מהר"ש חלק ג לז

כשקיבל קנין על הפשרה צריך להקנות לו הממון או החפץ דבלא"ה הוי קנין דברים ובפרט שי"ל דאף אם לא אמרו בפירוש שמקבל קנין לעשות גורל ורק שקבלו קניין לקיים את אשר דיברו ביניהם והמדובר ה' להטיל גורל ויש ס' על מה הי' הקנין אם על הגורל או על החלקים מ"מ כמו דקיי"ל יד בעהש"ט על התחתונה ה"ה בעל הקנין על התחתונה ואף שמפורש בחו"מ ס' מ"ב היכי דא"נ יד בעל השטר על התחתונה יתבטל כל השטר ל"א הכי מ"מ מפורש שם לענין קנין דאם י"ל דטעה וסבר שגם זה יועיל שוב אמרינן דלא הקנה באופן המועיל וה"ה הכא די"ל דסבר שקנין על הגורל מהני ואף שהי' מקום לומר דעכ"פ הוי ס"ס לזכות התובע דשמא הי' קנין על גוף החלוקה ושמא גורל עושה קנין ולמ"ש מהרי"א הלוי שם דרוב הפוסקים ס"ל כשיטת הרמב"ם דגורל עושה קנין והוי ס"ס ורוב וי"ל דמועיל להוציא אך באמת הי' מדובר בפירוש דהקנין הוא לעשות גורל ובוודאי הוי קנין דברים ובפרט אף א"נ דהקנה לו בק"ס את החלק שיזכה עפ"י גורל הלא אאפ"ל דנגמר הקנין מעכשיו דהא י"ל אין ברירה דאף שזכה עכשיו בגורל חלק זה מ"מ שמא מקודם הי' ראוי ליפול לחלקו חלק השני ואף שי"ל דעכ"פ נקנה לו עכשיו דבכה"ג שאפשר לחלוק מכאן ולהבא ל"צ לבוא לברירה כנודע מדברי הרשב"א והרא"ש גבי כל המתלקט ועיין שא"ר סי' צ"ג וקצוה"ח סימן ס"א אך בק"ס אא"ל דחל מכאן ולהבא דהדר סודר למארי' וכמ"ש בתוס' יבמות דצ"ג וכתובות דפ"ב וקידושין דס"ג ורק כל ק"ס חל לאלתר דאין צ"ל מעכשיו ולמ"ד מעכשיו שיורא הוי צ"ל ע"מ כמעכשיו והכא על למפרע שייך לומר אין ברירה

ע"כ גם מצד הק"ס אין לזכות התובע בקיצור הדבר אין להכריח שמעון להוציא א"ע מהבית ורק עכ"פ מעתה כל הדירות הם בחזקת שניהם וידונו ע"פ שמאים כמה שוה כ"א מהדירות עכ"ז יען שנראה שיטות רוב הפוסקים דגורל עושה קנין נהי דצד השני יוכל לומר קי"ל עכ"ז מהראוי לפשר ורק שהפשר יהי' נוטה יותר לזכות צד התובע שזכה עפ"י הגורל כנלע"ד ברור בס"ד לדינא והרבה יש לדבר בזה: בעה"ח יום ו' עש"ק תבא תרס"ו פה ראדמישלא. הק' שמואל ענגיל חופ"ק הנ"ל. סימן י"ט. להרב הה"ג מו"ה חיים נ"י מוצד"ק לאנצק

בדבר שאלתו במה ששכיח כעת שהבהמות אין יכולין לעמוד על רגליהם מחמת יובש שבעצמות הרגלים ומחמת ששכיח שהערלים מנסים אותם אם יוכלו לעמוד ושכיח שנופלים על רגליהם וא"כ יש לחוש אף שאין להם שום ריעותא ושום שבר ברגל מ"מ יש חשש עכ"פ על נפילה פחות מי"ט וא"כ לשי' התבו"ש והדג"מ בסי' ל"ב בא"י להלוך והי' נפילה אף בפחות מי' טפחי' עכ"פ צריך בדיקת חוט השדרה ועוד יש לחוש דעיקר הטעם דבפחות מי' טפחים ליכא חשש ריסוק משום דחי נושא את עצמו והכא דעכ"פ הבהמות הם חולים ול"ש נושא את עצמו א"כ אף בפחות מי' טפחים יש חשש ריסוק זה תורף שאלתו

