מהר"ש חלק ג כד

וראי' לזה מהא דשיטת רש"י בכורות דכ"ט וב"ק די"א דהא דאין פודין בכור קודם שלושים הוי מכח חשש נפל וקשה לכאורה לרב דס"ל דהולכין בממון אחר הרוב מדוע אין פודין קודם "ל" הרי רוב וולדות ב"ק הם. ועפ"ז ניחא דעיקר הטעם דס"ל לרב דרוב מהני בממון משום דס"ל דרוב חשיב בירר כמ"ש בכו"פ סי' ס"ג וסי' ק"ו א"כ כ"ז במידי דליכא מיעוט המצוי אבל מיעוט נפלים דהוי מיעוט המצוי שוב הרוב לא מיקרי בירר ול"מ בממון גם לרב וז"ב א"כ בכה"ג דהוי מיעוט המצוי דאז אף קודם שראינו הטריפות לא הי' הרוב חשיב בירר שוב י"ל דאם נמצא עכשיו טריפות בריאה שוב יש לחוש גם אלמפרע וכעין זו מצינו בתוספות כתובות דכ"ו בתרי ותרי נחלקו אי נטמא העירב מבע"י או אח"כ דנהי דמה"ת גם בתו"ת מוקמה אחזקה מ"מ בניטמא לפנינו תו ל"ש לומר השתא הוא דאיטמי עיין שם וסברתם נכונה דהא בתו"ת א"א לומר דהחזקה מברר את הספק דהרי תרי כמאה וחזקה לא עדיף מעדים ועכצ"ל כמו"ש המפורשים הכוונה דעכ"פ א"א לשנות הדבר מכפי שהוחלטנו עד עכשיו א"כ גם בשעה שאמרנו אוקמה אחזקה לא הי' בתורת בירור שוב שפיר מחזקינן גם למפרע היכי דניטמא לפנינו א"כ ה"ה הכא בנמצא טריפות בריאה שוב יש לחוש גם למפרע ושוב אם יהי' נמצא טריפות בריאה שוב יהי' חוששין גם למפרע ואז יתגלה שלא הי' מועיל המכירה

אך באמת להלכה קיי"ל כשיטות הסה"ת דגם בטריפות בריאה וגם בהוגלד פי המכה אין אוסרין קודם ג"י ועכצ"ל הטעם כמ"ש השעה"מ דחזקה דאתיא מכח רובא עדיף א"כ שפיר אף אם ימצא טריפה בריאה לא נחוש אלמפרע ושפיר הועיל המכירה יצא דאם ימתין ג"י עד השחיטה מזמן המכירה אז נוכל למיתלי דהשתא הוא שנטרף ושפיר הועיל המכירה אך אם ימצא מבה ישינה דאז חשיב כבירר שהוא טריפה מכבר כמ"ש הב"ח והלב"ש דבמכה ישינה אסור למפרע עד יב"ח שפיר יתגלה שלא הועיל המכירה אבל בסתם טריפות שפיר אין לחוש למפרע דיש לומר השתא הוא דנטרף ובשעת מכירה הי' כשר וממילא לא יזיק לנו מה שהנכרי ימכור באיטלז כיון דלע"ע אנו מחליטין מכח הרוב דימצא כשר ויתבטל המכירה נהי דאח"כ אם ימצא טריפה יושאר ברשות העכו"ם מ"מ כיון דאמרי' השתא הוא דנטרף ולא חוששין למפרע א"כ המכירה הי' מותרת. א"כ עכ"פ עכשיו בשעת המכירה מועיל המכירה ואינו ברשות הישראל שוב אינו מחויב לחוש אם הנכרי ימכור בפרהסיא כיון דלע"ע הועיל המכירה א"כ אינו של ישראל כנלע"ד ברור לדינא: כאעה"ח ווייצען ה' קרח תרע"ה. הק' שמואל ענגיל חופ"ק הנ"ל. סימן י'

לכבוד הרב הגאון הצדיק כש"ת מו"ה אברהם יהושיע פריינד אבדק"ק אינטערדאם שליט"א

בדבר שאלתו באשה אחת שיש לה הפארפאל ר"ל ועשו רופאים טבעת ויש לה סכנה ח"ו אם תסור הטבעת והטבעת צד אחד הוא סמוך לחוץ וגם צד השני הוא במקום שהשמש דש ונסתפק כה"ג אי ליכא חשש בזה

