מהר"ש חלק ג לב

ואף בס' איסור התלוי בממון דעת רוב ה פוסקים דאזלינן לקולא בצד ממון שבו עיין ש"ך יו"ד סי' קע"ז וא"כ נהי דבס' בכור אף דאמרינן המע"ה אפ"ה אסור בגיזה ועבודה אך כ"ז אם הוא ברשות הישראל מחויב להחמיר בס' איסור תורה אבל אחר שנמכר בשוגג ועתה לא יעבור הישראל עוד שום איסור בקו"ע רק הס' שמא לא חל קנין הראשון והי' אסור לישראל למוכרו אבל עתה שכבר נמכר ורק הס' לענין ממון אם צריך הישראל לפזר ממון ולפדותו ולנהוג בו מס' קדושת בכור שפיר י"ל דא"צ הישראל להפסיד ממון מס' דשמא הועילה מכירה הראשונה והי' הכל בהיתר ובפרט שלפמ"ש כת"ה יש כמה סימנים שכבר ילדה הגם שקשה לסמוך על סימנים כאלו בס' איסור תורה אך הכא דבלא"ה יש כמה ספיקות להתיר נהי דלשי' המרדכי ל"מ היתר חולבות דבאיסור כרת אינו מועיל רוב להתיר וה"ה די"ל לשי' השעה"מ בשם שיטה ישינה דל"מ ס"ס באיסור כרת ועיין פ"מ יו"ד בפתי' לטריפות ובספרי ח"א סי' ל"ד הארכתי אך עכ"פ רק מדרבנן ל"מ ס"ס באיסור כרת ורוב בדרבנן סומכין אסימנין כמ"ש בנוב"י דבמשאל"ס מהני סימן בינוני ע"כ מכל הני צדדים יש להקל בדיעבד שכבר נמכר בשוגג והשי"ת יצילינו משגיאות: באעה"ח יום ועש"ק תר"ף לפ"ק קאשוי יע"א. והנני ידידו הק' שמואל ענגיל חופ"ק הנ"ל סימן ט"ו. כבוד הרה"ג הצדיק בנש"ק וכו' כש"ת מו"ה יחזקאל פאנעט שליט"א אבד"ק דעש

בדבר שאלתו בראובן שעבר דרך עיר אחת ואמר לשמעון שבמקום פלוני ימצא לקנות יין כרצונו בעד סכום כזה כי כמדומה לו שנמצא שמה יין במחיר כזה וכשבא ראובן למקום הלז אמר ללוי שילך להמרתף לראות אם נמצא שם יין מאותו מין ויודיע לשמעון והלך לוי להמרתף והודיע לשמעון ושמעון נסע שמה ולא הודיע לראובן ולוי וקנה את היין בעד סכום כזה וכעת ראובן תובע משמעון שכר סרסרות עבורו ועבור לוי ושמעון משיב כי ידעתי כי אתה שותף להמרתף ולא עלה על דעתי שבתורת סרסור באת וגם לוי כתב לי בפקודתך וראובן משיב כי באמת הי' שותף אך זה איזה שנים שסליק א"ע מהשותפות ובא רק בתורת סרסור ולא עלה על דעתו שאצטרך להודיעך שבאתי בתורת סרסור זה תורף הטו"ת בקצרה

