מהר"ש חלק ג לה

דחל מכח כולל דבעל א"כ שפיר כיון דכבר חל האיסור לכל כהן ורק שי"ל דמהני אמתלא י"ל דזה ל"ח אמתלא כמ"ש הנו"ב דבתוס' זבחים מפורש דאין מחויב לגרשה רק שלא לדור עמה אבל למ"א דלא נאסרה לבעל ממילא לא חל האיסור זונה על איסור א"א ובנדר ל"א אם משכחת רווחא חל ורק אי היתה עומדת בדיבורה אז נאסרה דעתה אחר מיתת בעלה יכול לחול איסור נדר שתדור עכשיו אבל אם חוזרת מדיבורה ונותנת אמתלא נהי דחשיב אמתלא גרוע לפי שא"נ להפקיע א"ע מבעלה אבל כיון דלא חל איסור הקדום ועתה חוזרת מדיבור' א"כ עכ"פ ליכא נדר חדש ולא חל ובשיטת הרמב"ם ז"ל יש לומר דנדר חל על איסורין כשי' רש"י ז"ל שבועות. כ' או דיסבור דגם בנדר אי משכחת רווחא חל שוב כיון דחל האיסור הקדום שאמרה בחיי בעלה, א"כ שוב צריך אמתלא לעקור וזה ל"ח אמתלא לפי שא"י להפקיע א"ע מבעלה וז"ב בס"ד בכוונת דברי הראב"ד ז"ל

והנה בס' בי"מ כתב בכוונת הראב"ד דבמידי שהוא מצד שאחד"א מועיל אמתלא אבל במידי שהוא מצד נאמנות ל"מ אמתלא א"כ זה כוונת הראב"ד דאם היתה נאמנת להפקיע א"ע מבעלה ע"כ הי' בתורת נאמנות דלהפקיע שיעבוד אחרים ל"ש שאחד"א ושוב לא הי' מועיל אמתלא אבל כיון דאינה נאמנת לגבי בעלה ורק מצד שאחד"א קאתנו ושוב מהני אמתלא וכדבריו מפורש ג"כ בחוו"ד יו"ד בסי' קפ"ה ובזה י"ל שיטת הראב"ד דדייק מהא דקאמר בש"ס גיטין דנ"ג דמש"ה במנסך פטור בשוגג כדי שיודיעו דע"כ ע"א נאמן לאסור דבר שהי' בחזקת היתר והמפורשים העירו דהא דמנסך מיירי ביש לו שותפות דבלא"ה א"א אדש"ש ושוב י"ל מתוך שנאמן להפסיד כמבואר בש"ס שם שאמר אזכרות שבה לא כתבתים לשמן מתוך שנאמן להפסיד והנלפע"ד דידוע שי' מהר"ש הלוי הובא בקצוה"ח סי' פ' דבממון ל"מ אמתלא ומש"ה ביוצא מב"ד אינו חוזר וטוען אף באמתלא וידוע דברי הקצה"ח בסימן ל"ד דהודאת בע"ד אינו בתורת חיוב רק מתורת נאמנות ולפ"ז הכל ניחא דבשלמא באומר אזכרות לא כתבתי לשמן אף א"נ דלא אמרי' הסברא מתוך שנאמן להפסיד שכרו ולא יופסל הס"ת אפ"ה אם יתבע שכרו אח"כ ויגיד ששיקר בדיבורו בשביל שרצה לפסול ס"ת והשתא שהס"ת כשר תובע שכרו אפ"ה לא יוכל לתבוע שכרו דלגבי נפשי' להפסיד ממונו יהי' בתורת נאמנות ושוב ל"מ אמתלא כסברת הבי"מ ושוב כיון אף א"ל דס"ת כשרה מ"מ הפסיד שכרו שוב אמרי' מתוך שנאמן אבל הכא אף דמיירי באית לי' שותפות בגבה מ"מ אם לא נימא הסברא דמתוך שנאמן והי' של חבירו מותר שוב יוכל לחזור מדיבורו ע"י אמתלא ולהתיר אף שלו ולומר שלא אמר רק בשביל לאסור את של חבירו ולא הי' אפשר לחלוק מקודם דא"כ הי' אמרינן אא"א דש"ש והשתא דא"י לאסור של חבירו א"כ שלו נאסור רק מצד שאחד"א כמ"ש הפ"י דהא דבעלים נאמנים לאסור שלהם הוא מדין שאחד"א וכמ"ש החוו"ד שם בסי' קפ"ה ושוב מהני אמתלא ושוב ל"ש הסברא דמתוך שנאמן דהא א"נ דאינו יכול לאסור חלק חברו שוב אף שלו לא נאסר דיכול לחזור באמתלא וז"ב

