מהר"ש חלק ג כט

חחימה והרי מצינו בש"ע סי' ס"ו ראם הקנה לחבירו שט"ח ולא הי' רק מסירה לחודה דקיי"ל דלא קנה הלוקח קיי"ל דאף הנייר לא קנה אבל במתנה קנה מיהו הנייר ובאם המוכר רוצה לגבות בו צריך הלוקח להראותו בב"ד כדין מי שיש לו זכות של חבירו שצריך להראותו בב"ד ומוכח דאף בקנה הנייר מ"מ כיון שצריך חבירו שלא יוכל לגבות החוב בלתי השטר צריך להראותו והרי גם בשטרות עפ"י דד"מ זוכה במסירה לחוד כמפורש בש"ע שם בעכו"ם שמכר לישראל מהני במסירה לחוד דבדיניהם דיינינן ליה ועיין שם בנתיבות שכ' דמש"ה מהני במכר לעכו"ם שט"ח אף למ"ד מכירת שטרות דרבנן משום דהווי קנין בין בד"י בין בדיניהם א"כ שוב יוכל הלוקח לומר כיון דבדיניהם קניתי החוב נהי דאני לא אוכל לתבוע דמחוייב אני לקיים דין ישראל מ"מ עכ"פ איני מחוייב להראות השטר ונהי דלא יוכל לגבות החוב מ"מ אינו מחוייב להראות וע"כ דבה"ג הווי כמו כופין על מדת סדום והגם דהנתיבות שם פסק דא"צ להראות ה"ט דס"ל דלעניין זה מהני הקנין מה"ת לענין שאם יצטרך המלוה לראותו ישלם לו ובזה מיקני במסירה לחוד אבל בלתי טעם זה גם הוא הי' מודה דכופין אותו להראות השטר וה"ה הכא וכן דעת כמה אחרוני' ואם אמנם כי א"א להחליט כן ובוודאי דא"א לכוף נגד דעת שו"ת פני משה הספרדי אבל עכ"פ אסור לבת לילך בערכאות כדי לגרע כח הבן ואם אמנם דהמנהג לפשר מ"מ הכא דכבר נתפשרה בעד חלקה ונהי דהבן לא קנה עדיין את הקרקע הואיל דלא נתנו לו שטר המועיל בערכותיהם מ"מ הכא ננגד הבת דעכ"פ נתפשרה בעד חתימה לענין זה א"צ ליתן שטר דזה ל"ח קנין קרקע וסגי בקנין כל דהוא ובפרט דהוכחתי דעפ"י הדין אין לחוש רק מצד המנהג ובכה"ג דכבר נתפשרה וקיבלה דראהן וכתבו שטר בכה"ג בוודאי אינה יכולה לחזור

וחוץ לזה נ"ל דבר חדש דבאמת כיון דיש להבן הקונה חמשה חלקים בהבית דחלקו זכה מכח ירושה וד' חלקים קנה מהיורשים א"כ תשיב שותף וקייל"ן דשותף חשיב מצרן ועדיף יותר ממצרן דמצרן קייל"ן באם קדם מצרן אחר וקנהו א"י מצרן השני לסלקו ומצרן שקנה שותף יכול לסלקו א"כ זוכה הבן מכח מצרנות והגם שי"ל דעפ"י מ"ש הש"ך ונסתפק דאם בן קנה אין בכח מצרן לסלקו די"ל דבן חשיב ג"כ מצרן ודעת הח"ס בסי' י"א דגם חתנו הוא בכלל זה היכי דליכא בן לקנותו אך באמת י"ל דכ"ז לגבי מצרן דהדין דגם מצרן קנה אין יכול מצרן השני לסלקו א"כ י"ל דנהי דבן גרע דהא מצרן מסלק לנכרי והבן א"י לסלק לנכרי אך עכ"פ י"ל דלענין זה יש לו דין מצרן דעכ"פ אין המצרן יכול לסלקו ועיין בהגה"מ דגם בבן וחתנו שקנה מצרן יוכל לסלקן ולפלא על הש"ך ז"ל שלא הביא דבריהם גם נהי דנימא דנגד בן ליש מצרנות מ"מ מפורש בשו"ת מיימוני דבכל הני דמפורש דאין בהם דדב"מ אפ"ה שותף מסלקן וכמפורש לעניין מוכר לאשה א"כ נפשט ס' הנ"ל וז"ב

אבל בשותף דקייל"ן דמסלק אפי למצרן שקנה מכ"ש דמסלק לבן שקנה דגרע ממצרן דהא בקונה נכרי אין הבן יכול לסלקו ואף אם נימא דשותף לא עדיף בכה"ג ממצרן דעלמא ואי' לסלק את הבן שקנה ולדעת הח"ס בן וחתנו שוים מ"מ בכה"ג פשיטא דיכול לסלקו מדין מצרן דעיקר הטעם כ' הש"ך די"ל דעיקר דינא דמצרנות נובע מועשית הישר והטוב וזה הווי ג"כ בכלל ועשית הישר והטוב שישאר הבן בנחלת אבות וא"כ כ"ז במקום דבאמת הוא נחלת אבות אבל הכא דבאמת עפ"י דתוה"ק אין להבת שום זכות א"כ נהי דכ' כשו"ת פני משה דא"א לכוף להבת ליתן חתימה מ"מ עכ"פ רצון התורה שלא שאר הבית ברשותה ועכ"פ ל"ש לומר שישאר הבן בנחלת אבות ושוב בוודאי זוכה הוא מטעם מצרנות דהא עכ"פ לא יוכל חתנה לישאר בהבית ושוב זוכה הבן מטעם מצרנות כנלע"ד ברור להלכה דאף במצרן דעלמא יוכל לסלק את בנה וחתנה מכ"ש בשותף דעדיף ממצרן דיוכל לסלק את המצרן בוודאי דזוכה בזה מטעם מצרנות

