מהר"ש חלק ג כג

בד"י שוב מהני הקנין עיי"ש שכ' דבמעמ"ש הואיל דל"מ בדד"מ יוכל לומר כך דינכם אך באמת נודע מ"ש ברשב"א קידושין כ"ג דאע"פ דאמרינן יד עבד כיד רבו מ"מ זה רק לזכות הרב אבל לחובתו ל"א יד עבד כיד רבו עיי"ש א"כ הכ"נ אם מוכר ישראל לעכו"ם דשלב"ל כיון דבדד"מ קונה נהי דאם ירצה הישראל לחזור יוכל לומר כך דיננו אבל הכא ע"י דיננו יוצמח לו חוב דיעבור על איסור שבת בוודאי דרצון הישראל לישאר כפי דיניהם ושוב לחובת הישראל ל"א כך דנינו. ואף דלענין מכירת בכור או חמץ לא סמכינן אקנין בדיניהם כמפורש במ"א סי' תמ"ח דבעי בדיניהם שפסקה לו תורה אבל בכה"ג דכל קנין הישראל הוא רק עפ"י דניהם שוב להקל ולטובתו סמכינן אמכירה ג"כ שמועיל בדד"מ והוי כאומר א"א בתק"ח שומעין לו ובפרט לענין חשש מ"ע בדרבנן סמכינן אקנין שמועיל בדניהם ובפרט שאפשר לומר דמועיל מטעם קנין סטימתא דלרוב שי' הפוסקים מועיל אף בדשלב"ל כמפורש בשו"ת הרא"ש ועיין ח"ס חו"מ סי' ס"ו ובד"ח בכמה תשובות ובספרי ח"א סי' ל"ז הארכתי בזה

ומה שחושש כת"ה דבמכירה בהערמה לא סמכינן אקנין סטימתא כמ"ש הציל באמת י"ל דכ"ז בקנין בכור דנוגע לאיסור תורה, וגם בחמץ לשיטת הפוסקים דחמץ שנמכר אינו בכלל הביטול א"כ שפיר על קנין שהוא רק מצד מנהג הסוחרים ובכה"ג שהוא רק להפקיע איסור בזה ליכא מנהג הסוחרים ושוב מוקמינן אדינא אבל בנ"ד שעושה ע"י עכו"ם בקבלנות וליכא רק חשש מ"ע בדרבנן א"כ כשנעשה הקנין עפ"י סטימתא באופן דהיכא דעושה לקנין גמור מהני סטימתא בדבר שלב"ל א"כ עכ"פ ליכא מ"ע דהרואה סובר שהי' קנין גמור עפ"י סטימתא ושוב יש היתר מטעם קבלנות

יצא דמצד קבלנות לחוד הי' חשש מ"ע ומצד קנין סטימתא הי' חשש דבקנין שהוא רק להפקיע איסור ל"מ קנין סטימתא אבל השתא על ידי הקנין סטומתא נסתלק החשש מ"ע אך באמת יש עצה למכור אחר שיהי' השחת ראוי לקצור ואז בוודאי ל"ח דשלב"ל דכל שבידו לאו כמחוסר מעשה דמי והקלעה הב' ימכור שנית בעת שיהי' ראוי לקצור וזה מותר בלי שום פקפוק: באעה"ח עש"ק א"ך כ"ב למב"י תרע"א לפ"ק ראדאמישלא. והנני ידידו שמואל ענגיל חופ"ק הנ"ל. סימן ט' להרב כש"ת מוה"ר דוד קאטצענבערג נ"י מו"צ דק"ק ווייצען

בדבר השאלה בישראל אחד שיש לו בכור בע"מ ורוצה ליתנו לכהן והכהן חושש שמא ימצא טריפה ויצטרך לקוברו ועי"ז רצונו למכור לנכרי כפי המפורש ברמ"א יו"ד סי' ש"ז וכמ"ש בשו"ת ח"ס סימן ש"ג דישחטנו וימכרנו כלי בדיקת הריאה ונסמוך דהוא וודאי מן הרוב כשירות וכמ"ש הש"ך שם ובשו"ת מהרש"ם ח"ג סי' ר"ע כ' דימכרנה לנכרי ויתנה עמו שאם ימצא כשירה יתבטל המכירה והעיר כת"ה דאם ימצא טריפה אח"כ יתברר שהי' טריפה גם בשעת המכירה ושוב אז לא הי' ראוי לאכילה ושוב הי' אסור למכרה והוי כמו שהעידו ב' עדים שמת בעלה של אשה אחת וניסת ואח"כ בא בעלה דוודאי תצא מהשני לכ"ע זה תורף דברי כת"ה

