מהר"ש חלק ג ל

בקצה"ח סי' ר"פ דבקרקע מהני רוב להוציא דהואיל דליכא חזקה דהשתא כי נגד חזקה דמעיקרא לחוד מהני רוב להוציא ומכ"ש ס"ס דעדיף מרובא בוודאי מהני בקרקע וז"ב א"כ מכל הני טעמי ובפרט שלא הי' מבורר כלל אם צוה שהבנות יטלו חלק שוה וגם אם הי' לשון מתנה וכנראה שהטענה מרומה א"כ בוודאי דחתנה צריך ליתן בחזרה להבן שטר קנייתו וז"ב בס"ד

עוד טען כי אמו של הבן הי' לה עפ"י צוואת בעלה סך שני אלפים ר"כ והיא אמרה קודם מותה להבן אשר הסך שני אלפים ר"כ יטלו בן ובת בשוה וא"כ הוא קנה חלק חמותו בין בקרקע בין במטלטלין ותובע חלקה בהסך שני אלפים ר"כ והסך שני אלפים ר"כ היו להאלמנה אצל אדון אחד והוועקסלין היו מונחים אצל בנה והבן טען כי אמו לא היו לה כלל סך שני אלפים ר"כ רק בעלה הקנה לה זכות הפירות מהסך הנ"ל לפרנסתה כל ימי חיי' אך לא היו ברשותה ליתן במתנה לשום אדם וחוץ לזה כופר אשר אמו לא צותה כלל קודם מותה מעסק זה כלום והנה לכאורה אם הי' טוען שאמרה בלשון מתנה א"כ מגיע להבן לישבע שלא צוותה אמו כלל דהא דיבורו של שכ"מ עושה קנין אך באמת גם חתנו א"י אם הי' בלשון מתנה ובס' במתנה א"א להוציא מחזקת היורש ד"ת וחוץ לזה נ"ל אף אם הי' טוען בפירוש שאמרה בלשון מתנה מ"מ יש לדון כלל אם מועיל צוואת שכ"מ בחוב של עכו"ם ובחוב בע"פ בוודאי דיש להסתפק עפ"י דברי הש"ס דב"ב דקמ"ט דמה"ט מהני בהלוואה צוואת שכ"מ משום דאיתא בבריא במעמ"ש והש"ס מתרץ עוד משום דיורשה והנ"מ בין שני התירוצים בחוב של עכו"ם לשי' הפוסקים דבעכו"ם לא תיקנו מעמ"ש א"כ חוב של עכו"ם לתירוץ הראשון אינו בצוואת שכ"מ והרבה פוסקים מביאים רק תירוץ הראשון א"כ בחוב של עכו"ם ל"ש מעמ"ש ול"מ צוואת שכ"מ אך בחוב שבשטר דמהני צוואת שכ"מ מטעם דאיתא בברי בכומ"ס ובשטר דנכתב בו כל מי שמוצאו דמקנה בבריא במסירה לחוד א"כ לכאורה איתא בצוואת שכ"מ אך באמת בש"ע חו"מ סי' רנ"ג מביא דעות דגם בחוב שבשטר של עכו"ם יש להסתפק אם מועיל צוואת שכ"מ מטעם די"ל דלא ס"ד ועיין בנו"ב מה"ת סי' מ"ה שכ' דבחוב בע"פ של עכו"ם בוודאי אינו מועיל צוואת שכ"מ מטעם דליתא במעמ"ש וא"כ גם תפיסה אינו מועיל אך בחוב שבשטר נהי דיש ס' אם מועיל בזה צוואת שכ"מ מ"מ מועיל בזה תפיסה עיי"ש וא"כ לכאורה אם הי' הדין מבורר דמהני בזה צוואת שכ"מ א"כ הי' חשיב כפירת ממון והי' צריך לישבע שלא צוותה אמו כלל אבל כיון דיש ס' אם מועיל בזה צוואת שכ"מ א"כ ה"ל ס' בחיוב שבועה וקיי"ל דבס' דדינא אם מחויב שבועה דאין להשביע וכמ"ש הש"ך בסי' פ"ז ובמהרי"ט א"כ פשוט דא"צ שבועה ובפרט דל"ח כפירת ממון דאף אם יודה לא יתחייב רק ע"י תפיסה ול"ח כפירת ממון

