מהר"ש חלק ג כז

דבטמין בעפר על פניו לא נשתנה מ"מ אף אי יהיבנא לי' להכנסי"ח דבקבר לא נשתנה פיו מ"מ הכא הי' מונח בין הפרקים בארץ חוץ לקבר איזה שעות ואם לא חזוהו לאלתר גם במים ל"מ כמפורש בש"ס דאף הכרה בפניו ל"מ אם לא חזוהו לאלתר בשלמא אם הי' רואין אותו אז בפניו והי' מכירין אותו אז הי' אפשר לצרף שיטת ר"ת דבכל גופו שלם מהני הכרה אף אחר ג"י וגם הי' אפשר לצרף שיטת הבכ"ש מובא בבעלי תוס' פ' שופטים דאם הרואה אותו אחר מיתתו הי' מכירו בחיי' מהני אף אחר ג"י ובפרט דלשיטת כמה פוסקים חשש אשתני אינו רק דרבנן א"כ בכה"ג שיש אומדנות המוכיחות שמת דמהני עכ"פ מה"ת שוב הי' מהני אף אחר ג"י אבל הכא שלא ראה אותו אחר מיתתו רק שהכירו ע"י פאטאגראף א"כ יש בזה שני חששות א' שמא א"א להכיר צורתו ע"י פאטאגראף ובפרט שהוא אחר ג"י ואשתהי מעט אחר שהוציאהו מקברו א"כ בזה גם להכנסי"ח ל"מ הכרה. ב' שלא העיד בזה רק מומר א"כ יש בזה כמה ספיקות להחמיר ובפרט היכי דהמומר הגיד כ"ז ע"י שאלה ול"ח מסל"ת בוודאי יש לחוש לכל הני ספיקות להחמיר ובפרט שי"ל דאף במסל"ת מ"מ לשי' כמה פוסקים באומר אמרו לאשת פלוני ל"ח מסל"ת ועי' בקו"ע אות מ"ה ואות ס' שאם בא לבית אשת המת והגיד די"ל דל"ח מסל"ת ונודע דזה תלוי' בפלוגתת הרמב"ם והרשב"א ז"ל כמ"ש בנמ"י פ"ז דיבמות ועיי' שו"ת אגודות אזוב סי' ט"ו

ומ"ש כהדר"ג דיש צירף מ"ש בפת"ש סקכ"ג דבאומר ששמע מפלוני די"ל דמתירא לשקר שמא יכחישו הראשון ויתברר שקרו הנה באמת כבר הבאתי בתשובה דברי התשב"ץ ונוב"י דעמפ"ע אינו רק מדרבנן משום דלא חשוב בכלל מדע"ל דאם יבוא בעלה יגיד השני שהראשון שיקר לפניו ועי' שו"ת מהר"י מבורנא מ"ש בזה ובאמת י"ל דעד השני מתירא לשקר בשם הראשון דאנחנו נחזיק דהראשון לא שיקר במדע"ל ונחזיק את השני למשקר עכ"פ לסברת הנוב"י בוודאי אינו ירא לשקר דסובר שאנחנו נחזיק את הראשון למשקר, ואף דשי' הרמב"ן דבעמפ"ע אם הא' מכחישו א' נאמן ועי' ט"ז יו"ד סי' קפ"ה ובאה"ע סי' י"ז אך באמת שי' הריטב"א אינו כן ועי' בש"ש להקצה"ח מ"ש בזה ובפרט הכא דהראשון הוא פסול לעדות שוב השני אינו מתירא לשקר דחושב שנאמין אליו יותר מן הראשון ועמ"ש בסי' י"ז דבאומר ששמע מפי שפחה אין השפח' נאמנת להכחישו

ומ"ש כהדר"ג עוד לצרף דשמא הגיד לו האיש הנ"ל בלי שאלה וחשוב בכלל ס' מסל"ת וס' מסל"ת בצירוף האומדנא מהני בוודאי הנה באמת בישראל המעיד מפי עכו"ם סתם ואינו חומר בפירוש שהיה מסל"ת לשי' הב"ש סקנ"א גם התה"ד מחמיר ובט"ז כ' דלתה"ד גם בזה אזלינן לקולא ועי' בקו"ע אות ר"ס דאדרבה בישראל מפי עכו"ם אף הר"ן מקיל בסתם. אך בוודאי הראה המומר הנ"ל המכתב שהיה לו מהמאיאר מפעסט ושמה נכתב שהוא כותב זאת לבקשת האשה וא"כ נהי דשאלת עכו"ם לעכו"ם חשוב מסל"ת ול"ח ששאל בשם הישראל כמ"ש הב"ש סק"מ וסקמ"ח אבל הכא שגם השני ידע שנעשה הכל לבקשת האשה וא"כ י"ל דגם הפאליצייא היהודי מקאמארין ל"ח מסל"ת ואף שהוא יהודי אפ"ה בוודאי הוא ישראל פסול ומחלל שבת בשביל ממון וחשוב בכלל רשע דחמס וגם לשי' הנמ"י פ' ז"ב אפ"ה פסול גם לעדות אשה וע' בקצה"ח סי' מ"ו ובנה"מ שם ובקצה"ח סי' נ"ב ובספר קה"י מ"ש בזה

