מהר"ש חלק ג כח

אז אף אם משתמשין בו רק במקרה חייב במזוזה אבל ביש ב' פתחים ובאחד משתמשין בו בקביעות ובאחד אינו הולך רק אדם אחד אזי בטל פתח זו לגבי שאר הפתחים ולא חשיב דרך ביאתך עיי"ש וא"כ הכא נמי אם ליכא רק תשמיש בכר' אז אף אם לא בלע רק פעם אחת אפ"ה שם תשמיש כ"ר עליו אבל אם רוב תשמישו בכ"ש אז נהי דבמקרה בלע גם בכ"ר מ"מ כיון דכבר הוא אב"י ומותר מה"ת לא הטילו חז"ל עליו שם איסור בשביל תשמיש המיעוט

ומה שהערותי דבצד הספק שמא נוטלפ"ג אסור בפסח הוי ס"ס לאיסור כתבתי בספרי שם דכיון דבצד הספק שמא נוטלפ"ג מותר בפסח רבו המתירין א"כ חשיב כרוב נוטה להתיר ונודע מ"ש המהרי"ק דאף לשי' התוס' כתובות ד"ט דבס"ס ובספק אי רוב גמור נוטה לאיסור לא מצטרף לס"ס מ"מ היכי דס' השני רוב גמור נוטה להיתר שוב מצטרף לס"ס אף הספק שרוב גמור נוטה בו לאיסור א"כ הכא דספק אי נוטלפ"ג מותר רוב נוטה להיתר א"כ כשיש עוד ס' אחד אף שרובו נוטה לאיסור אפ"ה מצטרף לס"ס וכסברא זו כ' בשו"ת בית שלמה במי ששכח לילה אחת לספור ספה"ע וסיפר למחרתו בביה"ש דמותר לספור בברכה ונהי דהספירה של ביה"ש יש בו ס"ס לאיסור דשמא הוא לילה ושמא ספירה דיממא לא מהני מ"מ כיון דבצר הספק שמא כל לילה מצוה בפ"ע רוב נוטה להיתר הואיל דרוה"פ פסקו כן שוב מצרפין ס' השני אף ס' כל דהוא עיי"ש א"כ י"ל גם בנ"ד כיון דיש אומדנות המוכיחות שכבר מת מדנאבד זכרו זה יותר מב' שנים ומפורש בשו"ת אגודות אזוב סי' ל' דבנאבד זכרו זמן רב ואף דלא שהה עד שתצא נפשו אפ"ה במשאל"ס אם ניסת ל"ת ובפרט הכא שהי' הדבר מפורסים בכל העולם ועדיף עוד מהא דמפורש בש"ס לענין צורבא מדרבנן די"ל דקלא אית לי' ונודע שהי' לו שלום בית וליכא שום נדנוד סיבה לחוש שחי ולא נודע מקומי וכמ"ש בשו"ת ת"ס בעובדא דמאיר פאקש ונהי דח"ו לסמוך באיסור א"א על אומדנות לחוד וכמ"ש בתוס' קידושין ד"נ דבחשש איסור מיתה חוששין למיעוט מקדשי והדר מסבלי אף להוציא מח"פ ומכ"ש נגד חא"א מ"מ איסור תורה ליכא והוי בכלל ס' שרובו נוטה להיתר א"כ כשיש עוד עדות המומר ואומר שהוגד לו שמות הרוצחים וגם הוגד לו שנקבר ביער מזה נראה שלא הגיד מכח הקול לחוד וגם מכח היכר הפאטאגראף ונהי שכבר פקפקתי בזה מ"מ לשי' רוב הפוסקים חשש אישתני אחר ג"י הוי רק דרבנן וגם יש צירוף שיטת הכנסי"ח דבקבר לא אשתני צורתו ואף שהי' מונח איזה שעות חוץ לקבר מ"מ לשי' כמה פוסקים למי שלא ראה הטביעה א"צ להיות חזוהו בשעתיה וא"כ הכא זה שעשה הפאטאגראף בוודאי הכירו היטב בפניו ולקח הפאטאגראף ומסרו ליד זה המומר וראה שהפאטאגראף דומה ממש להפאטאגראף שנתנה לו בתו תחי' ושוב ליכא חשש בדדמי ושוב יש צירף גם מכח ההכרה ע"י הפאטאגראף לשאר האומדנות דלעיל ובפרט דיפה כ' כהדר"ג דבאם יש הוכחה שהנכרי אינו משקר מהימן אף בלי מסל"ת וכמ"ש בצ"צ מובא בקו"ע אות תט"ו ובשו"ת ד"ח ח"ב סימן ס"א האריך בזה דר"י ור"ל פליגי בזה דלר"ל מתכוין להעיד נאמן ורק ע"י שאלה חשוב כמתכוין להתיר ובוודאי לא מהימן אבל ר"י ס"ל דגם ע"י שאלה ל"ח רק כנתכוין להעיד ורק דגם בזה לא מהימן עכ"פ מדרבנן אבל אין חילוק בין ע"י שאלה או לא רק היכי שנראה שמכוין להעיד גם במסל"ת לח מהימן ובאם רואין שדבריו אמת אף ע"י שאלה מהני עיי"ש א"כ יפה כ' כהד"ג דרק אם בעדות הנכרי גופא ליכא הוכחה שאומר אמת רק שיש הוכחה מצד אחר אז אינו מצטרף דיבור העכו"ם שלא במסל"ת לענין לכתחלה אבל היכי דנראה מצד עצם דיבור העכו"ם שאומר אמת אז ביש בלי דבריו אומדנות המוכיחות מועיל דיבורו אף שלא במסל"ת אף לענין לכתחלה א"כ בנ"ד שלא רצה המומר לקבל ש"ט מבתו תחי' והגיד שעושה זאת מפאת שיהודים הצילו נפשו ממות וסיפר שמות הרוצחים יש הוכחה גלויה שבוודאי אומר אמת שפיר יש מקום לצרף עדותו אף בלי מסל"ת לשאר אומדנות המוכיחות שהבאתי לעיל ע"כ הנני מצטרף לדברי כהדר"ג להתיר את בתו תחי' מכבלי העיגון ומה גם שכבר הסכימו בזה גדולי הרבנים שבמדינת רומעניען ע"כ יוכל לצרף גם חוו"ד להיתר וישבו ב"ד של ג' להתירה כדין הניסת בע"א: באעה"ח א' תשא תרכ"ב קאשוי יע"א והנני ידידו הק' שמואל ענגיל חופק"ק הנ"ל סימן י"ב. הרב הה"ג בנש"ק מו"ה מרדכי דוד אונגער אבדק"ק זמיגראד (שליט"א) ז"ל

