מהר"ש חלק ג כו

לקחו אותו מהצוג ומאז לא נודע ממנו ויצא קול שנהרג ע"י הרשעים שהרגו אז כמה נפשות מישראל ונתפרסם הדבר ע"י מכה"ע בכל העולם ואח"כ נסעה בתו תחי' לפעסט והי' לה מכתב ממיאר מוויען למיאר בפעסט להיות בעזרה לבקש מקום בעלה אי חי או מת והמיאר פקד לאחד מהאפאליצייא לחקור הדבר היטב ונתן לו כתב שרשות בידו לחקור על הדבר ובתו תחי' רצתה ליתן לו שכר טרחתו ולא רצה לקבל ואמר אף שהוא מומר מלידתו מכ"ז אוהב ישראל יען כי יהודים הצילו ממות ומאז קיבל עליו לעשות טובות ליהודים ונסע לעיר קאמארין ואחר שני ימים בא בחזרה וסיפר לבתו כי פאליצייא-אגענט יהודי מעיר הנ"ל סיפר לו בסוד כי בעלה נהרג עפ"י ציווי אויבער-לייטנאנט עפ"י בקשת הכומר הנ"ל והגיד לו שמות הרוצחים וגם הגיד לו שנקבר ביער והבטיח לה עוד לחקור ובתה תחי' נסעה לוויען והתחילה לעשות מחאה על זה והמניסטער צוה לחקור הדבר ואחר איזה שבועות נודע למומר הנ"ל כי בעיר קאמארין נמצא איזה מתים בשוק שהושלכו מקברם ונסעו בעגלה אחת וקיבצם על עגלה שלו והוליכם ליד זאנדאמעריע בכפר הסמוך ושמה נקברו שנית ועשו מהם פאטאגראפיע. ואח"כ נסע המומר הנ"ל שנית לשם וראה את האפאטאגרפיע שעשו הזאנדאמאריע והוא דומה ממש להפאטאגראפיע שהי' ביד המומר את אשר מסרה לו בתו תחי' והודיע מכל זה לבתו ואפ"ז הולשינו על מומר הנ"ל כי הוא מגלה סודות והוכרח לברוח לוויען וסיפר שמה לבתו תחי' כד"ש ורצה ג"כ לילך להבד"צ להעיד על כל הנ"ל זה תורף הגב"ע

והנה כהדר"ג פתח בכוחא דהתירה דהרי מפורש ברמ"א אה"ע סי' י"ז דאם יש אומדנות המוכיחות ונכרי העיד אף בלי מסל"ת מ"מ אם ניסת ל"ת ובחמ"ח ובב"ש נסתפקו דבאומדנות לחוד י"ל דגם בניסת תצא וכ' כהדר"ג די"ל כ"ז בנידון דפיסקי מהרי"א דהאומדנות לא הי' מועילים כל כך שפיר אף בניסת תצא ולכך אף בצירוף עדות עכו"ם בני מסל"ת מהני רק לענין שאם ניסת לא תצא אבל בנ"ד דיש אומדנות טובים בכה"ג י"ל דגם מכח אומדנות לחוד אם ניסת לא תצא ובצירוף עדית העכו"ם אף בלי מסל"ת מועיל גם לענין לכתחלה וכהא דכתב המבי"ט בטבע במשאל"ס ועכו"ם העיד שראהו מת כשהוציאו מן המים והכירו אף בלי מסל"ת מותרת אף לכתחילה וה"ה הכא עכת"ד כהדר"ג

ולכאורה סברת כהדר"ג נכונה די"ל דסברת המבי"ט דהגדת עכו"ם בלי מסל"ת נהי דלא מהני בשום מקום מ"מ בעדות אשה לכאורה י"ל דחשוב בכלל מדע"ל וי"ל דגם עכו"ם אינו משקר ורק כיון דל"ח בכלל מדע"ל ממש די"ל דהעכו"ם סובר דאף אם בעלה חי מ"מ שמא לא יבוא לביתו ולא יתגלה שקרו לכך ל"מ עדותו אבל בכבר טבע במשאל"ס דנסתלק החשש איסור תורה והוי בכלל מיעוט דל"ש שינצל מהמים ובדיעבד אם ניסת לא תצא בכה"ג שוב סומכינן אסברא שכתבתי די"ל דגם עכו"ם אינו משקר במדע"ל וכסברת הר"ן פ' הכותב דבמידי דבדיעבד יש לו זכות עפ"י דין מהני סברא קלה להגבותו אף לכתחילה וא"ש סברת המבי"ט

