמו שהעיר בזה הג' מברעזאן ז"ל דבחולה ל"ש חיי נושא את עצמו הנה באמת י"ל דג"כ יש לחלק דדוקא בחולאת שיש לבהמה על כל הגוף אז יש לה כובד בכל איבריה וא"כ ל"ש חי נושא את עצמו אבל אם יש לה רק חולאת ברגליו אז ל"ח כחולי בכל הגוף ושייך שפיר הסברא דאמדא אנפשי' ובפרט דלרוב שיטת הפוסקים גם נפילה ל"ח רק ספק טריפה א"כ שוב עכ"פ בלא נודע שנפלה בוודאי א"צ לחוש והוא בכלל אחזוקי ריעותא לא מחזיקינן

ומה שהעיר כת"ה דענין נפילה הוא רק טריפת ס' א"כ גם ס"ס לא יועיל עפ"י מ"ש הה"מ דבדיקת חמץ אף ס"ס ל"מ לפי שעיקרו ניתקן על הס' באמת סברתו מפורש גם בכ"מ פ"ו מהל' מעשר דלענין דמאי גם ס"ס לא מהני אך באמת ל"ד דבשלמא בבדיקת חמץ דאחר הביטול הוא רק חשש דרבנן וא"כ היו לנו לומר ס' דרבנן להקל וכיון דחזינן דבס' אחד מחמירין ה"ה דגם ס"ס ל"מ דעכ"פ לא מיקרי בדוק וכן גבי דמאי דבאמת הי' לסמוך על רוב עמי הארץ מעשרין ול"ש סמוך מיעוט לחזקה דאחזוקי ברשיעי לא מחזיקינן כמ"ש התוס' בכורות ד"כ וכיון דמחמירין לחוש למיעוט אף ס"ס ל"מ וכמ"ש תוס' בפסחים דף י' דמה"ט ס"ס ברה"י טמא דמצד הסברא הי' לנו לטהר גם בס' אחד משום דיש חזקת טהרה וכיון דגילתה התורה דל"מ חזקה להיתר ה"ה דגם ס"ס ל"מ אבל הכא בנפלה דאז שורת הדין לילך להחמיר כיון דעכ"פ יש ספק שמא נתרסקו איברים מחמת הנפילה א"כ זה הוא הללמ"מ דנפלה משוי ס' אי נתרסקו איברים ושוב ס' צריך להיות לחומרא דבנולד ריעותא ל"מ חזקה להיתר ושוב אם יש ס"ס מותר דגזה"כ דבמידי דליכא חזקה להיתר אז ס' אחד אסור ובס"ס מותר א"כ הדבר ברור ופשוט דעכ"פ באותן הבהמות שלא נודע שנפלו פשיטא דיש להתיר כנלפע"ד ברור בס"ד וגם לענין ווסתות מצינו דגם למ"ד ווסת ד"ת אפ"ה רק טומאת ס' הוא כמ"ש רשי' דהלל"מ הוא להחזיקה בטומאת ס' ואפי"ה שיטת הרי"ף והרמב"ם ז"ל דגם למ"ד ווסת ד"ת אפ"ה מהני כשעברו ימים שתוכל לספור ולטבול מטעם ס"ס וחזינן אף דכל עיקר ווסת הוא על הס' אפ"ה כיון דבימי ווסת ליכא חזקה להיתר כמ"ש הבי"מ א"כ שורת הדין דס' אחד יהי' אסור ובס"ס מותר וה"ה הכא כנ"ל

ומדי עמדי בזה עלה בדעתי בהא דנראה דטריפת נפולה הוא מס' א"כ קשה לשיטת הר"מ ז"ל דס"ל ס' ד"ת מה"ת לקולא א"כ אמאי אסרה התורה נפילה הא ס' מה"ת לקולא ובספר ברוך טעם כתב דבנולד ריעותא מחיים מחמירין דאמרינן מחזיקין מאיסור לאיסור ומש"ה מחמירין בס' נפילה אבל עכ"פ מותר לשוחטו ביו"ט דלעניין שחיטה ביו"ט ל"ש לומר מחזקינן מאיסור לאיסור דאדרבה הי' לו חזקה דיהי' מותר לשוחטו ביו"ט עיי"ש

ובאמת סברתו נכונה דהרמב"ם ז"ל דבוודאי ס"ל הסברה דמחזיקין מאיסור לאיסור דנודע מ"ש הש"ש בישוב קושית התוס' דמהיכי ילפינן דבס' טומאה ברה"י ל"מ חזקה וברה"ר טהור אף בלי חזקה ממ"נ אי יש חזקה בסוטה א"כ לא נשמע דברה"ר טהור אף בלי חזקה ואי ליכא חזקה א"כ לא נשמע דברה"י ל"מ חזקה ותירץ דגבי הבעל יש חזקה ולגבי בועל ליכא חזקה וא"כ נשמע ס"ט ברה"ר מבועל וס"ט ברה"י מבעל עיי"ש אך מדאמרינן דבבועל ליכא חזקה צ"ל משום דמחזקינן מאיסור לאיסור והנה נודע שי' רש"י יבמות דכ"ה דלרבי סגי עי"כ אף לבעל ולשיטת רי"ף והר"מ ז"ל הוא רק לבועל וע"כ צ"ל דס"ל דעי"כ ל"ח רק בגדר שכיח לאיסור ול"מ נגד חזקת היתר רק לבועל דליכא חזקה מהני עי"כ ונשמע דהר"מ ז"ל דמחלק לעניין עי"כ בין בעל לבועל נשמע דס"ל דבבועל ליכא חזקת היתר ומהטעם משום דמחזקינן מאיסור לאיסור ומש"ה שפיר חוששין לס' ריסוק מה"ת בנפלה משום דמחזיקין מאיסור לאיסור אך באמת מה שחידש הב"ט דבנולד ס' ריסוק מותר לשוחטו ביו"ט דבזה ל"ש מחזיקין מאיסור לאיסור דעד עתה הי' לו חזקת שמותר לשוחטו ביו"ט

הנה באמת עיקר היתר שחיטה ביו"ט הוא רק משום דאך אשר יאכל לכל נפש הוא לבדו יעשה לכם וא"כ אמרה תורה דמידי דראוי לאוכלו מותר לעשותו ביו"ט אבל אם מבשל דבר איסור אף אם דעתו לאוכלו באיסור אפ"ה למאן דל"ל מתוך חייב דעכ"פ ל"ח או"נ ורק באיסור דרבנן כתב הפרמ"ג דאם דעתו לאוכלו באיסור חשיב או"נ ועיין בס' שא"ר ובס' ב"ט בסוגיא דמתוך וא"כ כיון דבס' נפילה אסור לאוכלו מה"ת עכ"פ משום מחזיקין מאיסור לאיסור א"כ כיון דמה"ת אסור באכילה ושוב לא יוכל לאוכלו ונהי דיוכל להיות שקמי שמי' גלי' שהוא כשר אפ"ה כיון דעכ"פ מה"ת אסור שוב ל"ח אוכל נפש ונודע מ"ש בשו"ת הר"ן הובא בב"י סי' רכ"ה דאם נדר שלא יהי' שבת בעיר אז בבהש"מ למ"ד ס' ד"ת לחומרא מה"ת א"כ עכ"פ חשוב חל הנדר מס' מה"ת ושוב יוכל להתיר את הנדר ועיין בש"ש א"כ גם הכא כיון דהאכילה אסור מה"ת שוב ל"ח או"נ ושוב הדרא התמי' על הר"מ זיל והנכון דנפילה חשיב רוב לאיסור וברוב לאיסור גם הר"מ ז"ל