מהר"ש חלק ג לד

גרמא שרי א"כ שוב אף למאי דס"ד דרבנן אוסרין אף גרם מחיקת השם ע"כ דלא מיירי בצבע דבצבע כיון דתמיד פסיל לס"ת א"כ א"א לומר דהאיסור למוחקו הוא משום שגורם פסיל לשם דהא שם זה פסול הוא רק דעכ"פ י"ל דהוי כמטיל מום בבע"מ דגם כן אסור לר"מ ושוב עכ"פ גרמא בכה"ג בוודאי שרי וז"ב

והנה כת"ה הביא מ"ש בח"ס סי' רס"ג דאם טעה בשם אלקינו וכתב ואו בין נון לואו דחשיב מעשה גמור דבזה שכותב הואו נמחקה הואו שני' ונרא' מזה דאם עכ"פ עושה מעשה אף שאינו מוחק בידים אפ"ה ל"ח גרמא ובאמת בשו"ת ב"א יו"ד סימן ס"א העיר מהא דביורד וטובל ל"ח רק גרמא הטעם משום דשם אינו נמחק תיכף אבל בלא"ה הי' חשוב מעשה אך באמת יש לחלק דשם בדיני דהח"ס עושה מעשה בפועל נהי שאינו מוחק בידים גוף הואו מ"מ מיד שכותב ואו נפסלה ואו השני' א"כ שפיר חשיב כמוחק בידים כמ"ש ברא"ש סנהדרין דף ל"ב דבטימא את הטהור כיון שההיזק יגמור בדיבור חשיב כמזיק בידים וכבר העירו מהא דמוכר שט"ח דאינו חייב רק למאן דדאין דד"ג והא הכא ההיזק נגמור בדיבורו ובקצה"ח סי' כ"ה כ' כיון דלקח שט"ח אין לו רק שיעבוד נכסי א"כ גם בחופר בורות בקרקע המשועבדת לחבירו אינו חייב רק משום גורם וביותר ביאור י"ל כיון דעיקר הטעם דמועיל מחילה בשט"ח משום דשיעבוד הגוף אינו נמכר א"כ מיקרי בדידי' קעביד ולשיטת הראב"ד דכה"ג ל"ח אף גורם ועיי' ברי"ם קידושין דף מ"ז ובספרי הארכתי בזה עכ"פ יש לחלק דשם עושה מעשה בגוף השם שפיר הוי כמוחק בידים אבל אם עושה פעולה בחלק שאינו קודש ועי"ז גורם פסיל לחלק של קודש ל"ח גרמא ועיי"ש במרכב"י שכ' דאם הקדיש רגל של בהמה א"נ דלא פשטה קדושה בכולה ואפ"ה קיי"ל דהרגל נשאר קודש דעכ"פ מותר להטיל בו מום בהחלק של חולין ועי"ז יופקע קדושת הגוף מהרגל ג"כ דאף לר"מ דגם בבע"מ אסור להטיל בו מום מ"מ בכה"ג שאינו עושה מעשה בחלק קודש רק בחלק של חולין וממילא נעשה הקודש בע"מ ל"ח רק גרמא ושרי לר"מ עיי"ש דגם לרבנן שרי אף שאסרו גרמא זה דוקא היכא דמקודם הי' ראוי להקריבו אבל הכא אי ל"א פשטה תאסור להקרבה עיי"ש

עכ"פ נשמע דאם אינו מטיל מום בגוף השם דל"ח רק גרמא ול"מ א"נ דבכ"מ גרמא שרי א"כ בכה"ג דאינו עושה מחיקה בגוף השם בוודאי שרי ואף לפי"מ דמשמע בש"ס שבת דף ק"כ דרק במקום מצוה מותר גרם מחיקה דגם לרבנן נהי דטבילה בזמנה לאו מצוה מ"מ גוף הטבילה הוי מצוה ומש"ה אם אין לו גמי שרי אבל שלא לצורך מצוה אף גרם מחיקה אסור ועיי' נובי"ת או"ח סי' י"ז ובב"א סי' ס"א אבל עכ"פ כמ"ש המרכב"י דבהמת קודש בע"מ לכ"ע מותר לגרום מום דממנ"פ א"נ דקפידת התורה שלא נפסול את הקודש מלהקריבו א"כ בבע"מ דבלא"ה אינו עומד להקריבו ל"ש טעם זה וא"נ דגוף הפעולה הוא מתועב שעושה מום בדבר של קודש אף דלא חזי להקרבה מ"מ שוב גרמא שרי עיי"ש א"כ הכ"נ נהי דשלא במקום מצוה אף גרמא אסור מ"מ הטעם רק משום שגורם פסיל לשם קודש אבל הכא דהשמות נכתבו בצבע דא"ר כלל לקדושת ס"ת שוב ע"כ דעיקר האיסור משום דאסור למחוק אותיות מהשם מ"מ בכה"ג שוב י"ל דגרמא שרי ובפרט שי"ל לשי' הנוב"י ששם שפסול מחמת ח"ת לית בי' איסור מחיקה ואף לשי' הרמ"ע מפאנו מ"מ לשי' הש"ך ליכא איסור רק משום מ"ע א"כ עכ"פ בשם שנכתב בצבע בודאי דליכא בו איסור מחיקה רק משום מ"ע א"כ פשיטא דשרי עכ"פ גרמא במקום מצוה א"כ ע"כ דאף שלא במקום מצוה ליכא רק איד"ר א"כ בשם כזה דגם מחיקה אינו אסור רק משום מ"ע א"כ גרמא בוודאי שרי ע"כ אם אפשר לדבק נייר בכותל ולצייר על הנייר פשיטא דשרי ואם לאו יתחיל לצבוע סמוך למקום השמות דבכה"ג שעושה מעשה בצד החולין וגם אינו נמחק תיכף רק אח"כ ל"ח רק גרמא כמו"ש הב"א בהא דיורד וטובל ובפרט שהוא קצת מצוה פשיטא דיש להתיר: בעה"ח אור ליום ד' יתרו תר"ע ראדמישלא. ה"ק שמואל ענגיל חופ"ק הנ"ל. סימן י"ז. לכבוד מחו' הרב הגאון מו"ה שמואל פיהרער אבד"ק קראס שליט"א