ומ"ש כדהר"ג דהמומר הנ"ל חשוב כמו ערכאות דמועיל לשי' כמה פוסקים אף בלי מסל"ת וצירף שיטת התומים דערכאות בע"פ ג"כ מהני רק דעפ"י כתב עדיף וכמ"ש הרא"ש עכת"ד כה"ג הנה באמת אם הי' מקום לחשבו לערכאות אז הי' מועיל בנ"ד גם לשי' הד"ח דעיקר החשש של הד"ח משום דחייש לשי' הרמב"ם דבעי ידוע דלא מקבלי שוחד ואף דבחו"מ סי' ס"ח פסקינן כשיטת הרא"ש מ"מ יש לומר בסברת הד"ח דבעגונה החמירו בתחילת עדות כחד לישנא בש"ס בכורות דמ"ו ובאמת בשו"ת אגודות אזוב כ' דכל היכי דאיכא תרי לישנא בדרבנן אזלינן לקולא אך אף לשי' הד"ח מ"מ הכא ל"ח שמא האשה שיחדה את הערכי דלא חשידה לקלקל את עצמה באיסור כל ימיה כמ"ש ברא"ש נדרים ד"צ ורק בע"א בקטטה כ' הרמב"ם ז"ל דיש חשש שמא שכרחו וכן ממלחמה כתב הביאפ"ר והד"ח דיש לחוש שבעלה רצה לברוח ונתן שוחד לכתוב עליו שמת ולא עלה אז על דעת הבעל שיוכל להיות אח"כ מזה מכשול באיסור א"א אבל הכא דחתנו לא הי' לו שום סיבה ליתן שוחד לכתוב עליו שמת בכה"ג לכ"ע הי' ערכאות מהימני

אך באמת זה לא חשיב בגדר ערכאות דרק באם נעשה הדבר במקום מישב דייני ערכאות אז הדבר וודאי שמת אבל הכא אף שהי' להמומר מכתב מהמיאר שיוכל לחקור על הדבר אבל המומר לא הגיד כלל עדותו לפני ערכאות שלו ולא נרשם כלל דבריו בפינקס ערכאות רק שסיפר לבתו מה שהגידו לו בסוד פשיטא דלא חשיב בכלל ערכאות דלא מרעי נפשו בזה אם ישקר בדבר שגילו לו בסוד. ע"כ הדבר ברור דבעדות המומר יש כמה וכמה חששות וכמו שכתבתי

מ"מ נחזור לסברת כהדר"ג דהכא יש אומדנות המוכיחות דמהני עכ"פ לענין שאם ניסת ל"ת ושוב לענין לכתחילה יש לצרף עדות המומר גם שלא במסל"ת ואבאר עוד בטעם הדבר ונקדים בהא דמפורש בש"ע של הרב ז"ל בסי' תנ"א דבכלי ששימשו בו רוב תשמישו בכ"ש ומיעוטו בכ"ר וכבר עבר מעל"ע משעת בישל הכ"ר ושימשו בו בפסח אף בלי הגעלה כלל מותר דסומכין אשיטות הפוסקים דל"ח למיעוטי תשמישו וסומכינן אשיטות הפוסקים דכ"ש אינו בולע והקשיתי בספרי ח"א סי' כ' דבצד הספק שמא נוטלפ"ג אסור בפסח איכא ס"ס לאיסור שמא כ"ש בולע ושמא חוששין למיעוט תשמישו ונודע מ"ש בתוס' כתובות ד"ט ע"ב דמה"ט ס' אונס ל"ח ס' משום דשמא קודם שנתארסה נאנסה כ' בפנ"י דבזה הספק יש ס"ס לאיסור עיי"ש וכתבתי ובאמת בגוף קושית הפמ"ג באו"ח סי' תנ"א דמיעוט תשמישו להיכן הלך אמרתי לפמ"ש בתוס' יומא ד"נ וזבחים ד"ו לענין כהנים מקופיא מתכפרי דכיון דכה"ג מקביעותא מתכפר בטל זכותם לגבי זכות של כה"ג עיי"שב כעין זה מצינו בש"ס שילהי סוכה דר' יהודה ס"ל דמשמר הנכנס נוטל חלק במוספין לפי שמהפך בצינור ואנן קיי"ל דמשמר הנכנס לא שקלי חלק במוספין עכצ"ל הטעם דנהי דהיפך בצינור חשוב עבודה דזר חייב עניו ומפורש ביומא די"ב דמחנכין כה"ג בלבישת ח' בגדים להפוך בצינורא אפ"ה כיון דמשמר היוצא מקריב את קרבן מוסף משמר הנכנס חשיבי טפלים לגבי קרבן מוסף נגד משמר היוצא וכן מצינו בתוס' יומא דע"ב ע"ב דנהי דכהן משיח מלחמה מחזיר את הרוצח מ"מ אם הי' אז כה"ג שוב משיח מלחמה אינו מחזיר ובזה יש ליישב קושית הגרעק"א ז"ל מש"ס מכות די"א ודוק וכן נראה מרש"י מנחות דל"ג דבפתח שאין הולך בו רק אחד אינו חייב במזוזה ואף דלחד תירץ בתוס' ריש יומא אף לישכה שהי' מפרישין כהן השורף את הפרה חייב במזוזה אף שלא הי' דר בו שום איש כמה שנים ועכצ"ל דאם ליכא רק חד פתח