הנה בדין הראשון בבהמה שגוררת רגליה ונודע שנפלה אף בפחות מי"ט חוששין לשיטת התב"ש והדג"מ באמת שם בתבו"ש מפורש דאם ה' לה כאב ברגלים וע"י זה נפלה מחמת שלא הי' לה כח לעמוד אז לכ"פ ליכא חשש פסיקת חוט השדרה ודוקא אם לא נודע שיש לה כאב ברגלים ואפ"ה אין יכולה לילך נהי דיש לתלות בשיגרונא מ"מ אם נפלה עכ"פ אף בפחות מי' טפחים יש לתלות בו כמו בשיגרונא והוי צד ההיתר והאיסור שוין ושוב צריך לבדוק בחוט השדרה אבל אם נודע שיש לה כאב ברגלים א"כ מה שא"י לילך זה אינו ריעותא דהא נודע שיש לה מיחוש ברגלה, א"כ לא נשאר רק ריעותא דנפילה ושוב בפחות מי"ט ליכא אף חשש פסיקת החוט ואף באפשר לברר א"צ לבדוק חוט השדרה א"כ כעת שנתרבה החולאת ברגלים והרופאים אומרים כי מחמת היובש שבעצמות מזה נתהוה וע"ז יש נאמנות לרופאים כמ"ש הח"ס דבכללות העולם יכולין לידע דזה התרופה מועיל לחולי אבל על גוף פרטי י"ל דלא מקבל סמא ועכ"פ במקום רגל"ד יש נאמנות לרופאים כמ"ש הרדב"ז ועיין שו"ת בית שלמה סי' ע"ז עכ"פ כיון שידעינן סיבת החולי שברגלים שוב ליכא רק ריעותא דנפילה והוי נפלה מעצמה בפחות מי"ט דליכא בזה חשש פסיקת החוט ובפרט דבאמת כתב הנו"ב דהסומך על הש"ך לא הפסיד ועיין בית אפרים יו"ד סי' נ"ח עכ"פ אותן הבהמות שלא נודע שנפלה פשיטא דאין לחוש לפסיקת החוט

ובעיקר סברת התבו"ש דנהי דתולין בשיגרונא מ"מ אם נפלה עכ"פ בפחות מי"ט נהי דזה ל"ח ריעותא גמורה לחוש לה אפי' נפלה אבל עכ"פ כיון שגוררת רגלי' וזה עלול לעשות פסיקת החוט נהי דיותר יש לתלות בשגרונא אבל עכ"פ כשיש עוד ריעותא חוששין ועיין בב"ט שכ' די"ל דנהי דביה"ר אין בו משום ריסוק איברים מ"מ אם עכ"פ חשוב בגדר מיעוט שיוכל עי"ז להיות ריסוק באיבריהם לכך אם בודקין אח"כ ומוצאין קצת ריעותא דריסוק אף דאם היתה מקודם הפריסה ע"ג קרקע ולא הי' לנו חשש על ריסוק לא היינו משגיחין על ריעותא זו אבל עכ"פ כיון שהיו לנו בלא"ה חשש ריסוק אם מוצאין אח"כ אך קצת ריעותא שוב מטריפין דנתגלה דהלידה שהי' בקישוי גרמה הריעותא ועי"ז הוא הריסוק וכעין זה מצינו בדברי הש"ך סי' ל"ו בנקרע הקרום מחמת הנפיחה אע"פ דתולין בחוזק הנפיחה מ"מ אם יש שם סמוך לזה המקום יובש קצת אף דאינו נפרך בצפורן מ"מ תולין דהקרע הוא מחמת היובש וטריפה

וכעין זה מצינו דמראה אדומה נגד מכה בדופן טריפה וה"ט דנהי דאדומה כשירה מדר"נ מ"מ אם יש מכה בדופן כנגדה תולין דהמראה הוא מחמת הכאה ושוב לח' שרצים מדמינן נה. עי' בלב"ש וכעין זה מצינו בהא דתולין במישמוש יד הטבח ואפ"ה כ' הש"ך דבאקפו ולא אדמו ג"כ כשר והתבו"ש כתב דעכ"פ אם אפשר לתלות במה תלינן והמהרי"ט העיר בסי' ל"ז דא"נ באקפו ולא אדמו טריפה א"כ אמאי נתלה במשמוש יד הטבח נימא כל היכא דאיכא לברורי מבררינן ובאמת השואל ברשב"א נסתפק דגם בהלכה דא"צ לבדוק אם נתרסקו איברים אפ"ה י"ל דאם רואין שינוי באיברים אסור והרשב"א כתב דהלכה הוי כלא נפלה כלל ושוב אין חשש אף אם רואין ריעותא

ובאמת סברת השואל י"ל דהוי בהלכה שכיח להיתר ונהי דאם יראו שינוי יטרפו מ"מ אחזוקי ריעותא לא מחזקינן וכמ"ש הש"ך דבנפלה לאור וקודם ששלקן אין רואין שינוי מראה אף דאם אחר ששלקן והי' שינוי מראה וטריפה מ"מ אין צריך לחוש לזה דאחזוקי איסורא לא מחזקינן ועיין טו"ז יו"ד סי' קפ"ח מה שדחה דברי הב"ח שהחמיר שלא לטהר מראה