ויצמח לפ"ז דבלא שהה עד שת"נ לשיטת הסוברים דאף אם ניסת תצא אף א"נ רל"א כהריב"ש דבא"א חשיב בגדר תרי חזקות וגם נסבור דאף למיעוט המצוי בהדי ח"א ל"ח רק מדרבנן ודלא כהנוב"י עכ"פ כיון דמיעוט המצוי בהדי ח"א חוששין עכ"פ מדרבנן אף בדיעבד לא יועיל הגדת עכו"ם בלי מסל"ת להתיר לכתחילה דדוקא בדבר שיוכל להתגלות שקרו תיכף במקומן אז גם עכו"ם בלי מס"ת מהימן עי' שו"ת ד"ח סי' כ"ד אבל בכה"ג לא מהימן אך כ"ז לכתחילה אבל בדיעבד אז אף בלא שהה עד שת"נ ובצירוף הגדת עכו"ם בלי מסל"ת בהדי אהדדי מועיל עכ"פ לענין שאם ניסת לית וכסברת כהדר"ג דגם באומדנא באינו מוכח כל כך נהי דבפני עצמו לא הי' מועיל אף לענין דיעבד אפ"ה בצירוף הגדת עכו"ם בלי מסל"ת מהני לענין שאם ניסת ל"ת דבשני הוכחות להיתר אז אף דכל חד בפני עצמו ל"מ אף לענין דיעבד מ"מ בשניהם ביחד בוודאי דמהני עכ"פ לענין דיעבד ושאם ניסת ל"ת והיכי דיש אומדנא טובה בזה גם בפני עצמו הי' מועיל בדיעבד שוב בצירוף הגדת עכו"ם בלי מסל"ת מהני אף לכתחלה

ובאמת מצינו כזאת לחלק בין סתם אומדנא לאומדנא גדול' בעובדא דהרא"ש בהמירה אחות המשודכת דבטל הקשר אף שכ' התוס' כתובות דמ"ז וב"ק דק"י דבדבר התלוי בדעת שניהם ל"מ אומדנא אפ"ה אומדנא גדולה חשוב כרוב גמור וכבר כ' בתוס' סנהדרין ד"ג דרוב גמור מועיל אף לממון ועי' תוס' קידושין דמ"ט שכ' דאומדנא דמוכיח עדיף מתנאי ועי' בחו"מ סי' דנהי דלא מהני ג"ד במטלטלין אפ"ה כתב הרמ"א שם דאומדנא דמוכיח מועיל גם במטלטלין וא"כ שפיר באומדנא דמוכיח נהי דל"מ לכתחילה בעגינה אבל עכ"פ בדיעבד ל"ת ושוב לענין לכתחילה מועיל הגדת עכו"ם אף כלי מסל"ת וכעין דמצינו בפוסקים דנהי דסימנים דרבנן אפ"ה צירוף סימנים מהני והסברא דחששא רחוקה הוא שיזדמנו ב' הסימנין באיש אחד ואף להחולקים מ"מ י"ל דוקא אם הדין דניסת בסימן אמצעי תצא אז י"ל דגם ב' סימנים ל"מ להתיר לכתחלה אבל א"נ דניסת בסימן אמצעי ל"ת אז י"ל דבשני סימנים אמצעים מותרת אף לכתחלה א"כ לפ"ז אם הי' בנידן דידן עדות מספיק היינו אם הי' המומר אומר שראהו מת הי' מקום לומר דיש בזה אומדנא דמוכח שמת דנלקח למקום סכנה במקום דשכיח שפ"ד ואמרינן דוודאי גמרי מחשבתם הרעה ושוב הי' מועיל הגדת המומר אף בלי מסל"ת אף לענין לכתחילה אבל הכא הרי לא אמר שראוהו מת וגם לא שמע משום אדם שראהו מת ממש ויוכל להיות שהמומר סמך עצמו שהי' במקום סכנה והי' קול שנהרג ע"ז סמך המומר עצמו לומר שנהרג כמפורש ברמ"א סעיף י"א ובחמ"ח ובב"ש ס"ק ל"א ועיי"ש בפת"ש מ"ש בשם מה"צ דבעכו"ם אף במסל"ת יש לחוש שאומר הכי בשביל שנכנס למקום סכנת והי' קול שמת סמך עצמו לומר שמת פלוני ולפ"ז י"ל דוקא בעד ישראל שיודע דקול ל"מ בעגונה א"כ כשאומר שמת עכ"ח שיודע שמת ממש אבל בעכו"ם יש לחוש שטעה וסובר שזה הוי עדות גמור ומה שאומר המומר שראה את הפאטאגראף שעשו הזאנדאמעריע קודם קבורה שניה והי' דומה ממש להפאטאגראפיע שמסרה לו בתו תחי' הנה בזה כבר הבאתי בכמה דוכתא אי יש לסמוך על הכרת הפאטאגראף והבאתי בשם הקצה"ח די"ל דזה חשוב רק כקיום ע"י דימוי דל"מ לשיטת ר' שרירא גאון רק בקיום שטרות דרבנן וכ"ה שיטת רש"י גיטין ד"ב ועיי"ש בספר ט"ג ושוב י"ל דל"מ בעגונה

אך באמת היכי דכבר נסתלק החשש איסור תורה שוב מהני הכרה ע"י פאטאגראף וע"י שו"ת בי"צ אה"ע סי' פ"ה וסי' פ"ז אך גם זה אינו דהא בנ"ד כשנקבר פעם ב' כבר הי' זמן רב ממיתתו וכבר נשתנה צורתו ואף שכ' בכנסת יחזקאל דבקבר לא נשתנה פניו כמו במים ונהי דהפת"ש ס"ק קי"ד השיג עליו מ"מ בשו"ת מהרשם ח"ב ס' רכ"א הצדיק דברי הכנסת יחזקאל ודעתו