והנה יש בזה ב' חששות א' אם לא חשיב חציצה בשעת טבילה ב' אם אין מעכב הבדיקה בשעת הפסק טהרה ובז' נקיים והנה מחמת חשש דחציצה יש בזה כמה צדדים להתיר כמ"ש הפוסקים דעיקר הטעם מחמת חשש חציצה אף באבר הגלוי ואם הוא במיעוט הגוף אינו רק דרבנן ובאינו מקפיד אף איסור דרבנן ליכא ולכן לענין איסור דרבנן יש כמה צדדים להתיר א' כיון דרוב נשים שיש להם חולאת כזו אינן מקפידין א"כ נהי דנימא דאינו תלוי בקפידה דידה רק כמ"ש הסד"ט שם דלשי' הר"מ ז"ל אזלינן לחומרא הן אם הוא מקפדת או שכ"ע מקפידין מ"מ כיון דרוב נשים שיש להם חולאת זו אין מקפידין הוא כמו טבח וצבע דלא חייץ בהם כמו"ש בסד"ט שם ס"ק י"ט וגם דבמקום סכנה חשיב כאינה מקפדת ונהי דבשו"ת רעק"א סי' ס' לא ברירא לי' להכשיר מטעם זה דנימא דע"י שהוא סכנה לה להוציא חשיב כאינה מקפדת ואפ"ה מצדד הרבה דאם אין בדעתה להסיר אף לאח"ז שפיר מיקרי אינה מקפדת ובשו"ת ח"ס סי' קצ"ב ג"כ מסכים דבסכנה להסיר מיקרי אינה מקפדת ועיין בשו"ת ד"ח יו"ד ח"ב סי' ס"ה דמיקל ג"כ אם הניחה רטי' ע"ג המכה וא"א להסיר רק ע"י כאב רב ובפרט אם הוא בביה"ס דלשי' הריטב"א רק מדרבנן ראוי לביאת מים וא"כ הוי חציצה בביה"ס בגדר תרי דרבנן כמ"ש בשו"ת רעק"א סי' ס' ובח"ס קצ"ב ובתרי דרבנן בוודאי סמכינן אהא דבמקום סכנה חשיבה אינה מקפדת ובפרט דבביה"ס רבו המקילין דל"ב לבעלה כלל שיהי' ראוי לביאת מים ואף דכל דיעה שלא הובא בש"ע אין לצרף לס' מ"מ בדרבנן ובפרט בתרי דרבנן דקיל ודעת החוו"ד בסי' ק"י דבתרי דרבנן אזלינן לקולא אף נגד ח"א ונהי דבשעה"מ חולק מ"מ בשו"ת רעק"א סי' ס' כתב ג"כ כחוו"ד וע"כ דבכה"ג חשיב כאין לו עיקר מה"ת ועשו הס' להיתר גמור וכמו"ש בפמ"ג או"ח סי' שצ"ד דבאיסור דרבנן שאין לו עיקר מה"ת מקילין אף בתרתי דסתרי וג"כ מסברא הנ"ל ובאמת ראי' לסברא זו מהא דמפורש בש"ע סי' קצ"א וקצ"ט דבס' חציצה דשאר הגוף מחמירין אף דהוי ס' דרבנן וע"כ משום דהוי נגד ח"א ובס' חציצה דבה"ס מקילין וע"כ משום דלשיטת הריטב"א הוי תרי דרבנן ומקילין אף במקום ח"א הגם דבאמת אין ראי' לסברא הנ"ל דהא לשי' התוס' מה"ת בעינן ראוי לביאת מום ומצטרף להשלים לחציצה שבגוף להיות רוב וא"כ צריכין להבין החילוק שבין שאר הגוף דמחמירין לביה"ס דמקילין

ובאמת לפמ"ש בשו"ת ח"ס סימן קצ"ג דבבשר יש לחוש לשיטת רש"י ז"ל דגם מיעוט חוצץ מה"ת ונודע שיטת הר"ש דפ"ב דמקואות דהיכא דאיתרע הח"א ד"ת מקילין בדרבנן אף נגד ח"א והקשו הישי"ע בס' ר"א ובשו"ת תוע"ר סימן ט"ו מהא דס' חציצה במיעוט המקפיד דמחמירין וכן עפ"י דברי הח"ס הנ"ל י"ל דהא לא איתרע הח"א ד"ת דיש ס' שמא כשיטת רש"י ז"ל דבבשר אף מיעוט חוצץ מה"ת ונהי דהוי ס"ס בד"ת שמא כשי' התוס' ושמא לא הי' חציצה וס"ס בד"ת וס' אחד לענין דרבנן סגי כמפורש בש"ע סי' ק"י לענין ס' אם נמלח בהדי דגים טמאים ומקורו בש"ס דפסחים דף ו' דמשני ס' וס' הוא ועיין שם בפירש"י ותוס' אבל עכ"פ ל"ח בוודאי יצא מח"א ד"ת דיש חשש שמא כשי' רש"י ז"ל ושוב מחמירין בדרבנן נגד ח"א אבל בביה"ס דלכ"ע עכ"פ היכי שאינו חציצה רק במיעוט הגוף ליכא רק חשש דרבנן שוב מקילין כאן דח"א ד"ת בוודאי איתרע ועפ"י דברי הר"ש א"כ לפ"ז י"ל דגם בתרי דרבנן מחמירין ס' נגד ח"א. אבל עכ"פ חזינן דס' חציצה בביה"ס מקילין א"כ הכא עכ"פ סברא די"ל דמכח דרוב נשים שיש להם חולי זו אינם מקפידים הוי, כמו בטבח וצובע דל"ח חציצה