ועפ"י סברא זו נלפע"ד דאם כפר מתחלה שלא בא עליה ואח"כ אמר שממנו נתעברה דמסתפק בשו"ת צ"צ אי נאמן לישא אותה אי חשיב אמתלא שמפני הבושה כפר ונלפע"ד לומר דבאמת נודע מ"ש בשו"ת נוב"י בישוב קושית הרמב"ן דאמאי ל"ק הטעם דצריכה להמתין ג' חדשים דשמא מעוברת היא ואסור לישא מעוברת חבירו וכ' דאם הוא עכ"פ ספק בנו שוב חייס ומפרנס לי' ולפ"ז י"ל דבאמת נודע שי' מקצת הפוסקים דבאם משלישים בב"ד שכר ההנקה מותרת לינשא ואך רוב הפוסקים חלקו כיון דליכא אב לפרנסו מי ישגיח על הילד ולפי"ז י"ל דבאם אח"כ הודה בבי"ד שהוא בנו ומחויב לפרנסו א"כ שוב אף א"נ שמשקר כדי לישא אותה מ"מ עכ"פ יכופו אותו הב"ד לשלם שכר הנקה ובתורת אב ושוב אף אם באמת א נו בנו מ"מ מותרת לינשא לו כיון שיש אב לפרנסו ואף שי"ל א"נ דאסור לישא אותה שוב יוכל לחזור מחיובו ע"י אמתלא שעיני' נתן בה ז"א דכבר כתבתי דבהודאה שאדם מודה על על נפשו מהני מדין נאמנות וממילא ל"מ אמתלא ושוב כיון דע"כ נשאר החיוב שוב מותר לישא אותה אף אם משקר באמת ובפרט שבאמת האמתלא טובה ששיקר בשביל שלא רצה להודות שבא עלי' בנדתה וכמ"ש תוס' כתובות ד"ט דדוקא ס' מ"ע א"א להצטרף דאם אמת הדבר היתה טוענת דאין לה גנאי כ"כ כמו בביאת איסור והא דפ"פ מצרפין ס' אין תחתי' וס' אונס ול"א דהיתה טוענת דיש לומר דגנאי לה להודות שנבעלה ועיין בשו"ת ח"ס י"ד מה שהאריך בהא דדהע"ה רחץ אחר מיתת הילד כדי שלא להתפרסם שבא על בת שבע ונודע מ"ש בשו"ת בי"א יו"ד סימן א' דבאיסור דרבנן מהני חזרה אף בלי אמתלא דעכ"פ דיבור הב' משוי לי' לס' ועיין שו"ת השיב משה שכ' בישוב קושית הרמב"ן דמש"ה ל"ק טעמא דצריכה להמתין ג' חדשים דשמא היא מעוברת ומעוברת חבירו אסורה דהוי סד"ר ולקולא וא"נ דהוי ס' סכנה ולא אמרי' בזה ס' דרבנן להקל שוב נשמע כשי' ר"ש הזקן וא"כ בגרושה היתה מותרת להנשא מיד ומש"ה מוכרח הש"ס לומר הטעם דג' חדשים משום הבחנה עיי"ש ם

עכ"פ נשמע או דאיסור מעוברת הוי בכלל איסור דרבנן אי דנשמע כשי' הר"ש הזקן וא"כ נודע שי' כמ"פ דהמתירין בגרושה ה"ה דמתירין במזנה דג"כ לא משתעבדי להניק דנהי דכמ"פ כתבו דזונה גרע מגרושה דשם יש אב לפרנסו אבל הכא אין לו רק האם שתרחם עליו אבל כמ"פ כתבו דזונה עדיפי משום שתתעבר בזנות וא"כ הכא דליבא חשש רק שמא נתעבר' בזנות מאחר א"כ ממ"נ א"נ דבאיסור מעוברת לא חמור משאר סד"ר א"כ עכ"פ ע"י אמתלא יש עכ"פ ספק שמא הוא בנו והוי ס' מעוברת חבירו ולקולא וא"נ דבזה אזלינין בס' לחומרא דהוי ס' פקו"נ מ"מ נשמע מכח קושית הרמב"ן דהלכה כר"ש הזקן דגרושה מותרת וה"ה דזונה מותרת ושוב ממ"נ מותר לישא אותה ובפרט דבאמת כמ"פ מקילין במזנה ואף דאנו אין מתירין רק ובמפקרת כמ"ש ברמ"א ועיי"ש בבי"מ ובצלעות הבית שם מ"מ הכא הוי עכ"פ כאן ס"ס שמא הוא באמת בנו וא"כ כשהוא עכ"פ ס' בנו ממסמס ליה וצף א"נ שמשקר ובאמת לא בא עלי' וא"כ יודע שאינו בנו ושוב לא יפרנסו מ"מ הבי"ד יכופו אותו עפ"י הודאתו ושוב כשיהי' עם אמו ביחד והבי"ד יכופו אותו א"כ ליכא חשש איסור ושמא כהסוברים דזונה לית בי' איסור דמינקת חברו ואף שי"ל דא"נ דשייך בזה חשש פק"נ דס"ס אינו מועיל כמ"ש הפרמ"ג או"ח סי' קע"ג מ"מ הכא ליכא חשש פק"נ וכופין אותו לפרנס' רק שי"ל משום לא פלוג אבל בזה שוב מהני ס"ס ובפרט דבגרושה שלא התחילה להניק מקיל הב"ח עכ"פ בכבר ניסת וה"ה דיש להקל בזונה בכבר ניסת והכא י"נ דחשוב כנשאה בשוגג דממ"נ אם ידע שבא עלי' היתה מותרת לו וא"נ שלא בא עני' ג"כ י"ל דהבעל לא ידע שנתעברה וגם י"ל דסמכה ארופא שאמר לה שאינה מעוברת דבאיסור מינקת שהוא דרבנן שפיר יש נאמנות לרופאים וא"כ בניסת בשוגג ל"ת יצא דמצד איסור זונה