והנה כת"ה העיר כיון דלא גילה שבתורת סרסור בא אין לו דין סרסור ובפרט שלא עשה שום פעולה בהשתוות המקח הלה מקודם שנבוא לנ"ד נקדים מ"ש בשו"ת מהרי"א הלוי ח"ב סי' קנ"א בנידון שהמוכר אמר להסרסור קודם המכירה שאינו רוצה ליתן שכר סרסרות ובאופן אחר לא ימכור והביא בשם ספר פרי תבואה דאפ"ה מחויב ליתן לו ועיין בפת"ש חו"מ סי' רס"ד והביא הג' הלז ראי' מש"ס שבועות דמ"ה בהא דשכרו שלא בעדים דנאמן במיגו דלא שכרתיך והא אם יאמר לא שכרתיך יצטרך לשלם לו עכ"פ כפועל בטל וניחא לי' טפי לומר פרעתיך וע"כ נשמע דאם אמר לו בפירוש שלא ישלם לו פטור וא"כ יש לו מיגו לומר לא שכרתיך ואמרתי לך בפירוש שלא אשלם לך עיי"ש ובאמת לפלא שכבר הרגיש בזה הפנ"י בהא דמפורש בחו"מ סימן פ"ט דבעי עדים ששכרו ושעשה עמו מלאכה והעיר בפנ"י דאם יש עדים עכ"פ שעשה עמו מלאכה א"כ עכ"פ צריך לשלם לו כפועל בטל ועיי"ש בקצה"ח דעכ"פ בכה"ג אין עליו שם שכיר ונאמן לומר פרעתיך וא"כ אכתי יש לו מיגו דיאמר לא שכרתיך ופרעתיך דאז הוי הבעה"ב נשבע ונפטר ועיי"ש בקצה"ח ונה"מ עכ"פ נעלם כ"ז מהג' הלז דהכוונה שם בש"ס דאומר לא שכרתיך ואף דמגיע לו עכ"פ שכר בטילה מ"מ גם ע"ז מהימן לומר פרעתיך ושוב אין ראי' מש"ס הלז לדחות דברי הפרי תבואה ושפיר י"ל דאף אם אמר לו שלא יתן לו שכר סרסור אפ"ה מוכרח ליתן לו רל"א מדשתק מחל ז"א דמחילה בלב ל"מ ועי' בחו"מ סי' י"ב ובקצה"ח שם ואף שכתב בנה"מ שם דבמידי דא"נ שמחל לא התחיל החיוב מעולם בכה"ג אף מחילה בלב מהני כמו בדור עמו וכמו במחלק נכסיו לבניו ונתן לאישה בכתובתה דבר מיעוט דאמרינן דמחלה אף דהוי מחילה בלב י"ל שם הוי כמו דברים שבלב כל אדם ובפרט שי"ל דכחובה דלא ניגבת מחיים הוי כלא היתחיל עדן החיוב ושפיר מועיל מחילה בלב וכמ"ש הפוסקים בהא דבעי' בש"ס ב"ב דקל"ב בבריא היאך וכ' הרי"ף דמס' אינה מפסדת ולא מתבטל שטר ברור ורוב הפוסקים כ' דמפסדת וביארתי בתשובה דאף שכ' במהרי"ט דס' מחילה אינו מוציא מידי חיוב וודאי מ"מ בכתיבה מחיים עדן ל"ח חיוב ברור ומש"ה י"ל דמהני מחילה בלב אבל מחילת חוב שכבר נתחייב לו ל"מ בלב ועי' בחו"מ סי' צ"ח ובש"ך סימן פ"א סעיף ב' שכתב דחוב ברור לא מתבטל ע"י ששתקו ולפ"ז הטעם בפשוט דמחילה בלב ל"מ ויש לדבר בזה הדבר עכ"פ זה פשוט דכ"ז שלא אמר בפירוש שמוחל שכר סרסרותו מחויב ליתן לו

והנה כת"ה כתב דאינו מחויב ליתן שכר סרסרות א' כיון שלא גילה שרצונו ליקח שכר סרסור ב' כיון דלא השווה הסוחר מחיר המקח וכת"ה הביא מ"ש בנוב"י חו"מ סי' ל"ו שכ' דדוקא באם מכרו אח"כ בלא סרסור נראה שברמאות דחאו אבל כמכרו ע"י סרסור אחר י"ל שהסרסור השני הטעים לו העסק ומגיע השכר להשני א"כ הכא שלא ברמאות דחה לראובן רק שלא ידע שבא בתורת סרסרות א"כ אינו חייב ליתן לו באמת ברמ"א סי' קפ"ה מפורש דגם אם קנאו ע"י סרסור אחר חייב לשלם להראשון ורק הנוב"י כ' דאם גמר בלי סרסור מחויב לשלם לו כל הסרסרות אבל במכרו ע"י סרסור אחר חייב ליתן גם להשני עכ"פ שכר מתחיל מגיע להראשון וחזינן דאף בלא דחאו ברמאות אפ"ה כ' הנוב"י דמגיע לו חלק המתחיל

ומ"ש כת"ה כיון שלא השווה המחיר אין מגיע לו שכר סרסור. באמת בפת"ש אה"ע סימן נ' מביא בשם חוקי דרך דשדכן לא מיקרי רק אם דיבר מסך הנדן אף עי' בזל"א בשם הפאת נגב דאם דיבר מדמי המחיר אף שנא קצב ולא נגמר המקח אפ"ה צריך ליתן שכר סרסור ועיין בקונטרס משמ"ש סימן קפ"ה סעיף ח' שכ' ג"כ כשיטת הפא"נ וכ' דאם הי' המקח במקום שלא נודע להקונה בכל ענין יש לו דין מתחיל ומה שהביא מחו"מ סי' רס"ד ברמ"א בעשה טובה לחבירו א"י לומר שעושה לו בחנם והביא מחו"מ סי' רמ"ו באכול עמי דצריך לשלם ובהא בדור עמי א"צ לשלם לו ועי' שו"ת שו"מ מהדורא בתרא ח"ב סי' מ"ז מ"ש בזה. ובח"ס חו"מ סי' קי"ט כתב דהוי ס' דדינא ומס' א"י להוציא וכת"ה הביא בשם הג' מהרש"ל מו"ץ דק סיגעט דשם בסי' שס"ג כיון שהי' ביחד ולא התנה נראה שמחל לו אבל בסי' רס"ד מיירי שלא הי'