מהר"ש חלק ג לא

ע"כ דהרגיל חשוב כנולד דמהיכן נולד לעשות מלאכתו בשמאל וכתיבה בימין

באמת ז"א קשה דהפלוגתא אם הרגיל מועיל היינו רק אם בתחילה עשה ככל אדם ואח"כ מרגיל עצמו להיפוך בזה יש פלוגתא אי מועיל הרגיל להוציאו ממה שהי' נוהג עד עכשיו אבל אם מעולם לא עשה מלאכה רק בשמאל לא חשיב בהלל הרגיל כיון דמעולם לא עשה להיפוך. ושוב יש לחוש דאם מתחילה עשה הכל בשמאל ואח"כ ירגיל עצמו רק לכתוב בימין ושאר דברים יעשה אח"כ ג"כ בשמאל דהוי כעין ס"ס שמא תלוי בשאר מלאכות ושמא הרגיל ל"מ אך כבר כתבתי דהי"א בתרא הוא עיקר ושוב גם בהרגיל חשוב ככותב בימין ולא מיבעי' אם לא יכתוב עוד רק בימין בודאי יועיל ואף אם יכתוב אח"כ בשתי ידיו נהי דהמג"א כ' דגם בזה מועיל לשיטת רבינו יחיאל אך עי' בפר"מ שם שרצ"ל בשיטת הט"ז דאם עושה מלאכתו בשמאל וכותב בשתי ידיו דחשיב איטר עכ"פ אם יכתוב רק בימין ל"ח איטר וחוץ לזה יפה הביא כת"ה תשובת אב"צ די"ל דכותב בשמאל והרגיל לעשות שאר מלאכות בימין די"ל דגם לדעת הב"ח חשיב איטר דהרגיל ל"ח כעושה מלאכה בימין וגם שמא כשי' הש"ע דהכל תלוי בכתיבה ואפ"ה מסיק דהיכא דההרגיל להיות כרוב בנ"א שפיר חשיב הרגיל כנולד וא"כ לדעת הב"ח דבעינן תר"ל אם רק הרגיל עצמו לעשות מלאכתו בימין ל"ח בכלל תר"ל כיון דעתה הוא כרוב בנ"א במלאכה א"כ ה"ה להיפוך אם הרגיל עצמו לכתוב בימין כיון דלדעת הש"ע תלוי בכתיבה א"כ כיון שהרגיל לכתוב בימין מהני דהשתא בהרגיל עצמו לעשות מלאכתו בימין דעכ"פ גם לדעת הב"ח אין העיקר תלוי בשאר מלאכות דהא בכותב בימין ג"כ ל"ח איטר רק דס"ל דגם בעושה מלאכתו בימין ל"ח איטר ואפ"ה סגי בהרגיל עצמו לעשות מלאכה בימין מכש"כ לענין כתיבה בימין דמועיל לענין דל"ח איטר. בין לדעת הש"ע ובין לדעת הב"ח והכתיבה הוא עיקר אף למיחשב עי"ז איטר. מכש"כ דהרגיל א"ע בימין לכתוב ככל אדם דשפיר מהני והי"א קמא אין לצרף להס' ועיי"ש באב"צ שכתב דאם ירגיל א"ע גם בימין יוכל להניח בשמאל כל אדם. והגם דשם עושה גם מלאכתו בימין. אפ"ה בתחלה חושש דבשביל הרגיל לעשות מלאכתו בימין לא יועיל ויש ס"ס שמא דלא כהב"ח ושמא הרגיל ל"מ ואפ"ה מסיים דאם ירגיל לכתוב בימין דיועיל ובפרט דשם כבר הניח בשמאל אבל הכא דעדיין לא הניח תפילין כלל אם ירגיל עצמו לכתוב רק בימין דאז בין לדעת הש"ע ובין לדעת הב"ח מועיל כתיבה בימין לענין דל"ח כאיטר א"כ שפיר יועיל מה שירגיל עצמו לכתוב בימין והגם די"ל דלענין ברכה יש שיטת הרבה פוסקים דגם ס"ס לחיוב ל"מ אבל הכא כיון דעכ"פ מועיל הרגיל לענין שצריך להניח בשמאל כל אדם. ממילא אין הס' לענין הברכה וכיון דיוצא בהנחת תפילין צריך לברך וכמ"ש הפוסקים דבספק קרא ק"ש קורא עם ברכותי' וחכז"ל תקנו דמתי שקורא ק"ש אף מכח ספק דצריך לברך ה"ה הכא דמניח תפילין ככל אדם ויוצא בו מצות תפילין שפיר צריך לברך כנלפע"ד ברור

שוב מצאתי בשו"ת שו"מ מהדורא בתראי ח"ב סימן נ"ח שפסק להדיא דאף בהרגיל עצמו רק קצת לכתוב בימין אפ"ה מותר להניח בשמאל כל אדם עיי"ש שוב מצאתי בשו"ת מהרש"ם ח"ב סי' ר"מ שפסק ג"כ כדברינו דבהרגיל עכ"פ לכתוב בימין מותר להניח בשמאל כל אדם ועיי"ש בשם הגה"ק מליבאוויטש שיש להניח בשתי ידיו בזאח"ז עיי"ש