בדבר איש אחד שמת והניח בנים ובנות והניח שנו בתים גדול וקטן ואחר מותו היורשים בעצמם עשו חלוקה ביניהם ונתנו גם להבנות חלק מירושה ומכרו בית אחד הגדול לאחד מהבנים והבית הקטן מכרו לבת אחד וכ"א נתן מקצת המטות להשותפות ונתחלק בין היורשין ועשו כתב בראשי דברים ונכתב בהכתב שיעשו נאטאר-אקט כנהוג ותיכף כ"א החזיק בשלו היינו האשה הנ"ל ישבה בבית שלה אך הבן שקנה הבית הגדול לאשר שלא הי' נצרך לו הבית תיכף כי הוא יושב בכפר בפעסעסע לזה השכיר הבית שלו לחתן אחותו שקנתה הבית הקטן על שלוש שנים וקודם שעשו האקט אצל הנאטאר כנהוג הלך השוכר הנ"ל וקנה מחמותו חלקה בשני הבתים ונתנה לו כתב באוהיו"מ בערכותיהם ועי"ז הוא אינו רוצה להוציא א"ע מהבית והבן הנ"ל תיכף בשעה שנודע לו צעק ככרוכיא שרוצה לשלם לו המעות בעד החלק המגיע והוא יתן לו כתוב וחתום אצל הנאטאר כנהוג והשוכר הנ"ל טוען כי אינו רוצה למכור חלקו שקנה מחמותו. כי אף אם אין לו זכות עפ"י דתוה"ק מ"מ עכ"פ אין לכופו ליתן חתימה וחילו משו"ת פני משה דנהי דבת אינה יורשת מ"מ אין לכופה ליתן חתימתה

והנה באמת בגוף דברי הפני משה הנ"ל ראיתי באחרונים שהביאו ראי' לדבריו מהא דכ' הר"ן ז"ל בהא דלא תסגיר עבד אל אדוניו דנהי דאין רבו יוכל להשתעבד בו מ"מ אין כופין את רבו ליתן לו גט שיחרור וחזינן דנהי דאין לו זכות בהעבד אפ"ה אין כופין את רבו וה"ה לבת כיון דעכ"פ היא יורשה בדיניהם שוב אין כופין ליתן חתימה והנה באמת יש לחלק דש"ה דעכ"פ הפסיד הרב את זכות האדנות נהי דהתורה לא התירה לו להשתעבד בהעבד מ"מ כיון דהעבד גרם לו הפסד מעותיו עכ"פ אין כופין את הרב לכתוב לו גט שחרור אבל הכא דהבן לא הפסיד לה שום זכות א"כ בוודאי די"ל דהואיל דא"י למכור הבית בלתי חתימתה א"כ הוי כמו שיש לאחד ראי' אצל חבירו דקיי"ל עפ"י ש"ע דכופין אותו להראות זכותו ומה לי אם צריך שיראה זכותו בב"ד או צריך ליתן