אחר שיצא הפסק חזר החותן הנ"ל ליטעון כי יש לו עדים איך כי המנוח צוה אשר הבנות יטלו חלק שוה עם הבנים וא"כ לפ"ז אזדא כל הנ"ל דאם הי' לשון מתנה א"כ יש לה חלק שוה וממילא לא קנה הבן את חלקה הואיל דלא נתנה לו שטר המועיל בערכותיהם וגם טעם דמצרנות ל"ש עפ"י דברי הש"ך ז"ל הואיל דהבת הי' לה חלק עפ"י דתוה"ק שוב י"ל דזוכה הבן ולא יוכל המצרן לסלקו דבן חשיב כמצרן ולדעת הח"ס ז"ל גם חתנו הוא בכלל זה ושוה כמו בן דאין בכח מצרן לסלקו וא"כ לכאורה הדין עם הקונה

אך באמת כבר כתבתי די"ל דשותף דקיי"ל דעדיף ממצרן ומסלק למצרן א"כ מכ"ש דמסלק להבן ואף אם לא נימא כחילוק הנ"ל ונימא דלפי דברי הש"ך הוי ס' אם מצרן יכול לסלקו וא"כ בס' במצרנות קיי"ל דלא מפקינן מחזקת הלוקח אך אכתי י"ל ב' סברות חדא דעיקר סברת הש"ך רק מטעם דזה הוי בכלל ועשית הישר והטוב כדי שישאר הבן בנחלת אבות אך הכא ידוע דקאמר הש"ס לא תהיו מעבורי אחסנתא אפי' מברא לברא מכ"ש מברא לבת א"כ דנהי דזכתה הבת מכח מתנה מ"מ באם הקנתה לאח בוודאי דרצון התורה שישאר בחזקת האח כדי שלא יהא מעבורי אחסנתא א"כ בכה"ג פשיטא דהבן יכול לסלק מדין מצרן אפי' באם לא הקנתה לו כלל וחוץ לזה בכה"ג דגם היא כבר הקנתה לו בקנין כסף א"כ ידוע שיטת מקצת הראשונים אם קנה בכסף לחוד נהי דלא קנה מ"מ יש מי שפרע ולא גרע מכסף במטלטלין דיש מ"ש ודעת הש"ך ז"ל בסי' ס"ו דגם בשטרות בקנה בכסף לחוד יש עכ"פ מ"ש ועיין בתומים ובקצה"ח ונ"ה דהיכי דלא הווי קנין ד"ת ליכא מ"ש אבל בקרקע יש מ"ש עיין בב"י סי' ר"צ ועיין תוס' כתובות צ"ג מפורש דיש מ"ש וא"כ י"ל דהיכי דכבר הקנתה למצרן עכ"פ בקנין כסף ואח"ז מכרה לבן בוודאי דהמצרן מסלק מדין מצרנות ול"ש לומר דרבן חשיב ג"כ מצרן דהא עיקר הטעם דרצון התורה שישאר הבן בנחלת אבות וכ"ז היכי דלא הקנתה מקודם להמצרן כלל שפיר י"ל דרצון התורה שישאר הנכסים בחזקת בנו אבל הכא דכבר הקנתה להאח א"כ קיי"ל דבן א"י לסלק אפי' לנכרי וא"כ אם תרצה לחזור צריכה לקבל מ"ש א"כ רצון התורה שתשאר במכירה הראשונה א"כ שוב ממילא נהי באם קנה נכרי עכ"פ תוכל לחזור ולקבל מ"ש אבל הכא כיון דעכ"פ רצון התורה שישארו הנכסים בחזקת האם ושוב מסלק האח להבן מטעם מצרנות כנלע"ד ברור להלכה ובפרט די"ל דעכ"פ חשוב כמו ס"ם דשמא המצרן מסלק להבן וא"ת דא"י לסלק להבן מ"מ בשותף עדיף ובפרט דשייך שני הסברות בוודאי די"ל דיכול לסלק ונהי דאפשר לומר דגם בס"ס א"י להוציא קרקע מחזקתו ועיין קצה"ח סי' ר"פ מ"מ כבר כתב הקצה"ח בסימן פ"ז דרק דהיכי בהיתר בא לידו ל"מ ס"ס להוציא אבל היכי דבאיסור בא לידו בכה"ג מהני ס"ס להוציא א"כ הכא דעכ"פ צריך המוכר לקבל מ"ש ורצון התורה שלא תחזור א"כ נהי דעכ"פ יוכל לחזור אבל כיון דעכ"פ חשיב קנין באיסור שוב מהני ס"ס ובפרט דמפורש