בדבר השאלה באחד שהוא כהן והתקשר עם בתולה אחת וקודם החופה יצא קול שהוא דיימא מהחתן שלה ושהיא מעוברת וחקרו אצל החתן והכלה וגם אצל אם הכלה וכפרו כי הכל שקר כי אינה מעוברת וסדרו להם קידושין ואיזה ימים אחר החתונה בדקוה ע"י מילדת ואמרה שהיא מעוברת ועתה בעל מודה שבא עלי' פ"א קודם הנישואין וגם האשה אומרת כך ושלא נבעלה לשום אדם רק להחתן פ"א ומה שכפרו בתחילה לפי שדרשו אצל רופא ואמר שאינה מעוברת ועצירת הווסת היא מחמת חולי ולזה לא רצו להודות מחמת בושה ויש להסתפק א' דשמא זה ל"ח אמתלא והואיל שכפרו בתחילה יש לחוש שמא לא בא עליה כלל ורק שנבעלה לאחר ויש לחוש שמא נבעלה לפסול לה ונפסלה מן הכהונה וגם אף אם נבעלה לכשר מ"מ נאסרה עליו משום מינקת חבירו וגם אף לפי דברי' שנבעלה לו מ"מ לפי דברי' שלא בא עלי' רק פ"א א"כ אין מתעברת מביאה ראשונה וע"כ דנבעלה לאחר ג"כ ושוב יש לחוש שמא נבעלה לפסול ופסולה לכהונה וגם דשמא הילד הוא מאחר ושוב יש איסור מינקת חבירו זה תורף השאלה בקצרה

והנה כת"ה הביא שיטת הרמב"ם ז"ל פי"ח מהא"ב דבאומרת טא"ל אע"פ דלמ"א א"נ מ"מ אסורה אח"כ לכל כהן שבעולם והראב"ד כתב דיכולה לומר אמתלא שאמרה כך בשביל שרצתה להפקיע א"ע מבעלה והואיל דלא נתקבלה דברי' לאיסור יכולה להתיר א"ע גם לכהן

ודברי הראב"ד צ"ב דאדרבה אם היתה נאמנת גם לגבי בעלה הי' האמתלא יותר טוב. ולפע"ד יש לבאר כוונת הראב"ד ז"ל ובאמת י"ל דגם הראב"ד ז"ל מודה דל"ח אמתלא טובה רק כוונה אחרת יש בדבריו דבאמת לשי' מהרי"ט דס"ל עניין שאחד"א הוא מטעם נדר א"כ תיקשי באומרת טמאה אני לך היכי שייך דין שאחד"א לעניין כהן הא לשי' התוס' דנדר לא חל בקיום מצוה א"כ לא חל איסור נדר אאיסור א"א וראיתי בשו"מ שפלפל בזה עם הג' מהרומליב ז"ל דעכ"פ לאחר שנתארמלה חל דאמרינן איסור מתלא תלי וקאי ובאמת ידוע מ"ש בשעה"מ פי"ז מהא"ב ובא"מ בתשובה דבנדר ושבועה ל"א אי משכחת רווחא חל וראייתם חזקה מתוס' סוף נדרים גבי נטולה אני מן היהודים שהוקשו דהיכי חל איסור נדר אאיסור א"א א"כ שוב הדרא קושיא הנ"ל אך למשנה ראשונה דהיתה נאסרה לבעל ממילא חל האיסור גם לגבי כהנים אחרים מכח כולל כמ"ש התוס' לעניין נטולה. אני מהיהודים