באעה"ח יום ב' נשא מ"ג למב"י תרעין פה ראדמישלא. ה"ק שמואל ענגיל חופ"ק הנ"ל. סימן יד. כבוד הרב הגאון חו"פ בנש"ק מו"ה יחיאל נתן האלבערשטאם שליט"א אבדק"ק בארדיוב

בדבר שאחד קנה פרה זקינה ורק שחשש שמא מבכרת וכבר היתה קרובה ללידה ומכר הפרה לעכו"ם בכסף ומסר המקנה להקונה כנף בגדו וגם מסר לו החבל מהפרה ע"י כנף הבגד כמנהג הסוחרים ואח"ז שילדה זכר שאל לכת"ה ואמר לו כי ועיין בזה. ות"ח אחד אמר לו שבטח יתיר לו כת"ה וע"ז סמך למכור הפרה שנית עם הולד לעכו"ם ועתה נסתפק כת"ה אם מחויב לפדות הולד מהקונה ולנהוג בו קדושת בכור

הנה כת"ה הביא דקנין כסף לחוד ל"מ דהעיקר דישראל קונה בכסף ועכו"ם במשיכה ומצד קנין סידור הי' בכליו של מקנה ובאמת בלא"ה לשיטת הש"ך בסי' קכ"ג ס"ק ט' ל"מ בעכו"ם ועיין דג"מ או"ח סי' תמ"א אך בכליו של מקנה בוודאי דל"מ ומצד מנהג הסוחרים הביא כת"ה משו"ת ד"ח שהביא וברי הצ"צ דקנין בהערמה ל"מ קנין מצד המנהג הנה באמת י"ל הסברא דנודע מה שכ' בתוס' בכורות י"ח דבמידי דמצוה מיקני בדיבור בעלמא ועיין א"מ סי' כ"ט ובמנ"ח מצוה שליו והכוונה דע"י המצוה יש גילוי מחשבתו דרצונו להקנות בלב שלם והיכא דיש גילוי מחשבתו מהני קנין אף בדיבור וכמ"ש התוס' נזיר דף ב' דמשו"ה אף למ"ד כינויין לשון שבדו חכמים אפ"ה יש קרבן ומלקות דעכ"פ יש גילוי מחשבתו שקיבל עליו נזירות ועיין בספרי ח"א סימן ס"א ולפי"ז גם אקנין שמצד המנהג עכ"פ יש גילוי מחשבתו שרצונו להקנות וא"כ י"ל בשלמא במכר כדי להפקיע מבע"ח או בכעין עובדא המפורש בחו"מ סי' רמ"ג ועיין חו"מ סימן ס' ובסי' צ"ט ושם בנה"מ שפיר יש גילוי דעת דלא גמר בלבבו למכור שפיר ל"מ קנין שמצד המנהג אבל הכא שעכ"פ מצד איסור בכור באמת דעתו להקנות בלב שלם כמ"ש התוס' שבת דף י"ח א"כ נהי שאין בירור אם יקחנו הקונה אבל מצד המקנה יש גילוי דעת גמור שרצונו להקנות בלב שלם שוב י"ל דמועיל קנין שמצד המנהג אך לדינא קשה להקל נגד המחמירין ובפרט שיש לחוש דקנין סטימתא הוא רק דרבנן ול"מ בבכור הגם דהיכא דקנה עכ"פ מדרבנן שוב לא ישאר הפרה ברשות הישראל ושוב לענין איסור י"ל דכסף לחוד מועיל כקושיית הרי"ט אלגאזי דשמא קיי"ל כר"ל ושמא כשי' הרמב"ם ז"ל דעכו"ם ג"כ קונה בכסף דל"ש תירוץ הרי"ט אלגאזי כיון דלא נשאר ברשות הישראל ועיין שו"ת ד"ח ח"א סי' ס"א ובספרי ח"א סימן ל"ד אך באמת שם בספרי סי' ל"ד כתבתי דזה ל"ח ס"ס כיון דליכא רק צד אחד להתיר היינו שמא כסף קונה והבאתי מדברי התוס' כתובות ע"ו ד"ה חדא

אך באמת ע"י מסירה לחוד ג"כ יש דיעה להתיר ושוב חשיב ס"ס וכיון דמדרבנן הוא של העכו"ם מצד סטימתא שוב מועיל הס"ס לענין איסור ד"ת ובפרט אחר שכבר מכר לעכו"ם הפרה עם הולד אמ"ל שלא הי' בדעתו להחזיקה לעצמו לחלובה א"כ בוודאי הי' בדעתו בשעה שמכר להעכו"ם הראשון ג"כ למכירה גמורה ושוב מהני בו קנין סטימתא ובפרט אחרי שמכרו והוא שוגג שסמך על הת"ח שאמר לו שבטח יתיר לו כת"ה ועתה הוא ביד עכו"ם רק הס' אם מחויב לבזבז ממונו לפדותו א"כ קיי"ל ס' ממון לקולא