אך לכאורה הי' מקום לומר דעכ"פ כיון שמוחזק בהבית וחשיב כמי תפיסה א"כ שוב היכי דתפס קיי"ל דמועיל בזה צוואת שכ"מ כי יוכל לטעון קים לי דמועיל בזה צוואת שכ"מ ושוב חשיב כפירת ממון ויצטרך לישבע אך באמת ז"א דבסי' פ"ז מפורש דבשבועת היסת לא נחתינן לנכסי' ונסתפק המהר"ם ריקנטי אם מועיל תפיסה ודעת הקצה"ח דאינו מועיל תפיסה ולא מהני קים לי דה"ל ס' בתפיסה עצמה והש"ך שם מביא מחלוקת הרמב"ם ורשי' ז"ל אם בנשבעין ונוטלין יוכל להפך וכ' הש"ך ז"ל דאם תפס יוכל לטעון קים לי דיוכל להפך וכ' שם בקצה"ח דדוקא במלוה בשטר דמה"ת נוטל בלא שבועה ורק מדרבנן חייב שבועה ובאמת אם תפס מועיל תפיסתו אף בלא שבועה כמפורש סי פ"ב דרק מנדין א"כ אי הי' הדין דיוכל להפך ולא הי' הלוה רוצה לישבע בוודאי דיורדין לנכסיו דמה"ת המלוה נוטל בלא שבועה וא"כ בס' שפיר מועיל תפיסתו דהא תפיס תמיד מהני רק מנדין והכא לענין הנידוי יוכל לומר קים לי דיוכל להפך אבל בשכיר דאף אם יהי' הדין דיוכל להפך מ"מ אם לא ירצה בעה"ב לישבע לא ירד לנכסיו דבשבועה דרבנן אין יורדין ונהי דמנדין מ"מ בס' אם יוכל להפך לא נוכל לנדות וממילא אינו מועיל תפיסה דיש ס"ס שמא לא יוכל להפך ושמא בשבועה דרבנן לא מהני תפיסה ובכה"ג דלא בא לידו בהיתר מועיל ס"ס להוציא עיי"ש באריכות וכן כתב הנה"מ ובחי' הארכתי וא"כ ה"ה הכא כיון דאף אם בבירור הי' שייך בזה צוואת שכ"מ מ"מ בכפר ואינו רוצה לישבע הי' ס' אם מועיל תפיסה ובכה"ג ה"ל ס"ס לפטור שמא בזה ל"ש צוואת שכ"מ ושמא בש"ה אינו מועיל תפיסה ובכה"ג בוודאי מהני ס"ס להוציא ונהי דהיו מנדין אותו מ"מ לענין נידוי יוכל לטעון קים לי דבזה ל"מ צוואת שכ"מ א"כ הדבר פשוט נהי דאם הי' מודה שצוותה הי' עכ"פ ס' אי מהני והי' מועיל תפיסה אבל השתא שכופר אינו מועיל תפיסתו ואין לחייב שבועה מס' ובפרט שנראה שלא הי' בלשון מתנה א"כ הדבר פשוט דהיורש פטור משבועה ויש להאריך בענין הלז הרבה אך קצר הגליון מהכיל: באעה"ח ג' קרח תרמ"ו. שמואל ענגיל חופ"ק הנ"ל סימן י"ג

להרב הה"ג בנש"ק וכו' כש"ת מוה"ר מנחם מענדיל האלבערשטאם שליט"א בן הרה"צ המפו' אבד"ק סטראפקוב שליט"א

בדבר שאלתו באחד שנולד איטר יד ונסתפק כת"ה אם ירגיל עצמו לכתוב רק בימין אם יוכל להניח תפילין בשמאל כל אדם אף שכל מלאכות עושה בשמאלו

וכת"ה כ' דהוי ס"ס לחומרא א' שמא כדעה א שבש"ע דתלוי בשאר מלאכות ושמא ל"מ הרגיל וכמ"ש המג"א לענין עושה כל מלאכתו בימין ורק דרגיל לכתוב בשמאל דאמרינן שמא כהב"ח ושמא הרגיל לא הוי כנולד הנה באמת נודע מ"ש הפ"מ בהנהגות או"ה דהיכא דרמ"א סיים והכי נהוג יש להסתפק אם יש לצרף דעת המחבר לס"ס ובפרט שגם היכא דמחבר מביא ב' י"א הלכה כאחרון א"כ בשלמא בעושה כל מלאכות בימין ורק שכותב בשמאל א"כ בזה דעת הב"ח דגם ליש אומרים בתרא אפ"ה ל"ח איטר דבעי תרתי לריעותא ובאמת י"ל דגם הפירוש בש"ע הוא כן דרק אם כותב בימין ל"ח איטר אבל להיפוך ג"כ ל"ח איטר ונהי דפשטות לשון הש"ע אינו כן אבל עכ"פ יש לצרף שי' הב"ח לספק וא"כ אם רק הרגיל לכתוב בשמאל הוי כעין ס"ס שמא סגי כיון דעושה כל מלאכתו בימין ושמא הרגיל ל"ח כנולד אבל היכא דירגיל עצמו לכתוב בימין שפיר ל"ח ס"ס להחמיר מלהניח תפילין בשמאל מ"מ אם כותב בימין ל"ח איטר ואף דמתחילה כתב בשמאל מ"מ כיון דעתה כותב בימין ל"ח איטר ידעה ראשונה ל"ח בכלל ספק חדא די"א בתרא עיקר ובפרט שסיים רמ"א וכן נהגו ומ"ש כת"ה דלשי' רבינו יחיאל