הנה בגוף הערתו לפלא שלא ציין מדברי הח"צ מובא בפמ"ג במ"ז ליו"ד סי' ק"ט עיי"ש אך לענ"ד יוכל למכור מעכשיו ורק שיתנה תנאי שאם ימצא כשיר' בשו"ב יתבטל המקח ורק שלא ישחטנו רק אחר ג"י מזמן המכירה ואז אף אם ימצא טריפה מ"מ י"ל השתא הוא דנטרפה ובשעת מכירה אכתי הי' כשרה והיתה ראוי אז לאכול כצבי וכאיל ונודע השיטות המובא בסי' פ"א בזה לשי' התוס' בחזקה דאתיא מכח רובא אם עכ"פ עכשיו יצא מן הרוב מחמירין לחוש למפרע ושיטת הרא"ש דעכ"פ בהוגלד פי המכה מחמירין גם מקודם ג"י כיון דעכ"פ א"א לומר דרק השתא הוא דנטרף ועי' פמ"ג יו"ד סי' ק"ה ואנן קיי"ל כדעת הסה"ת דאין אוסרין מקודם נ"י דמכח הרוב כשרות אמרינן דרק עכשיו הוא דנטרף וא"כ הכא אף אם ימצא טריפה נימא השתא הוא דנטרפה ושפיר הי' אז בשעת מכירה בכלל כצבי וכאיל ול"ש לומר בזה אמ"ל דכמו דטריפה השתא כן הי' בשעת המכירה ז"א דכבר נודע סברת הנמ"י יבמות פרק החולץ דבמידי שיוכל להיות שנולד סיבה אח"כ שתפיל ל"ש לומר אמ"ל ה"ה בנ"ד י"ל דבשעת המכירה לא הי' הבהמה עומדת ליטרף רק אח"כ נגרם לה סיבה להיות טריפה כגן שבלעה מחט או שאר ענין שע"י נתהווה בה מון המטרף ועי' בט"ז יו"ד סי' מ' ובפרמ"ג שם דבמחט אין מטריפין על שם סופה א"כ אף דחזינן עכשיו שהיא טריפה אפ"ה י"ל דבשעת מכירה הי' כשר וז"ב

ובאמת עפ"ד י"ל קושית התוספות נדה ד"ג בהא דקאמר הש"ס טעמא דשמאי משום דאבה מרגשת בעצמה והקשו בתוספות דאם לא הרגישה גם עכשיו שוב ניחוש למפרע ועפ"ז ניחא כיון דרוב נשים רואות בהרגשה א"כ אף דעכשיו נמי לא הרגישה וא"כ עכ"ח אשה זו יצאה מן הרוב מ"מ י"ל דעד עכשיו לא יצאה מן הרוב שאינם רואות שלא בהרגשה ושפר אמרינן מדלא ארגשה מקודם בוודאי דרק עכשיו הוא דראתה אף דגם עכשיו לא הרגישה אפ"ה כל מה דאפשר לנו למתלי דרק אחר כך יצאה מן הרוב מאחרינן ומיושב קושית התוס' בס"ד

נחזור להנ"ל דה"ה בטריפה אמרינן דעכשיו היא דנטרפה והנה לכאורה יש להעיר דנהי שכתבתי דגם בחזקה דאתיא מכח רובא אמרינן השתא הוא דנטרפה מ"מ י"ל כ"ז אם יהי' נטרף באחד משאר י"ה טריפות דבזה הרוב כשרות הוי רוב גמור והראי' דא"נ לבדוק אחר ח"י טרפות שפיר י"ל כיון דעד שעת מציאות הטריפה הוחלטנו מכח הרוב גמור שיהי' וודאי כשר ורוב כזה חשיב בירר דרק רובא דאיתא קמן כ' השטמ"ק ב"מ ד"ו דל"ח בירר לפי שגם המיעוט איתא קמן כמ"ש בהג"ה הג' מלייפניק ז"ל על ספר ש"ש א"כ אף בנמצא טריפה שפיר אמרינן דרק עכשיו יצא מן הרוב ולא מקודם אבל אם יהי' נטרף בריאה דחשיב מיעוט המצוי לאיסור ונהי דמה"ת אין לחוש גם למיעוט המצוי וכדקיי"ל דבדיקת הריאה הוי דרבנן וכן לשיטת כמה פוסקים חשש ז' ימים בבהמה הוי רק מדרבנן אף דמיעוט נפלים הוי מיעוט המצוי לשי' תוס' ע"ז ד"מ ואף להנובי"ת סי' ז' דהוי חשש ד"ת עיקר הטעם משום סמל"ח אבל בעלמא גם במיעוט המצוי רק מדרבנן חוששין לה אפ"ה נהי דהוי רק חשש דרבנן מ"מ גם קודם שראינו הטריפות בריאה א"א לומר דהרוב יהי' חשיב בירר גם לענין ריאה ז"א דכיון דבריאה חשיב מיעוט המצוי שוב אין הרוב חשיב כבירר